בינה לעיתים חלק א פג

לזווגם וכו'. אמנם ירצה כי ר"ל ע"ה בא לדרוש על פרשת סוטה ובפתחו עמד מרעיד על פסוק ראשון אשר הוא פתח השער כי מצאו מוקשה באמרו

איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל. כי מלבד כפל המעלות היה לו לסמוך יחד ולומר ומעלה מעל בו. כמו נפש כי תמעול מעל. וכן בכפל איש איש. ומזה הבין כונת הכתוב שהוא כקורא תגר ומקנטר אל האיש הבליעל שגורם בעונו שתפול בחלקו הרשעה. וזה הוא טעם כפל איש איש כמתרעם ממנו. והוא כי כשראינו אשתו של זה שתשטה ותמעול להרע מעשיה בפריצות שלא כדרך הצניעות. הלא הוא לפי שבו מעל ג"כ יש לו מעל והוא גרם לעצמו שתזדווג לו אשה רעה כזו דומה לו ברשעות שלא"כ לא היתה באה לרשותו. וא"כ מיד כשפתח ר"ל בסוטה בהתחלת פרשתא בפ' ראשון אמר שיש בו זו הכונה. שאין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו כי בלאו הכי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. נמצא א"כ שהם דומים צדיק עם צדיקת ורשע עם רשעה. ולהיות ההזדווגות הטבעי מבוא גדול במדות כאשר רמזנו לעיל. ימשך שבהיות זווג זה בדומים במעשיה' א"כ הם ג"כ דומים ושוים במזגם וטבעם. וכבר נודע מה שפירשו על פסוק אעשה לו עזר כננדו שכדי להוליד צריך שלא יהיו שניהם שוי המזג לגמרי. כי אם יהיו הוא והיא נוטים אל הקרירות או אל החמימות אל היובש או אל הליחות. לא יוכלו להוליד אם לא יהיו ביניהם התנגדות מה עד שיהיה הא' פועל והאחד מתפעל. ואם אלו הם שוים במעשיהם וממילא הם ג"כ ממזג אחד. איך יבנו בית ויולידו בנים שהוא נגד הטבע המורגל. לכך אמר רבי יוחנן שהוא קשה לזווגן שנראה שאין זווגן עולה יפה להחיות זרע ע"פ הטבע. אלא שהוא יתברך מתקומם על הטבע ומזווגם ובונה להם בית. עם שכפי המרוץ הטבעי היה להם להיות יחידים וערירים בלא ולד. הקב"ה בכחו מושיב היחידים האלו שיהיו בית ומשפחה ויולידו בנים ובנות שהוא כעין נס קריעת ים סוף שהציב מים כמו נד והכריחם הפך טבעם שהם נגרים. ויצא מזה שהסוטה שנשאת לזה. הוא מפני היותו רשע בעל עבירות. אך עדיין כל זה הוא נסתר ונעלם ואין מי שידע כלום מרשעו זה ושהוא עובר עבירות. בא עת ר"מ ע"ה ואמר דע כי כשאדם עובר עבירה בסתר ואינה מפורסמת הקב"ה מכריז עליו ומפרסמו. וממי אתה למד מבעל הסוטה. כי הוא היה בו מעל ועובר עבירה. אלא שהיה בסתר ולא נודע אצל הבריות. והקב"ה מכריזו ע"י רוח זו שמקנא את אשתו ומביאה לב"ד. ואז יאמרו הכל למה הלכה רשעה זו להזדווג אצל זה אלא מפני שהוא שחור כעורב וממינה ברשעות ובזה יכירוהו הכל

ומעתה נתוסף הקושי איך אפשר לצייר על ביש גדיא וריע מזלא זה שרואה ויודע כי אע"פ שהוא יחטא בסתר בחדרי חדרים אין רואה. הקב"ה יסבב סבות לגלות חרפתו בקהל רב. ועכ"ז הוא חוטא ובבחירתו היה יכול להסתלק מן העון ולהיות נקי מה' וענשו ומישראל ובשתו. ע"כ אמר ר"ל אל תתמה על החפץ. כי אז בשעת העבירה אין אדם בדעתו כי נכנסה בו רוח שטות ולא דעת ולא תבונה בו. א"כ צדק החכם ע"ה באמרו אל תרשע הרבה ואל תהי סכל. וכבר הודה ולא בוש קדוש ה' מכובד אהרן הכהן ע"ה אמתת ענין זה כשאמר בי אדני אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו. כאלו יאמר יד אדוני תהיה בי שאתה בעצמך אדוני תייסרני כרצונך. ועד זולתך שישלטו בי אחרים למה תביאני שאלקה בצרעת כאשר לקתה אחותי. כי בעונש זה נמצא העון עצמו חקוק על הבשר. כי מי ראה אותה מצורעת ולא יראה בה מיד העון עצמו שיכיר היותו לשון הרע. כי זה העונש העצמי שלו. זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע. כאשר נאמר על מרים עצמה ע"ה השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם וכו'. זכור את, אשר עשה ה' אלהיך למרים וגו' וכיון שכבר הושת החטאת עליה. אל תסכים לשיתו שומו על שנינו שאהיה ג"כ מצורע כמוה כי יהיה לי לבשת ולחרפה גדולה אלא בי יהיה אדוני לייסר אותי כחפצו. יען סוף סוף החטא בא מאולת וסכלות. ודי בזיון בזה להקרא אויל ומשוגע. ובמה שאמרנו לעיל בפי' ומעלה בו מעל שהיא הוראה היותו גם הוא מועל וחוטא. יובן הפסוק הנאמר בסוף הענין ונקה האיש מעון וגו'. שהוצרכו רש"י ורבותינו ז"ל לומר מה שאמרו. אבל לפי דרכנו יהיה כפשוטו כי זה האיש אשר היה בידו עון אשר חטא. שעל כן נענש באשה זו. עתה עם ההשתדלות הזה שעשה כדי להוציא רשעה מביתו. תקן עוותתו ונשאר נקי מעוונתיו הראשוני' ועם היות שני השמות האלו פוגמי' את הנפש. אם הטומאה שהיא בדבר רוחני בלתי מורגש ומוחש. ואם האולת והכסילות שמחסר מהנפש הכח היותר מעולה אשר בה שהיא ההשכלה. הא מיהא עדיין אדם הוא ולא ירד מאנושתו

אכן אוי לאזנים ששומעות שהרשע אבד ממנו שם המין ולא יקרא עוד אדם. כי יקרא לו כנבוכדנצר הרשע לבביה מן אנשא ישכון ולבב חיוא יתיהיב ליה וגו'. נמשל כבהמות נדמו. וזה שמו אשר יקראו לו בהמת הארץ וחית השדה. זו ודאי נפילה עצימה מאגרא רמא לבירא עמיקא. מהיותו ברום המעלות כמלאך ה' צבאות. וגם מצד איכות נשמתו יותר ממנו ירד לשפלו' גדול כזה