בינה לעיתים חלק א פב

זה מההסרה ואינה קריאה. והיל"ל סורו טמא אמרו למו. ואלו היה כתוב בלבד טמא קראו למו בלי קדימת מלת סורו היה צודק לשון קריאה שהיו קוראים להם שם טמא. אבל קריאה אצל סורו ודאי הוא בלתי מכוון. אם לא נפרש מל' צעקה בקול רם כמו קרא את הקריאה. ואני מפרש כי השונאים הרשעים האלה לא יספיק להם הבזיון שמבזים אותם.. אבל עוד ירצו להתלוצץ בהם להיות שחוק למו כי חוכא ואטלולא. כי יתעוללו בם באמור להם דברים נגדיים והפכיים לבלבלם שלא ידעו מה יעשו. והם ג' אמירות נגדיות. נמשך הכל עד אמרו בגוים. כאלו אמר תחלה אמרו בגוים סורו טמא וגו' והוא כי מעיקרא אומרים להם בצווי מוחלט סורו מכאן אתם הטמאים אל תשבו עוד בארצנו ואל תטמאו אותה. והנה עודם הולכים לצאת מן העיר לא הרחיקו אז תיכף ומיד קראו למו קוראים אותו לומר שובו אתיו בואו לכאן ויהי הם הופכים פניהם לשוב מקול הקריאה והם חוזרים ומבהילים אותם באמירה מכופלת. כמי שרואה בא נגדו אשר לא חפץ בו. סורו סורו אל תשובו הנה כדי שלא תגעו בנו. כל הדברים האלה אמרו בגוים כדי להלעיג ולהתעולל בישראל דרך שחוק והתול. והם העניים בראותם כי התלו בם פעם ופעמים. הסכימו שלא להמתין יותר ואפילו יחזרו ויקראום הם לא יוסיפו לגור עוד שם אפילו דרך גרות אלא לצאת מן המקום ההוא לחלוטין לבלתי שמוע עוד השם המגונה הזה של טמא מזכיר עון. ואולם גרמו העונות עוד שם רע מזה והוא מה שאמר קהלת

אל תרשע הרבה ואל תהי סכל למה תמות בלא עתך. כי כבר נודע מה שנאמר דרך תמיהה איך אפשר שהאדם אשר חננו בוראו דעה והשכל ירצה לבחור ברע ובמה שהוא חוץ מהנאות כי הלא הוא יתברך כבש הדרך שתהיה סלולה לכל המין האנושי שיוכל להסתלק מן החטא אם ירצה מבלי שום מניעה והכרח. ובענין זה הכל שוים ולא יונח שום הפרש או הבדל בין זה לזה. והוא המכוון לדעתי בדברי המשורר ע"ה

כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו מה שפי' הרי"ע יעויין במקומו בעקידה

ואני אומר כי בענין החסד שעושה השי"ת עם היראים בהשפעת הצלחתו עליהם. אין יד כלם שוה לקבלה בשעור אחד כי מדרגות מדרגות יש כפי שעור ואיכות זכות המקבל יתחלף זה מזה בפחות ויתר. כי לאשר זכותו רב ירבה חסדו עמו ולמעט ימעיטהו. וזה הוא ממש כעין שעור הגבהות מהשמים על הארץ. כי מצד השמים עצמם הם עגולים וגבהותה שוה מכל צד לא יהיו יותר גבוהים במקום זולת מקום. אבל מפאת הארץ עם שבערך השמי' הם כנקודה בתוך העגולה מ"מ היא בעצמה אינה שוה מכל צד. כי יש בה עמקים וגבוהים הרים ובקעות ובערכה השמים הם יותר גבוהים במקום מה מהארץ כגון מהשפלה ממה שהם במקום אחר כגון ההרים הגבוהים כאשר סופר ממאמר התוכן החכם זקוטו נ"ע למלך ספרד. וע"כ אמר כי על האופן שגבהו השמים על הארץ באופנים שונים. וזה לא מהשתנות השמים אלא מחלוף מצב מקומות הארץ כן על זה הדרך גבר החסד האלהי והטוב על היראים במדרגות מתחלפות. ואין זה בא משנות ימין עליון חלילה. אלא מחלוף גדר השלימות ביראים. זה הוא בענין השפעת החסד מהטובות וההצלחות אבל בהרחקת הפשעים ממנו מכלנו היה הדבר כללי שוה לכל במדה אחת מבלי היות לזה הרחקה יותר מלזה כי טבע הבחירה הוא בלתי משתנה מצד עצמו לכל אישי המין האנושי בקצב אחד. כעין המרחק שיש בין מזרח למערב שהם שני קצוי העולם אשר במהותם מזרח ומערב מרחקם הוא לעולם שוה ולא יצוייר ביניהם שום קרוב ורחוק בהתחלפות כן הוא מה שהרחיק ה' את פשעינו מכלם בשוה בחפשית הבחירה. ואיך א"כ ימצא קצתם בוחרים ברע וקצתם בורחים ממנו. ע"כ הם אומרים כי המתפקרים להרשיע אין זה כ"א רוע שפיטתם שאבד שכלם ונעשו סכלים בההיא שעתא. הט אזנך ושמע דברי חכמים ז"ל בפ"ק דסוטה תניא היה ר"מ אומר אדם עובר עבירה בסתר הקב"ה מכריז עליו בגלוי שנא' ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו ואין העברה אלא ל' הכרזה שנאמר ויעבירו קול במחנה אמר ר"ל אין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות שנאמר איש איש כי תשטה אשתו תשטה כתיב. והוקשה לי כי רש"י ע"ה פירש אדם עובר עבירה בסתר כגון אשה פרוצה עוברת בסתר והקב"ה מכריז בגלוי שנותן בלב בעלה לקנא לה והדבר מתפרסם בגלוי ע"כ. נראה שהאשה היא החוטאת בסתר והרי הראיה שמביא הוא ועבר עליו רוח קנאה. וכפי מה שאמר ואין העברה אלא לשון הכרזה נשארה הבנת הכתוב שההכרזה באה עליו ולא עליה כיון שאמר ועבר עליו. ועל זה אני אומר כי אולי כיון ר' מאיר למה שאמר בראש הפ' כי פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנא' כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים אמר ר' יוחנן וקשה לזווגן כקריעת ים סוף שנא' מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים וכו'. ויש להרגיש אם סברת ר"ל היא מוצאת מפסוק כי לא ינוח שבט הרשע. מה לו להסמיכו בדרשו בסוטה שאין ממנה ראיה של כלום ולמה אמר כן כי פתח. דמשמע מיד הפתיחה ולא אמר סתם כי דרש ר"ל בסוטה. ומה טעם על זה וקשה