בינה לעיתים חלק א פא

מאמר ר"ל ע"ה גדולה תשובה שזדונות נעשות כזכיות. גדולה תשובה שזדונות נעשות כשגגות. שתירצו בגמ' כאן מאהבה כאן מיראה. שבהיות התשובה מיראה נאמר עליה שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך. וכדפי' רש"י ז"ל עונך יחשב כמכשול שהיא שגגה. ושמא הנביא ע"ה נתכוון לומר פסוק זה בלשון יחיד והפסוק הנמשך בלשון רבים. כי כפי מדת חסידותו ורצונו הטוב על האומה היה חפץ שכשהתשובה אינה אלא מיראה. תהיה מועטת ליחיד בלבד. אבל התשובה המעולה מאהבה היא תהיה לרבים. וזה הוא קחו עמכם דברים. אתם הרבים לא תעשו תשובה מיראה באופן שיכופר מקצת העון ולא כלו. שיסולק ממנו צד המזיד וישאר מכשול ושגגה. אלא שובו אל ה'. בגדר שתאמרו לו בטח כל תשא עון וקח טוב. תשא העון כלו פעם א' אפי' חלק השוגג ובמקום העון קח טוב שיעשו הזדונות זכיות. כך היה רצונו יתברך ושל הנביא ע"ה שיהיה. אמנם העונות גורמים להפך כי מעוטא דמעוטא הם שבים מאהבה. ורובא דרובא תשובתם היא מיראה. ונמצא בתשובתם שהעונות נעשו כשגגות. ודבר פשוט ומתקבל אצל השכל הוא כי להסתלק חלק העון במה שהוא מזיד צריך שיהיה זה מצד האדם ע"י התעוררותו אל התשובה כי אז יתהפך לשוגג ואחר כך בהיותו בגדר זה שר נעדר ממנו צד רצון שהיה עושה אותו מזיד. ואין כאן אלא פעל כעין מקרה מופשט מהכונה אין בו צד חמור והקב"ה בחסדו מעבירו מכל וכל ומשלים הכפרה המוחלטת כאשר פירשתי על פסוק יבוקש את עון ישראל ואיננו וגו'

ובזה נבא לכונת המשנה והכתוב. כי אמר התנא פסוק זה ודאי צריך באור. ואתה דע כי את זו הדרשה שעתה אומר לך בו. דרשה בפירוש ראב"ע ואינה מוצאת מכלל דבריו במקום אחר. דלאו מכללא איתמר אלא על הפסוק עצמו דרש ואמר שפירושו הוא כי דוקא עברות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר ולא עברות שבין אדם לחבירו. זה הוא מה שנדרש בו בפי'

אך יש בו עוד דרשה אחרת נלמדת מתורתו של רבי עקיבא ע"ה. ממה שאמר בעלמא במקום אחר עם שהוא לא דרשה ממש על פסוק זה. והוא כי מצינו שאמר רבי עקיבא אשריכם ישראל וכו' לכלל ישראל המה האומה. יש להם אושר גדול כי מצד תשובתם נמצאו להם שני מיני טהרה להיותה על הרוב מיראה. הא' היא מפאת עצמם שהם הם המתטהרים ומתקדשים על ידי התשובה. שמעבירים מהם טומאת המזיד ונשאר שוגג. ואז שוגג זה מי מטהר אתכם הקב"ה. הוא בחסדו הגדול מטהר אתכם מהשוגג הנשאר. ועתה מביא שתי ראיות על שני מיני טהרה אלו ומתוך סדרם שהביאם בקדימה ואחור יובן פסוק כי ביום הזה שעליו הביא מימרא דר' עקיבא. הא' אמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם יראה לא תצטרכו אתם להתנועע וללכת אל מקום הטהרה.. אלא אתם תעמדו ותשבו שקטים במקומכם ואני אזרוק עליכם מים טהורים שתטהרו בהם מכל גלוליכם וטומאותיכם שתשארו טהורים מכל וכל אף מהשוגג. באופן שאני אני הוא שאטהר אתכם. אך צריך שתקדם לזה טהרה אחרת הנוגעת לכם שאתם תלכו אצלה ותעשוה ואתם מטהרים את עצמיכם. והיא עיקר התשובה דמעיקרא שאתם תשובו עדי ואז אני כמקוה. כי הקב"ה מכפר באותה תשובה באותו האופן שמטהר המקוה שהיא בלכת האדם ונעקר מקומו ונכנס שם ונמצא שהוא מטהר את עצמו. כך ועל אופן זה הקב"ה מטהר את ישראל. כי הוא יתברך מקבל תשובתם ומסיר מהם טומאת המזיד. ואחר כך ברחמיו הוא מטהר החטא. וזה הוא שאמר הכתוב. מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי. מי הוא זה אלא אחד מעיר שיוכל לומר זכיתי לבי עשיתי תשובה בזכות הלב שהיא מאהבה עד שלפי זה טהרתי אפילו מהחטאה שאפי' מהשוגג טהר עצמו. זה ודאי הוא נמצא על המעט כי רובא דרובא אינם מטהרים מהם אלא המזיד בהיות התשובה מיראה והוא יתברך מטהר אח"כ את החטאת

ועתה אתה המעיין המשכיל בין תבין בזה דרשה נחמדת בפסוק שלא דרשו בפי' ר' עקיבא והוא כי אמר ביום הזה מה שיכפר ה' עליכם כי לטהר הוא מעצמו אתכם. הוא מכל חטאתיכם הם החטאות השוגגין שנשארו מהעון המזיד. אכן לא יוכל להיות זה כן שהשי"ת הוא יטהר אתכם. כי אם בתנאי גמור שלפני ה' קודם טהרה זו של ה' שהוא עושה אותה. תטהרו אתם את עצמכם בתשובה גמורה שתסלקו המזיד וטומאת העון. ואז תחול עליו הטהרה הבאה מאת ה' לכפרת השוגג והחטאת. אבל בלאו הכי אין כאן טהרה והרי אתם טמאים בנפשותיכם. וטמא טמא יקרא לכל א' מכם שהוא פגם עצמי לנפש. והנביא יחזקאל ע"ה צווח ואמר הקרובות והרחוקות יתקלסו בך טמאת השם רבת המהומה. והגיע כ"כ מפחיתות זה השם כי אפי' האומות עכו"ם להפליג בבזיון וקלס העם הנבחר ילעיגו עליהם בשם זה. ועליו מקונן ירמיה ע"ה סורו טמא קראו למו סורו סורו אל תגעו כי נצו גם נעו אמרו בגוים לא יוסיפו לגור. והיא באמת פליאה מביא מבוכה ובלבול מהכפלים באו בדבריו וחסרון הסדר. ואני מדקדק עוד כי כפי מה שפירש"י ז"ל אתם הטמאים סורו מכאן וכו' לא יתכן בזה קראו למו. כי זו אמירה ודבור היא להם שיעשו פועל