בינה לעיתים חלק א פ

מתוך היותי כבר מת מעיקרא. כמו יומת המת. שאם ח"ו אסרח אקרא מת הן בעודני חי. ולכן טוב מאד זה המות עתה מבלי שום עכוב. הן אלה קצות דרכי השמות הרעים הנאמרים על הרשעים והם נותנים טעם לפגם אל הגוף היותו חולה ובעל מום כי הוכה בסנורים. וגם הוא נופל מת כחלל חרב. ואולי לשלשתם רמז הנביא ע"ה כשאמר בשמו יתברך

דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחומים לו ולאבליו. באר כי ע"י התשובה שעליה דבר למעלה. הקב"ה יתקן שלשת החסרונות האלה. וזה הוא דרכיו ראיתי. הסתכלתי בדרכיו שלו כי שב אלי כאמרו שלום שלום לרחוק ולקרוב. וע"כ אתקן מעוותיו והסירותי את שמות המגונים ממנו כי אם היה חולה אני ארפאהו. במקום היותו סומא ממשש בצהרים כאשר ימשש העור. אני אנחהו בדרך לא יכשל. ובמקום היותו מת אשר הוא מתחלף משאר מתי עולם. כי כל המתים אחרים מתאבלים עליהם אבל הוא אינו מתאבל על עצמו כי מת הוא. אבל זה בהיותו מת בחייו הוא משתתף עם אחרים באבלותו. והנה אני אשלם נחומים גם לו גם לאחרים המתאבלים עליו כי אנחמהו

ואמנם יש עוד ג' שמות כעורים נוגעים אל העצם ואל השרש העקרי הוא דופי הנפש ופגם הרוח אשר אין ספק לא יכנסו אפילו בערך רחוק אל הנוגע לחסרון החומר. וזה כי הנפש והגוף שניהם פועלים ומתפעלים. ומבואר הוא שאין ערך ודמיון לפעל הנמשך מהנפש עם הפעל הנמשך מהחומר. והוא הנרצה במאמר הנביא ישעיהו ע"ה

הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך לא תתעלם אז יבקע כשחר אורך וגו' ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים. והנה רז"ל בהשותפין אמרו ע"ז הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות. והמפייסו בדברים מתברך באחד עשר וכו'

ואני מפרש כי לא בלבד יעד לו בכמות הברכות אלא גם באיכותן לא ראי זה כראי זה כי הצדקה עם כל עוצם מעלתה והיותה נמשכה מהתעוררות הרוח. סוף סוף נושאה היא פועל חמרי ויתייחס אל הגוף. וע"כ אמר הלא פרוס לרעב לחמך וגו' כשתעשה כל ההטבות האלו לעניים והמוצרכים. וסוף דבר מבשרך לא תתעלה. כל הבא מפאת חלק הבשר והגשם בכלים הגופנים. לא תתעלם מהם ואתה עושה עמו פעולות גופניות. כי בזה גם הגוף של העני מקבל התועלת. אבל לא תכנה בזה פעולה נפשיית. ודאי שכרך הרבה מאד אך לא תעצור כח לקבל רוב טובה פעם א' פתע פתאום אלא מעט מעט בהדרגה. כי יקרה לך כמי שהיה במקום חשך לא יוכל לצאת מיד למקום אור גדול כי תכהינה עיניו מראות. וכן אתה יבקע אורך כעין השחר שאחר אפלת הלילה. שאין השמש נגלה מיד על הארץ בתוקף אורו. כי לא יוכלו הבריות לסבלו. אלא הוא הולך ואור קימעא קימעא. כך יהיה האור וההצלחה שלך. אמנם אם תפעל אצל העניים עם נפשך. שתפק לו נפשך ממש בדברי רצוי ופיוס הבאים מפנימיות הלב והרוח אשר בזה אתה משביע ג"כ נפשם המעונה והמדוכא ההיא. אז יהיה לך השכר יותר מעולה מאד. כי לא תצטרך לקבל השפע בהדרגה אבל יגדל כחך שיזריח לך האור בשלמות בחשך עצמו ובשעת תוקף האפלה יתהוה מיד תכלית האור כעצומו של יום בעת הצהרים. ולא כאור השחר שתחלתו הוא מעט ומתגדל והולך. וזה בעבור יתרון הפעל הנפשיי על הפעל החמריי

וכן ג"כ בהתפעליות הקורות לכל א' מהם מה שראוי להחשיב הוא התפעלות הנפש. כי הנוגע לגוף לאפס ותהו נחשב. ועם היות. כי איוב מרוב צערו הוציא מפיהו מילין אשר לא כן. מ"מ בענין זה יושר לבו אמריו בפסוק נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי: ירצה ראיתי כי בצרות אלו שתים הנה קוראתי מנפש ועד בשר יכלה פעם א' כי נקטה נפשי ונכרתה יחד עם חיי. שיש כאן אבדת החיים שהיא מיתת הגוף וגם כריתת הנפש. ואגידה נאמנה כי מה שאני דואג ומצטער אינו ממה שנוגע אלי. הוא אסיפת החיים. כי אעזבה עלי שיחי. השיג והשיח עלי למה שנוגע עלי מהעדר החיים. אמרתי לא אזכרנו ואעזבנו. אלא אדברה אזעק ואיליל בעבור מרירות נפשי. כי על דא ודאי קא בכינא. מעתה כמה יתמרמר בלב נשבר ונדכא העצב נבזה החוטא לאלהים. כאשר יסתכל במה שפגם את נפשו. לכנות לו שמות רעים ומגונים המפרסמים בזיון דבק לנפשו

הא' נלמד ממה שאמר הכתוב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. וכפלי הפסוק והשנויים וכוונת לפני ה'. הכל יובן במאי דתנן בסוף יומא את זו דרש וכו' אמר ר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרת' מכל טומאותיכ' ומכל גלוליכם אטהר אתכם. ואומר מקוה ישראל ה' מה המקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל.. אע"פ שלפעמים מצאנו זה הנוסח בקצת מאמרים את זו דרש ר' פלוני. מ"מ היכא דאפשר לתת איזה טעם לדברים אלו אשר הם מותר גמור. נכון הדבר. וכן כפלים של ר"ע ע"ה לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם דהיינו הך. ועל השנות הראיות ראוי ג"כ לשית לבנו

ובישוב הכל אומר. כי כבר השרשנו מסתירת