בינה לעיתים חלק א ח

בעה"ז האיש הוא מצד עצמו והרכבתו שקוע בעה"ז ונוטה בטבע אל המדות העולמיות שבכאן. וזו היא גדולתו ויקר תפארת כחו שהרי הוא לעה"ב שהוא מתרומם ומתגבר על טבעו ואינו משתמש ממנו למה שנוגע לדברי העה"ז. אלא הוא לעה"ב מכריעו לכשתהיינה הנטיות הללו מודרכות במה שיגיעוהו אל העה"ב בדברי עבודתו יתברך. ופי' כי זה הוא. רצונו זה שבכאן שנראה לך היותו פה לפניך למראה עיניך נאחז בעה"ז ונראה מוחש לפניך. יצדק עליו לשון הוא כאלו אינו כאן אלא נעלם במקום שאין העין שולטת בו הוא העה"ב ואיננו פה עמך כי הוא מטה את עצמו וטבעו ממה שהוא מרעה לטובה. ובזה מובן לי מה שאמר שהע"ה. צינים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם. כי הוא רחוק לחשוב יצוה בחכמתו על השמירה מהקור והחום וישים זה בגדר שומר נפשו. אלא יראה לי כי הוא מבואר שכל בנין השלמות מיוסד על שני עמודים שהם ההתעסק בפועל דרכי המעלה ומעשה המצות והמנע והתבטל ממה שהוא מגונה ומוזהר ממנו יתברך וזה הוא כללות מצות עשה ומצות לא תעשה. והוא מבואר כי להתעסק ולפעול בחלק המעשה צריך התעוררות שיחממהו וילהיבהו על כך. ולהשמר מעשות כל רע צריך להפך צד קרירות שיצננהו ויבטל ממנו ההתעוררות על הרע. ואולם אם נטיותיו הטבעיות תהיינה בשתיהן על ההפך כי חם לבו בקרבו כאש בוער מעוררו אל מעשה הרעה מהרה לעבור על כל מצות ה' אשר לא תעשינה. וכנגד זה מת לבו בקרבו והי' לאבן דומם קר וצונן בלי שום חמום והתעוררות אל מעשה המצות המעשיות הלא זה כחו לאלהיו באשר יגביר את שכלו להפוך את שתיהם לטוב, שלא תשארנה כפי טבען. אלא כל א' מהן תתהפך כחמר. הקרירות שמבטלו מן המעשה הטוב. שיהיה לקרר הכח הכעסני והתאוני שאמרנו. והחום לחממו ולהעירו להיות עמלו בתורה ובמצות. אז ודאי אין קצה למעלתו. ועל זה אמר צינים פחים. כשהצינים והפחים שהם הקור והחום הם בדרך עקש ופתלתול. שנמצאו מוטבעים באדם להטותו מהדרך הישר. שהצנה תקררהו לבלתי עשות שום מצוה והחום יעוררהו אל מעשה העבירות. הנה האיש חיל ששומר את נפשו ומבקש להצילה מני שחת. ירחק מרחק רב מהם. כי ילך מנגד בשתיהן אל הקצה האחר. ויבחר את הצינים להגינו מן העבירות. ואת הפחים לעוררו על המעשים הטובים. וכמה יבא על נכון כפי פי' זה לפרש ע"ד החדוד (ואם אינו כפי ענין הסוגיא) מה שאז"ל פרק מי שמת ובכתובות ובדוכתי אחריתי. א"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים שנאמר וכו'. כי על הדרך שבארנוהו הוא ממש המכוון במאמר האחר הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. וכן הוא כאן שהצינים פחים המוטבעים בדרך עקש לרעה. אינם בידי שמים להדריכם אלא ההפך לטובה. אלא הם ביד האדם ובחירתו הוא יתגבר עליהם והיה לו לשם עולם ולתוספת שכר

הבחינה הג' היא חיצונית בהיות האדם מוסת מאחרים אשר באיזה אופן שיהיה יפתוהו וידריכוהו בדרך לא טוב וירחיקוהו מהשגת השלמו'. והוא לא יתפעל מאומה מפני פתוים והסתתם ורק את נפשו ישמור בכל המוטל עליו לעבודת קונו הנה שכרו אתו בלי ספק עצום מאד יותר מאד הרבה מאשר לא יהיה שום התנגדות מזולתו. כי אמת הוא יש מסיתים הרבה אשר אין כחם יפה בהסתם כי לא יחכמו לעשותה בערמה ובקלות ינצל האדם מהם. ועליהם אמר החכם ע"ה איש חמס יפתה רעהו והוליכו בדרך לא טוב עוצם עיניו לחשוב תהפוכות קורץ שפתיו כלה רעה. אמר כי איש החמס מעול וחומץ יפתה רעהו ומבקש להסיתו לעשות רע אך הוא נעדר השכל שאינו יודע והוא בלתי פקח בטיב הדרך הצריך לעשות ההסתה כתקנה שלא ירגיש המוסת שדעתו לפתותו אלא והוליכו בדרך לא טוב הוא מוליך ומדריך עסק זה מהפתוי בדרך שאינו טוב ומועיל להשיג מבוקשו ולבא עד תכלית כונתו וזה כי הוא עושה תנועות ומעשים שבנקל ירגיש וידע האחר שדעתו לרמותו בפתויו כי הוא עוצם עיניו כדי לחשוב לדבר דברים שהם מנגדי' האמת או מה שירצה וקורץ שפתיו בתנועות משונות מורה שאינו מסיח לפי תומו ביושר לבב אלא בהערמה תוך ומרמה. וזה ודאי כלה רעה הוא מכלה ומשחית וגורם ההעדר למציאות הרעה והרשע אשר חשב להוציא לפועל בפתויו. כי בראות זה כל השנויים האלו בתנועותיו ידע נאמנה שכלו מרמה. ובנקל יוכל להשמר ממנו לבלתי הנקש ממאמרו. ולא יגדל נא כח קלוסו ושבחו להפלגה גדולה. אך יש מיני מסיתים ומדיחים ערומים כנחש יודעים לפתות ולרצות בהוראת תמימות וכשרות לבב ולהנאתו ולתועלתו של המוסת. ואם זה יעצים כח תבונתו וחפצו הטוב לעמוד נגדם ולהכיר רמאותם ומתחזק בשלמות לבלתי יחטא. זה יעצור בעצמו ואיישר חיליה. ועל זה הזהיר החכם עצמו ע"ה סי' י"ד באמרו לך מנגד לאיש כסיל ובל ידעת שפתי דעת חכמת ערום הבין דרכו ואולת כסילים מרמה. דבר פשוט הוא שהאולת והכסילות הנאמרים פה וברוב ספרי שלמה ע"ה לא על העדר השכל או מציאות השטות והשגעון ממש נאמרו אלא על ההמעדה מדרכי השלמות שאין לך חסרון דעת גדול הימנו. וכבר הורו זה ז"ל בפ"ק דתענית שאמרו אשכחיה ר' יוחנן לינוקא