בינה לעיתים חלק א ז

אך במה שאמר אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד שאינו מדבר בלמוד התורה כי אם ביראת ה' כל היום ובשמירת מצותיו תפול התמיה בענין וכי ביראת ה' ושמירת מצותיו הרק אך באנשים דבר ה' בהיותם זכרים הלא גם בנשים דבר כי עם היות יש מקצת מצות שהן פטורות כאותן שהזמן גרמן מ"מ במה שנוגע אל היראה וגם ברוב מצות עשה וכל מצות לא תעשה אנשים ונשים שוים. ולמה אמר אשרי איש ירא וגו'. והשיב שאין הכונה בשלילה הנמשכת ממלת איש לשלול את הנשים. אלא להזהיר את האדם על הזמן המובחר אשר יגדיל אושרו ומעלתו בהתעסקו בה בדרכי השלמות והוא בזמן הבחרות כשהוא איש בתוקף כחו אשר יטהר לבלתי סבול עול ההשתעבדות אל העבודה וההכנעה. זה הוא מאושר בעצם ושכרו כפול ומכופל. כי טעם זקנים יש בו ואין זמן הבחרות עושה שום רושם אצלו. ולפיכך אמר המלך החכם ע"ה שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט. וההרגש מבואר שהיל"ל שמח בחור בבחרותך או ילד בילדותך. ולמה לא אמר גם כן בלשון צווי והטיב לבך בימי בחרותיך כמו שאמר שמח בחור וכן והלך בדרכי לבך וגו'

אמנם הלהיב בני אדם להשתדל בהשגת השלמות יותר ממה שיהי' כפי ערך שניו. ואמר בדרך הפלגה אתה הילד הרך שמח מאד כאשר היה מטוב תכונתך להגיע לגדר היותך בחור בהיותך עדיין במצב ילדותך שאינך עושה מעשה ילד ינוקא פתיא. אלא כבחור שהוא יותר גדול בשנים מאד. ויועיל לך זה שעשית בימי ילדותך כי נעשה קנין בך ויטיבך לבך בימי בחורותיך כשתגיע לימי הבחרות ממש. אז אין לחוש שלבך ירע לך להטותך לדרך רעה כטבע זמן הבחרות בעת רתיחת הדם. אלא יטיבך לבך בימי בחורותיך. ידריכך אל הטוב. כי כבר נעשה בו כמעט טבע מחמת ההרגל והקנין שקנה מימי הילדות וא"כ אוכל לומר לך בטח והלך אז בדרך לבך וגו' כי ודאי לא יהיה אלא לדרך טובה ולא לרעה ע"ד מה שפירשו באמרם ז"ל ילבש שחורים וכו' ויעשה מה שלבו חפץ. ודע כי על כל אלה. לא בלבד על הפעולות אלא גם על כל אלה כפי ערך השנים מהילדות והבחרות יביאך האלהים במשפט להגדיל שכרך כפי ערכן. וזו הבחינה הא' נמשכת מהזמן והשנים קראנוה מקרית. להיות הזמן מקרי

הבחינה השנית היא טבעית מצד מזג האדם. כי נודע שכפי ההמזגה אשר בלחותיו ואיכיותיו כן תהיה הנטיה בטבעו אל הטוב או אל הפכו. ואשר יתגבר לדרוך מהלך השלמות ולהתרחק מן הפחיתות בהתקומם נגד נטיית טבע מזגו. זה יוסיף להגדיל מעלתו ושכרו כפול ומכופל. ועד ממהר בשהלך שמואל הנביא ע"ה למשוח את דוד ע"ה אמר הכתוב וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי ויאמר ה' קום משחהו כי זה הוא. ואז"ל בילקוט קום משחהו כי זה הוא. רבי שמואל בר נחמני אמר זה הוא בעה"ז וזהו לעה"ב לפיכך הוא מקלס להקב"ה בעשרה מאמרות ה' סלעי ומצודתי וגו'. וצריך לדעת מה הכונה באמרו זה הוא בעה"ז. כי בשלמא לעה"ב ניחא שהוא משבחו היותו בן העה"ב בעבור צדקו וחסידותו. אבל שהוא בעה"ז מאי רבותי' דדוד כי זה כל האדם הוא בעה"ז. ונראה כי הם ז"ל הרגישו כיון שהוא יתברך כששלח לשמואל ע"ה אל בית ישי אמר לו ומשחת את אשר אומר אליך. למה הוצרך עתה לומר באורך קום משחהו כי זה הוא. יספיק לומר קום משחהו וממילא ידע שזה הוא אותו שאמר לו ואגב דייקו טעם קימה זו. ובמקום אחר דרשו משיחי עומד ואתה יושב קום משחהו וגו' וכאן דרשוהו בענין אחר כי מפני שאמר תחלה והוא אדמוני אמרו בב"ר ששמואל נתיירא אמר זה שופך דמים כעשו וכו'. ירצה שמלת והוא כאלו יאמר כבר היה מאז עשו אדמוני שופך דמים מנטיית טבעו. והוא ג"כ אדמוני כמוהו שופך דמים. ונצטער שמואל על זה. ולא נתפייס ר' שמואל בר נחמני ע"ה במה שאמרו שם שהשיבו הש"י עם יפה עינים שהורג מדעת סנהדרין וכו'. שהכתוב מוכיח שדבר ה' הוא קום משחהו. אבל אמרו עם יפה עינים וטוב רואי הכל מדברי הנביא הוא בהמשך מבלי שום הפסק. לפיכך הבין רשב"ג כי הפסוק מניח סבה למה שאמר יתברך לשמואל קום משחהו וגו' והוא כי מה שתניח הוראת תכונת דוד ע"ה וטבע מזגו. הוא היותו נוטה אל החמריות בשני הכחות המבטלים השגות השלמות שהם הכעסני והתאוני כי להורות על הכעסני הוא אדמוני בעל האדומה נוקם ונוטר ובעל חמה. ועל התאוני הוא יפה עינים וטוב רואי כלים רקים ופוחזים ואמצעיים מוכנים ומכינים לפחיתות התאו'. ובלי ספק זה יפחיד את שמואל ויעציבהו וישאר נבוך נופל על פניו וכפוף הקומה ויקרה לו כמו שקרה ליהושע ע"ה במלחמות העי בראשונ' כשנפלו ישראל אשר מרוב צערו נפל על פניו עד שאמר לו ית' קום לך וגו'. כן כאן מסתמא הוא מקום להיות נכפף ושפל הקומה מצער מה שהי' רואה מתכונת נטיית המעותד למלוכה. אז אמר לו ה' קום משחהו אל יפלו פניך ואל תשפיל קומתך משחהו בלי שום פחד וחששא כי מה שאתה חושב עליו לפחיתות ולגרעון מרוע טבעו. זה הוא עלויו ועיקר שבחו. כי זה הוא