בינה לעיתים חלק א עח

בינו לבינו יוכל ליסרו ולהוכיחו. מבלי יוכל לשנאתו באומר לו מדוע ככה עשית אלא כשידע חסרונות הלץ והרשע מה הם. אז היוסר והמוכיח יתלה בעצמו החסרונות ההם כאלו הוא נכשל בהם ומתחרט עליהם. וזהוא יוסר לץ. מי שהוא באמת יוסר לץ כראוי. הנה הוא לוקח לו לעצמו ותולה בו הקלון והחרפה שיש ללץ בפעולותיו המגונות. ובזה מבין. וממילא הוא מוכיח לרשע המומים שלו במעשיו הרעים. כי יכנסו דבריו באזניו. בידעו שכל מה שמצטער המוכיח בעבור מה שאומר שעשה. הוא ג"כ עשהו ולו יאה ההתעצבות ההוא כמוהו וישוב מרשעו עד יסור ממנו מומו. הלא זה דברי צופר לאיוב אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהלך עולה כי אז תשא פניך ממום והיית מוצק ולא תירא. באר לו כי נתגלו מומיו על פניו בהיותו חוטא בעיון ובמעשה ולא יוכל להסירם אם לא בתקנו את שניהם. על המעשה אמר אם און בידך הרחיקהו. שתרחיק מפעל ידיך מה שהוא און. ועל העיון ואל תשכן באהלך עולה. האהלים הם בתי העיון כאמרו איש תם יושב אהלים. ויששכר באהליך. כי אז בעשותך כן תשא פניך ממום תעביר מהפנים המומים הנרשמים בהם ולא באופן אחר. כי תשאר בעל מים רע בחסרון נכר באיברים עד שיקראוך בשם עור או חרש ויתר החסרונות כאמור והנביא ישעיה ע"ה בלעגו על מפתחי הפסילים אמר לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם. והדקדוק מבואר שאם מלת טח חוזרת אל עיניהם שהם טוחות. הי"לל טחו בלשון רבים. ואפשר לומר בכונתו כי המשורר ע"ה בהתווכחו עם הכופרים בהשגחה

ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב. כי הם ברשעתם ירחקו הידיעה וההשכלה בו יתברך בטענה מזוייפת לקוחה מהטבע המוטבע באדם. אשר לא תבוא לו הידיעה אלא באמצעות החושים. כי תחלה ישתמש מהמוחש החיצוני ומשם אל החוש המשותף. וממנו אל המדמה והמחשבה וכו' עד בואו לכלל ידיעה וחקירה. אבל אם הוא חסר בהתחלת החושים לא יוכל להשיג מהשכל שלם. וכאמרם מי שיחסר לו חוש מן החושים תחסר לו ידיעה מן הידיעות. ולפי זה יאמרו ודאי לא יראה יה כי כיון שאינו בעל גשם ואין לו החוש לראות בו לא יוכל לראות. וא"כ ממילא לא יבין כי אין לבא לכלל ידיעה והבנה תמימה אלא בשיקדם הראות

והוא ע"ה השיב להם בינו בוערים בעם. כלומר שוטים שבעולם איך תרצו אתם לחקור ולהתבונן בנפלאות תמים דעים לדעת אופן ידיעתו איך תתהוה. דלא תוכלו לידע בו איזה דבר. כאשר תדעו מעניני העם אשר על פני האדמה. בינו בוערים. ירצה מה שיאות לכם הבוערים להבין להשיג הוא בעם באחד העם הגופניים שכמותכם. וכן אתם הכסילים תחקרו בעצמכם איך ובמה ומתי תשכילו ותבואו לכלל השכלה. אם קודם ראיית החוש או אחר וכיוצא. אבל בו יתברך ויתעלה. מה שמץ דבר תוכלו להשיג. אם תהיה בו או לא. כי איך יראה וישמע בלי חושים די לכם שתדעו דרך כלל בהכרח הטענה. האם אפשר שהוא יתברך שנטע האזן היתכן שלא ישמע. ואם מי שיצר העין היאמן שהוא עצמו לא יראה. ודאי א"א לצייר כן אלא שנדע נאמנה שהוא רואה ושומע. וכן אמר שהע"ה אוזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם יאמר הנח' מאומתת הוא שהעין אשר באדם היא רואה והאזן בו היא שומעת וכן היא גזרה מוסכמת שהשי"ת הוא עשה וברא את שניהם האזן והעין. וא"כ לא נצטרך לבאר התולדה הנמשכת ומוכרחת משתי תולדות אלה. והיא שה' ודאי שומע ורואה. כי לא יתואר באלוה בורא ויוצר האזן והעין וכן שאר כל החושים. אם הוא עצמו לא יהיה בו הראות. וכן השמיעה יותר בעצם וראשונה. וממילא ג"כ הידיעה וההשכלה בלי שום חסרון. ועתה אמר הנביא ע"ה מתלוצץ על הפתאים הקדמונים עובדי עכו"ם וגו' שיאמרו הצילני כי אלי אתה. איך עלה כך במחשבתם לייחס אלהות לעכו"ם ולא יבינו האוילים האלו האמללים כי טח הסמל הזה והוא אטום ונסתם מראות עיניהם משיוכל הוא לראות עיניהם וכן מהשכיל לבותם כי איננו רואה את כל מאומה. ואינו משכיל מה שיש בלבותם של האנשים כי כן הוא מגדולת האל האמתי שנא' בו אני ה' חוקר לב וכל יצר מחשבות מבין וגו'. וא"כ הבל המה מעשה תעתועים. ואין פשוטן של דברים יוצא ממקומו. שקראם בעלי מומין. חסרי ראות העינים וכעורים יגששו קיר ורז"ל אמרו באיזהו נשך תניא א"ר יוסי בא וראה סמיות עיניהם של מלוי ברבית אדם קורא לחברו רשע יורד עמו עד לחייו והם מביאים עדים ולבלר וקולמוס ודיו וכותבין וחותמין פלוני זה כפר באלהי ישראל כאלו יאמר אם אותם הרשעים הם מסמים את עיניהם ומעוורים את עצמם מלראות ברעתם אתה לא תעשה כן אלא אדרבא בא ופקח עיניך וראה סמיות העינים שלהם למען לא תהיה סומא כהם חלילה

השם השלישי אמרוהו ז"ל בפ"ג דברכות. ר' חייא ור' נתן הוו שקלי ואזלי בבית הקברות. הוה שדי תכלתיה דרבי יונתן. א"ל רבי חייא דלייה שלא יאמרו למחר הם באים אצלינו ועתה מחרפים אותנו. א"ל ומי ידעי כולי האי והכתיב והמתים אינם יודעים מאומה א"ל אם קרית לא שנית ואם שנית וכו' ואם שלשת לא פירשו לך יפה כי החיים יודעים שימותו אלו צדיקים שבמיתתן קרויין חיים שנאמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי וגו'. אטו