בינה לעיתים חלק א עז

חפשנו על השמות הרעים אשר נתגנו בהם הרשעים מצאנום כלולים בששה משמותם. שלשה מהם גופניים מטילים דופי בחומר. וג' רוחניים נוגעים בחלק היקר יותר ונכבד היא הנשמה

הא' נקרא החוטא נגוע מצורע מוכה אלהים איש מכאובות. ודרך כלל הוא חולה בכל גופו מפני היותו חוטא לאל יתברך. שהוא החלי האמתי אשר אין חולי זולתי נחשב לכלום. כאשר אני רגיל לפרש אמרו ואומר חלותי היא וגו'. יעויין במקומו. וכבר ידעת מאמרם ז"ל בהשותפין

רבי אליעזר המודעי אומר אצטגנינות גדולה היתה לו לאברהם בלבו. שכל מלכי מזרח ומערב משכימים לפתחו. רשב"י אומר מרגלית טובה היתה לאברהם אבינו תלויה בצוארו שכל חולה שראה אותה מיד נתרפא ובשעה שנפטר מן העולם נטלה הקב"ה ותלאה בגלגל חמה. ופי' בו הרשב"א ז"ל שהחכמה דומה לאבנים טובות ומרגליות ואברהם ע"ה הנהיג והרגיל תלמידים הרבה בצוארו. רצוני בדבורו שכל חולה נתרפא. שכשלמד אלו הענינים ואמתתן גיירן וכו'. דהיינו שרפאם מחלי רעות אמונתם. ואחריו נמשכו רוב המפרשים ע"ה. ואני מדייק כי במאמר ר' אליעזר אמר אצטגנינות גדולה היתה לו לאברהם אבינו בלבו. מה הנה כל הפרטים האלה לו לאברהם בלבו יאמר בקצור היתה לאברהם שכל מלכי וגו'

ואומר בפירושו כי אברהם ע"ה הורה תכלית שלמותו ונאמנותו עמו ית' בדבקו' ואהבה תמימה. במה שהשתדל תמיד בהשלמת בני דורו להטיב להם כפי כח אפשרותו. למה שתהי' הצלחת נפשם. ובקש להשריש בלבם פנת אמתת השגחתו ית' הפרטית. ולהרחיק מהם הטלת הדברים הרמוזים אל הטבע ואל ההוראות המערכיות ולא מפני סכלו אופן ההשתלשלות מאלו הסבות ולזה אמר תחלה ר' אליעזר המודעי כי אדרבא א"א ע"ה נתעלה על כל בני דורו בחכמת האצטגנינות וידע משפט הככבים והוראותיהם יותר מכל זולתו. אבל לפי שידיעה זאת היתה מזקת לאחרים היה מחסידותו להעלים ענינים אלו לבלתי גלותם לאשר היו מבקשים אותם ממנו אע"פ שהיו גדולי הדור שרים ומלכי ארץ כי ידע משרש חכמה זו יצא צפע כפירת ההשגחה לאשר לא ישתמש ממנה כראוי. וזה הוא אצטגנינות היתה לו לאברהם בלבו כלו' חכמת האיצטגנינות היתה לו לבדו צפונה בלבו דלבא לפומא לא גלי. ולא היה מודיעה לזולתו. והיתה כ"כ גדולה שאפילו כל מלכי מזרח ומערב היו משכימים לפתחו למען ילמדוה ממנו. ואולי אמר מלכי מזרח ומערב ולא אמר סתם ויותר כולל כל מלכי העולם. לרמוז שאפילו המלכים החכמים הבקיאים בטיב המזרח והמערב שהם גבולי חכמת התכונה. היו מכירים עוצם יתרון א"א ע"ה עליהם ומשכימים לפתחו ללמוד ממנו

ועם כל זה הוא ע"ה יטמינה בלבו ויכחידנה תחת לשונו. ובהפך זה באר רשב"י ע"ה כי במקום העלמת חכמת האנטגנינות. היתה לו מרגלית טובה שהיא ידיעה והכרה אמתית בפרטות ההשגחה האלהית אשר היכר זה הוא בלי ספק הטוב במה שהוא טוב. וידיעה זו לא היתה טמונה בלבו. אלא היתה תלויה בצוארו. מפרסם ומכריז ומודיע לכל. דעו איפא כי כל הבא עלינו הן לטוב הן להפכו אינו מהכרח מצב הככבים ומבטם המושג באיצטגנינות. אלא גבוה מעל גבוה משגיח בפרטית על כל דרכי בני אדם ומשכירן ומענישן כרצונו הפשוט. עד שכל חולה מי שבא עליו חלאים ונגעים ממש כשראה אותה מרגלית. שהיה מכיר ומודה כי מידו יתברך היתה זאת לו. למרוק עונותיו מיד היה מתרפא. שלא היה מייחס חליו אל הטבע או המערכה. וע"י זה מפשפש במעשיו וחוזר בתשובה ומתרפא. וכשמת א"א ע"ה הפליא ה' חסדו לישרי לב שתלה המרגלית הזאת בגלגל חמה שמאותו הדבר עצמו שהוא המפורסם בהוראות משפט המערכית הוא השמש ראש הכוכבים ממנו יבא להכיר ההשגחה בטוב ההתבונות בכמה פלאי פלאים המורגשים ממנו כנודע. ויבא לכלל ידיעת הויתו יתברך אדון ושליט עליו ומשדד טבעו כרצונו כמו שאמר אליפז לאיוב. הלא אלוה גובה שמים וראה ראש ככבים כי רמו. וכונתו הלא לאמונה צריך להודות בהכרח שהאל יתברך הוא גובה השמים שולט עליהם ומכניעם ולמען תדע זה ראה אותו שהוא ראש הככבים שרמו הוא השמש. כי מתנועותיו זריחתו ושקיעתו וכל יתר פרטיו תכיר גבהו יתברך עליהם. ולא יצאו הדברים גם מסמל הבנתן הנאמרת מהרשב"א ז"ל שהחולה הוא שם נאמר לגנאי על החוטאים המתפקרים. וכמאמר הנביא ישעיה ע"ה מכף רגל ועד ראש אין בו מתום וגו'. שהכל נאמר למשל על רבוי החטאים והעונות והפשעים

השם השני הוא בעל מום וממולא דופי באיבריו בהיותו נקרא עור חרש פסח וכיוצא מאלו השמות המורים על חסרון נמצא באברים בהיות משחתם בהם מום בם יתייחסו לו מומים כאלו מחמת העונות כדברי החכם ע"ה במשליו יוסר לץ לוקח לו קלין ומוכיח לרשע מומו. כי יש מי שפי' במה שאמר אח"כ אל תוכח לן פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך שרמז למוכיחים את הלץ אשר מדרכו יבעוט בתוכחת כשיוכיחוהו בפירוש לומר שיש בידו עברות אלא יוכיח בפניו לחכם וישמע הלץ ויקח מוסר מבלי יהיה לו עליך שנאה

ואמנם לדעתי בפסוק יוסר לן הודיענו למוד יותר נכון בהמצאת התוכחה. ולא יצטרך לבקש חכם או זולתו לבדות עליו חטאות אשר לא כן. אלא