בינה לעיתים חלק א עו

לבן ונשתתפה על ערמת עצמו. כי הכי קרא שמו יעקב ובזה היה יותר רמאי מלבן וגזל כל ממונו ממנו. וזה הוא לקח יעקב כל אשר לאבינו. לקח ושאב כל מה שהוא עצמי באבינו שהוא הרמאות. ונמשך מזה שיכול לו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה ועשק ממונו כי נשפעה בו התכונה הרעה מאמו אחות אבינו שהיא הסבה הראשונה

והב' מצד הוראת המזל. כי כפי מצב הככבים בשעת יצירתו או הולדו. כן יהיה בו כח שמימיי לאחד מהנטיות ומפאת ההתמזגות אשר בכחותיו שהם מושפעים כפי העת מצבא השמים. והם מבוא גדול בפעולות כאשר הוא מפורסם מטבע ההרכבה

והג' ממה שיקנה מחברת האנשים וההרגל בהם כי ילמוד ממעשיהם בהתמדת השתתפו עמהם. ואמר שהע"ה. גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית. כי היותו נופל בגריעות גדול כזה לגזול אביו ואמו אשר הוא חייב כ"כ להם ואינו מרגיש בחסרונו שאומר שאינו פשע. זה בא לו מפני שהוא חבר ושותף תמידי לאיש משחית רע מעללים. ומרוב הרגלו אצלו שב בו הדבר לטבע ואינו מרגיש ברעתו

ואולי נתכוון בזה במה שאז"ל בענין בן סורר ומורה וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין אמרה תורה יצא לב"ד ויסקל אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שסופו מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב. וע"כ אמר מי שהוא גוזל משל אביו ואמו ולא משל אחרים. ואומר שאין בזה פשע חמור. עם שיש כאן פעולה מגונה מהגזלה. מ"מ כיון שסוף סוף הוא כאלו גוזל משל עצמו שסופו לירש אותם. לא יקרא פשע ממש להענש עונש מיתה. דע לך שאין הדבר כן. אלא מעתה ומעכשו הרי הוא חבר ושתוף לאיש המשחית האנשים ומלסטם את הבריות. וחשוב אותו כאלו אתה רואהו בחברתו. כי לא ימלט מהיותו כן

ואיך שיהיה על כל אלה הג' סבות אמרו בתוספת' שלנו. כי ג' שמות נקראו לאדם. ירצה שמחמת ג' ענינים יקרא האדם שם לעצמו דהיינו הוראת גדרו ומהותו על פי מדותיו. הא' שיקראו לו אביו ואמו כי כפי מה שהיה בהם מהטוב או הרע. כן השפיעו בבן והולידו בדמותם כצלמם. ולפיכך נקרא לו שם נמשך מהם. והב' מה שקראו לו אחרים שהוא מה שקנה מצד הרגל חברת זולתו כי התמיד עמהם ולמד ממעשיהם. והג' שקרוי לו בספר תולדת ברייתו. שהוא מה שהוטבע בו מטבע התולדת ומהויית מזגו וזמן ברייתו כפי המשפט המערכיי. ואמר רבי פנחס כי האדם חביב בשמו. ר"ל הדבר היותר יקר ונכבד באדם הוא שמו המורה על גדרו האמתי. שאין לך דבר מעולם מהקנין אשר יקנה בשלמות אשר עליו יצדק שמו האמתי. אבל איני יודע איזה מהם מאלו השלשה מי מהם המובחר אשר בו יתפאר בסבת השגת שלמותו. בא שלמה המלך ע"ה ופי' שאינו בשום אחד מהם. כי סוף סוף הן סבות חיצוניות בערך עצמות האדם. כי לא הוא גרם לעצמו מה שבא לו מפאת שלמותו. אבל מה שיתפאר בו ויהיה טוב שם משמן טוב. כשבא ונמשך משמן טוב הוא השכל. שנאמר בו ושמן על ראשך אל יחסר. כי כשהאדם יגביר שכלו על חמרו שאפילו יחוברו שלשת הסבות לנטותו מן הדרך הטובה כי מולידיו לא היו טובים והיה בחברת רשעים וככבי נשפו הטביעו בו נטיה אל הפחיתות ועכ"ז הוא בשמנו הטוב ושכלו הצלול יתקומם על הכל ויכריח את עצמו אל המעלה. זה ודאי קנה שם טוב לעצמו כי הוא ולא אחר עשה לו את החיל הזה. ומאמר קהלת ע"ה קיים את הגזרה הזאת באמרו

טובה חכמה עם נחלה ויותר לרואי השמש כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. כבר נודע מה שפירשו הראשונים ז"ל שידבר במיני ההשגה מושכל מקובל ומוחש

ואנו לפי מכווננו נפרש. כי הן אמת החכמה כשהיא מצורפת עם נחלת אבות שמטבע המולידים הנחילוה אל הנולד והשפיעוה בו היא טובה. וכן הוא יותר לרואי השמש לאשר הם רואים בשמש ראש הככבים וחוזים ומביטים בהוראתו. שמצד המערכה נשפעת החכמה בו יהיה מותר לו. ובענין זה יהיו שוים החכמה והכסף וכצל זה צל זה. כשהם באים מהסבות האלה שהם טבעיות ולא בחיריות. אבל מה שיהיה באמת יתרון דעת החכמה. שתתעלה על השאר. הלא הוא כאשר החכמה תחיה לאשר הוא בעליה ממש אדון שלה וגביר ושליט עליה. שבא מכחו ועוצם רצונו השתדלותו ולא כשכח אחר מעורב בו בלבד מזולתו. ע"ד מ"ש במקום אחר כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה. והוא מובן מעצמו. וזה הוא השם האמת שהאדם קונה הוא לעצמו שנקרא שם טוב כפי גדר פעולותיו הרצויות. וידמה בזה למלאך. לבלתי היות לו שם קבוע אלא משתנה ומתחלף הן לטוב הן להפכו באשר הוא שם איכות מעשיו. על זאת ישתומם כל חוטא. והמס ימס לבו בקרבו כי עונותיו ילכדונו לאבד שמו הטוב. ועשה יעשה לו שמות משונים לבשת וגם לחרפה. על הדרך אשר אמר ירמיהו ע"ה לא פשחור קרא ה' שמך כי אם מגור מסביב. כן לכל רשע יורשמו שמות מגונים יכנו אותם בהם להורות על רוע מעלליהם. אוי לה לאותה בושה. וכאשר