בינה לעיתים חלק א עה

נקראו לאדם הזה. אחר שקראו לו אביו ואמו ואחד שקראו לו אחרים. ואחד שקראו לו בספר תולדות ברייתו. רבי פנחס אמר אדם חביב בשמו ואיני יודע באיזה מהן בא שלמה ופירש טוב שם משמן טוב

לכל הדברים אשר במציאות הוקבעו שמות מיוחדים איש לא נעדר מלקרוא בשם פרטי המורה כמעט על מהותו וגדרו. לא יתואר כשהוא הסכמיי בלבד מבלי התייחסות עצמי על הדבר ההוא. וכבר שובח ע"ז אדם הראשון ביתרון הכשר חכמה על המלאכים באשר שם שמות בארץ לכל החי ולכל הבהמה ולכל העוף וגו' כדבריהם ז"ל. כי לא יוכל ודאי לקרא להם שמות אמתיים מבלי התחכם בהכרת טוב מהותם טבעם וגדרם. כל אחד ואחד כפי מה שהוא ובמה יבדל מזולתו וזו אצלי מכוונת הכתוב שאמר

ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו כי אמרו אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו הם דברים כבדים צריכים הבנה. ולדעתי ירצה כי עצמת חכמת האדם אשר רצה יתברך להודיע בקריאת אלו השמות. הוא במה שיקרא לכל אחד שם בו יודיע גדרו במה שיבדל מזולתו אם בסוג ואם במין ולא שיקרא שום שם כללי יהיו משותפים בו מינים שונים. והמשל בזה כי כל אשר בו רוח חיים. הם משותפים בחיות ולא יבדלו זה מזה אלא בענין אחד פרטי. כאלו תאמר האדם בהשכלה העוף בהתעופפות וכן כל כיוצא בזה. וא"כ ה' יתברך הביא את כלם לפני האדם לראות מה יקרא לו לכל אחד ואחד בפרטות שם מיוחד כפי הבדלו. ואמנם כל אשר יקר לו האדם בדרך כלל נפש חיה. דהיינו בעל חי סתם. בזה לא היה מורה שום חכמה בהכרת גדר המינים. כי הלא נפש חיה הוא סוג כולל לכל הבעלי חיים והוא שמו של האדם עצמו. כי גם בו שייך לומר שהוא נפש חיה שכן קראו הכתוב ויהי האדם לנפש חיה. ובמו יודע איפה באמרנו נפש חיה על מי ידבר. אולם הוא נתחכם לפי מה שיאות. ולא קראם נפש חיה סתם אלא ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית הארץ. שכל מין ומין קרא שם מיוחד יודיע בו הבדלו מזולתו. וזה כל פרי חכמתו. והן האדם אשר היה מתחלף ונבדל מכל החי ומכל בשר במהותו ועצמותו. ידמה בפניו כאחד ממלאכי השרת כדרשתם ז"ל. נשלם בו עוד הדמיון למלאך בענין השם הראוי לו. כי כמוהו כמלאך השרת נקרא בשם משתנה בענייניו מיתר הנבראים. והוא כי במלאך ראינו כשנתאבק עם יעקב ע"ה אמר הכתוב וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אותו שם. כי מלת נא היא מיותר' והיה מספיק לומר הגידה שמך ומנוח ששאל ג"כ על שם המלאך לא אמר אלא מי שמך. אך למדונו רז"ל על פסוק זה שאין למלאך שם קבוע תמידי אלא הוא משתנה בשמו כפי איכות הפועל אשר הוא עושה באותו שליחות. ויעקב אבינו ע"ה היה נבוך ומסתפק על איזה ענין נשתלח אליו מלאך זה. ומה יהיה תכלית פעולתו זאת אם לטוב אם למוטב לו. וכדי לבא לכלל ידיעה זה נתחכם במה שידע שהמלאך נקרא בשם בכל פעם כפי פעולתו. ולפיכך שאל לו הגידה נא שמך. הגד לי עתה השם שיש לך בעת ובעונה הזאת. וחשב בלבו כשיאמר לו השם שיש לו עכשיו ממנו ידע על מה נשתלח. והמלאך ירד לסוף דעתו ואמר למה זה תשאל לשמי. כלומר למה אתה שואל על שמי בנוסחא זו ולא בסתם. כבר הבינותיך אל תבקש יותר. די לך שאברך אותך ואודה לך על הברכות. אכן מנוח אשר עם הארץ היה לא ידע מאומה מהשתנות השמות. ושאל סתם מי שמך ואמר לו המלאך למה זה תשאל לשמי. וכונתו בהפך ממה שאמר ליעקב ע"ה והוא למה תשאל בנוסח זה על הסתם כי נסכלת בשלא שאלת בל' נא. וכבר פירשו ז"ל אמרו והוא פלאי: שהשם הוא כפי הפלא. משתנה מפעם לפעם. הלא כה דבר ה' באדם. ולא על שם העצם. אברהם ויצחק אלו מדברים שאין לו שום יחס והתקשרות מו אלא בהסכמה או על איזה מקרה וכיוצא. אבל בשם הראוי לו על מה שהוא מתעצם כי כפי פעולותיו כן יתחלף שמו. והוא מה שאני מבין במאמרנו ושערתי בכונתם ז"ל. כי האדם יהיה שמו כפי מה שהוא בנטייתו וקנין פעולותיו אם אל הטוב או אל הפכו חלילה. ואמנם בא האדם לנטות לכאן או לכאן לאחד מג' סבות אשר יתייחסו לחיצוניות

הא' ממה שהושפע לו מפאת מולידיו כי כפי מה שהיה בהם מהמעלה או מהפחיתות כך הם משפיעים בולד המתהוה מהם כי הם מולידים בדומה להם. והתבונן במה שאמר הכתוב

וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה. כי מלבד הכפל יקשה אמרו תחלה כל אשר לאבינו שלא יצא כלום מן הכלל. ואח"כ אמר ומאשר לאבינו שהוא מקצתיי. אבל ירצה כי רמאות וערמת לבן היתה נודעת גם לבני ביתו. כאמרם ז"ל שאמרה רחל ליעקב אבא רמאי הוא וכו' ועתה כשראו בני לבן הפלגת עושר יעקב ע"ה. דמו לא היה זה בקנין מעולה וישר אלא שלהיות יעקב בן רבקה אחותו של לבן הארמי. ורוב בנים דומים לאחי האם. השפיעה בו כל רמאות וערמת