בינה לעיתים חלק א עב

ועוד קשה מאי איכא בין אחרים לת"ק. דמאמרו אחרים אומרים משמע דפליגי. וכפי הנרא' כולם אמרו דבר אחד. כי אם הבושה מביאה לידי יראת חטא ודאי שנזהר ונשמר מלחטוא והיינו ממש לא במהרה הוא חוטא שאמרו אחרים

וכאשר נתבונן בלשון אחרים יקשה אמרו לא במהרה הוא חוטא דמשמע דוקא במהרה ובזמן קרוב אינו חוטא אבל אחר זמן רחוק יחטא. וזה רחוק מאד בסברתם. ושנא' דבהא פליגי את"ק דאטו מי לית להו לאחרים דרשא דקרא לבלתי תחטאו שאי אפשר להכחיש. ואינהו נמי אמרו מי שאין לו בשת פנים בידוע שלא עמדו וכו' דהיינו וודאי מדרשא דעל פניכם וכו' וגם סגנון לשונו לכאורה הוא בלתי מסודר שאמר לא במהרה הוא חוטא שהכונה מבוארת שהבושה תגרום שלא יבא לידי חטא וא"כ לא היל"ל הוא חוטא בלשון הוה אלא לא יחטא לשון עתיד ומה מרבה במלת כל. ולמה נקט לשון מתבייש ולא אמרו הביישן כלישנא קמא ואח"כ אומר מי שאין לו בושת פנים ולא אמרו שאינו מתבייש. והנראה בבאורו כי הם ז"ל הרגישו בפ' תחלה מה שהוא מבואר כי היראה היא מיוחדת אל הלב או הנפש להיותה הפעלות פנימי. אבל על הפנים לא שייך לשון יראה. והיל"ל תהיה יראתו בנפשכם או בלבכם כמו לא יירא לבי וכיוצא. ועוד יקשה כי כיון שעתה היה המעמד הנבחר מקור ושרש לכל עקר השלמות ודאי שראוי לתקוע בלבם העבודה ביותר שלם שבפנים שתהיה העבודה מאהבה גמורה ולא מיראה. ומכיון שהם אמרו ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות. שהורו היותם דואגים ויראים מפחד המיתה איך אמר משה ע"ה שבא אלהים בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו דמשמע שסבת בא האלהים הוא למען לא יחטאו וימנעו מן החטא מחמת היראה שנכנסה בלבם וזה ודאי ענין בלתי ראוי בעת ובעונה הזאת. לזה פירשו שאין המובן כן אלא אדרבא להפך. כי לפי שהם אמרו פן נמות שהורו מורא ופחד מעונש המיתה. אמר להם מרע"ה אל תיראו אין חפץ לה' בזו היראה שאתם יראים רועדים וחרדים מפחד עונש המיתה אלא אדרבה בא האלהים למען תחליפו יראה זו במין יראה אחרת הכי נכבד ויקר מאד. והוא בעבור תהיה יראתו על פניכם. שהירא' שתתיראו ממנו לא תהיה פנימית ממורך לבב ופחד שום עונש אלא מורא חיצונית הנכרת על הפנים היא הבושה והכלימה מהדר גאונו יתברך שתחשבו תמיד היותו רואה ומביט בכם ותכסה כלימה פניכם והיא בושה נאמרה בלשון יראה. לפי שלמדו מכאן שהבושה מביאה לידי יראת חטא לומר שהירא' האמתית לא תהיה מהעונש הנעשך מהחטא אלא היותה מהחטא עצמו כי תיראו מפועל החטא למה שאתם בושים ונכלמים ממנו בהעשותו. ועל כונה זאת כדי שתקבע בכם בושה זו ויראת החטא בא האלהים. מכאן אמרו סימן יפה הוא לאדם שהוא ביישן. כי מאחר שהשם יתברך השריש בישראל במעמד הקדוש ההוא מעלה זו של הבושה.. א"כ כשנראה אדם אחד שהוא ביישן נשפוט ונדע מיד שהוא מזרע ישראל הנבחר שנכתר בכתר זה מן הוא והלאה

אמנם אחרים חולקים עם תנא קמא בזה. שאין לעשות גזרה מקיימת מן החיוב. אלא בהפך מן השלילה. וביארו זה כי אינו מההכרח שכל מי שהוא ביישן יחוייב לומר שהוא סימן אמתי היותו ישראל ולא זולתו. כי הלא מדת הביישנות היא ממעלות המדות שנמצאו ג"כ ביתר האומות. וגם בהם שייך לומר כל אדם יהיה מי שיהיה בין מישראל בין מזולתו שהוא מתבייש לא במהרה הוא חוטא. הכונה כי נודע במדות האנושיות היות המעלה תלוי באמצע. ולהתרחק מכל אחד מהקצוות. לא בלבד מקצה החסרון אלא גם מקצה היתרון. כאלו תאמר בנדיבות צריך לברוח מן הכילות שהוא קצה החסרון וגם מן הפזרנות שהוא קצה היתרון וכן בגבורה וכיוצא בה

אך יש מעלות שהנטיה בהן אל אחד מהקצוות כאשר למדנו הרמב"ם ז"ל בענוה. ולזה נתכוונו אחרים במדת הביישנות שהיא קרובה אל הענוה. ואמרו כל המתבייש לא במהרה הוא חוטא. ירצה כל המתנהג במדה זו שאינו ביישן סתם. שמובנו הוא הגיעו לגבול מה מהביישנות אלא הוא מתבייש והולך ותמיד מוסיף בבושה שמתבייש ביותר. אל תחשוב שזה הוא כשאר הקצוות של היתרון ביתר המדות שהוא חוטא. בהיותו אוחז בקצה ההוא. כי זה של הבושת אינו חוטא כ"כ במהרה. בהיותו מתנהג והולך בתוספות הביישנות. הן אמת כי סוף סוף ימצא בא לגבול שהוא בלי ספק חוטא בו. והוא כשיגיע לגדר הבושה בכל הענינים. שאפילו בלמוד או במעשה ומצות. זה ודאי קצה רע שיצדיק עליו לומר שהוא חוטא ביתרון ביישנותו כאמרו ולא הביישן למד. וע"ז אמר הוי עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמים. אבל בזולת זה כל אשר הוא מוסיף בביישנות לא נאמר עליו היותו חוטא. כי היא לו גדר וסייג ורסן לבלתי יחטאו וזה דבר כולל לישראל ולאומות. וע"כ אין להחליט הגזרה שהביישן הוא סימן יפה לאדם להורות על שהוא מזרע ישראל. אולם מה שיוחלט בו המאמר הוא השלילה שמי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני. כי זה ודאי א"א שימצא שום יוצא ירך יעקב ע"ה שיחדל ממנו לכל הפחות בושת הפנים. אשר היה תכליתו יתברך להנחיל ישראל במעמד הר סיני. כי אפילו ימצא שום ישראלי יתקפנו יצרו לחטא ותחסר ממנו הבושה הפנימית המסורה ללב. לכל הפחות לא יבצר ממנו מהיות לו בושה על הפנים. והאיש