בינה לעיתים חלק א ו

אשרי איש ירא את ה' אשרי איש ולא אשה א"ר עמרם אמר רב אשרי שעושה תשובה כשהוא איש ויש בזה מקום דקדוק כי קודם מאמר זה הביאו פסוק אשרי האיש אשר לא הלך שהוא הראשון שבספר תהלים ודרשו בו מה שדרשו וא"כ למה לא בנו עליו ג"כ שאלתם זו אשרי האיש ולא אשה

ויש לי לישב זה במה שאמרו ברבה פרשה פנחס ותקרבנה בנות צלפחד גדולה להן גדולה לאביהן גדולה למכיר וגדולה ליוסף שכן יצאו מהם נשים חכמניות וצדקניות הן וכו'. ומסיק חכמניות הן שלפי שעה דברו שהיה מרע"ה יושב ודורש בפ' נחלות אמרו לו אם כבן אנו חשובים תנה לנו אחוזה כבן אם לאו תתייבם אמנו מיד ויקרב משה את משפטן לפני ה' צדקניות הן שלא נשאו אלא להגון להם וכו'. וצריך לדעת מה גדולה היא זו לאביהם ולהורם והיכן נמצא בפ' ויכוח זה שלהן אם כבן אנו וכו'

אמנם יראה לי כי כבר נודע מה שנחלקו בסוט' בן עזאי ור' אליעזר שבן עזאי אומר חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תזכה וכו' ור"א אומר כל המלמד את בתו תור' כאלו מלמדה תפלות וכבר הכריע ר' יהושע כר"א באמרו רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות ונמצא א"כ שכשהאב מלמד תורה לבתו ומושך לה מזה שנכנס בה ערמימות ונטפלה בתפלות הקולר תלוי בצוארו ואליו תתייחס האשמה שלמדה תורה שלא היה נזהר בדברי ר' אליעזר ור' יהושע כי על הרוב הוא כמעט דבר טבעי בנשים להמשך זה מזה ורחוק רחוק הוא תמצא באשה חכמת התורה ושתהיה ג"כ פרוש' ואוחזת במדת הצניעות והצדקות. ואם המצא תמצא אשה שלמדה אביה תורה ועכ"ז לא תזיק לה כלום לענין התפלות אלא אדרבה נתוסף בה יושר וכשרון המעשה לגדור עצמה מן התפלות. זה ודאי שבח גדול לה וגם לאביה שידע ללמדה תורה באופן שלא יזיק לה עד שיאמר עליו שלמדה תפלות. וע"כ אמר כי בנות צלפחד אלו גרמו גדולה להן וגם לאביהם ואגב אמר למעלה עד יוסף ע"ה. כי התורה שלמדן אביהן לא עשתה בהן שום רושם לרעה אלא אדרבה עם היותן נשים היו בהן שני הדברים שלא יקובצו יחד כפי המורגל דהיינו היותן חכמות ודורשות בתורה בעומק שרשי דינים. וגם צדקניות ששמרו גדר הצניעות שהמתינו ב"כ זמן לבלתי הנשא אלא להגון להם. עם שמדרך למוד התורה להרחיק מהם צדקות זה ולהרגילן אל התפלות. ובאר מחכמתן והעמיקן ביסוד הדין שאמרו אם כבן וגו'. כי הן אמרו אבינו מת במדבר ובנים לא היו לו וא"כ מה להן לכפול עוד ולומר כי אין לו בן. ולמה תחלה אמרו בלשון עבר לא היו לו דאח"כ כי אין לו בן שהוא לשון הווה. ולמה התחילו בבנים רבים וסיימו בבן יחיד. ומה זה שאמר ויקרב משה את משפטן. הל"ל את שאלתן או את דבריהן וכיוצא

אבל רז"ל ירדו לסוף דעת חכמתן כי כאשר היו חכמות ויודעות שרשי דיני התורה וראו שהוא יתברך צוה על היבום לחשוכי בנים למען הקים שם המת ע"י הבן הנולד מהיבום. לזה אמרו גלוי וידוע הוא שאבינו מת ואז בשעת מיתתו לא היו לו בנים זכרים כלל ואנו תמהות למה יסכלו בתי דיני ישראל שיגרע ויחסר הקמת שם המת ממשפחתו ע"י היבום שהבן אשר יולד יקים את שמו בישראל. וכי תאמרו זה הוא כשאין לו זרע כלל לא בן ולא בת אבל עכשיו שהשאיר אחריו אתכן שאתם בנותיו אין עוד מקום ליבום שאתן עתה במקום בן. על זה נאמר כי אין לו בן. אנחנו בנותיו שנשארנו ממנו אין אנו עתה נחשבות לבן לפטור אמנו מיבום. שאם הדבר כן שאנו נחשבות כבן לענין יבום כמו שהוא האמת א"כ צריך שיועיל זה לנו לענין הירושה והנחלה ולפיכך תנה לנו אחוזה. באופן שהן לא דברו כעין בעלי דינין תובעי תביעה בסדור טענות אלא בסכינא חריפא חתכו הדין ופסקו ההלכה במשפט קצוב כדת מה לעשות. ולפיכך מיד ויקרב משה את משפטן לפני ה'. לא הקריב טענה או תביעה אלא הקריב משפט ודין שהן שפטו וצדקו בשפטן להלכה פסוקה והסכי' הקב"ה על ידן ואמר כן בנות צלפחד דוברות וגו'. והי' זה באמת כדבר מתמיה יוצא מהמרוץ הטבעי שעל הרוב ההתחכמות לנשים בעסק ולמוד התורה היא להן להפסד ונזק. ולא בלבד שאינן מצוות בלימוד התורה כדילפינן בפ"ק דקידושין מולמדתם אותם את בניכם. ולא בנותיכם. אבל אדרבה לא נכון לעשות כן מפני שקרוב להפסד ורחוק מן השכר

מעתה אדוננו דוד ע"ה אמר פתח מזמוריו. אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. הפליג בגדולת אושר השלם אשר התרחק מן העברות ורק כל ישעו וכל חפץ שם בלמוד ועסק התורה בהתמדה ושקידה רבה יומם ולילה. ואלו לא היה מדבר אלא בענין ההתרחק מן העונות. היה כלול בזה כל מין האדם בין איש בין אשה שהשוה הכתוב אשה לאיש בכל מצות לא תעשה. אבל כיון שעיקר גזרתו על הודעת האושר הוא במה שחתם על ההתעסקות התמידי בלמוד התורה שזה אמנם לא יתכן לאשה כאשר הוכחנו ע"כ באו דבריו על צד הדקדוק הגמור אשרי האיש וגו' דוקא לאיש ולא לאשה. כי לא יצדק ולא יתכן עלי' לומר אשרי אשה שלא הלכה וגו' כי אם בתורת ה' חפצה ובתורתו תהגה יומם ולילה. כי לא יאות לנו להלהיבן ע"ז דחמירא סכנתא מחורבא דנפיק מינה: