בינה לעיתים חלק א סט

גורמת עונות נמרצות ופשעים גדולים מהם כי אולי אם לימים חלפו למו עברו איזה דברי ריבות ומדני' שכבר נשכחו מלב וישנו להם. עכשו השנאה תעורר אותם ותקיצם ותביאם אל הזכרון להגדיל השנאה. ואמנם על כל הפשעים החמורים הנמשכים מן השנאה יש עוד פשע גדול להכנס בגדר הכפויי טובה. שאם אולי לשעבר היתה אהבה עזה ביניהם כאחים ולא יתפרדו הנה השנאה הזאת תכסה ותעלים האהבה הקדומה ותשכיחנה מן הלב למען לא יתפייס בעבורה להשקיט השנאה. באופן שהרע המזיק תעוררהו והטוב המועיל תכסהו ותעלימהו. היש לנו רעה מזאת כי ימצא בינינו מי שכל פניותיו ומחשבותיו אינם אלא לגרום נזק לזולתו כאיש צר ואויב לאשר הוא שונא לו ומבקש רעתו לעשות מה שידע יכאיבהו יותר. ע"ד מה שעשו אויבי ירמיהו ע"ה שכתוב

לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא לכו ונכהו בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו. המתרגם ע"ה ויתר המפרשים פי' ונכהו בלשון שנלשין עליו ונמצינו מכין אותו בלשוננו והוא פי' מתוק

ואני אחשוב כי הרשעים הללו בשנאתם לירמיהו ע"ה היו חפצים לעשות הרע היותר גדול שיוכלו ואלו היה בא מידם להרגו ממש היו עושים אבל פחדו פחד מהב"ד שמא יעשו ע"פ התורה להמיתם או לנקום נקמתם באיזה אופן שיהיה. ע"כ התחכמו לבקש תחבולה לעשות עמו רעה תהיה לו מרה ממות מבלי נגוע בו. ולכן אמרו לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות. ירצה מה שיאות לנו כדי להנקם ממנו הוא לבקש רעתו ע"י מחשבת תחבולות בלבד ולא בפועל. כי אם נעשה לו איזו פעולה ממש בידינו הן לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא אשר באיזה אופן יענישנו על מה שנעשה לו. אבל על המחשבה מי יוכל להעניש עליה. וא"כ ההכאה שנעשה לו לא תהיה הכאת הגוף להסיר את נפשו. אלא נכהו ממש בלשון. נתן לו הכאה עצומה בלשונו. שידבר בלשונו ואנחנו לא נקשיב ולא נשמע כלום מכל דבריו נמצא לשונו מדברת לבטלה על העצים ועל האבנים מבלי שומע. ותהיה זו א"כ הכאה נמרצת בלשונו אשר יצטער יותר ממאה מיתות כי הוא הפך אשרי המדבר על אזן שומעת האמנם כי בחלק השפיטה והיעוד להודיע ולהגיד מה יהיה אחרית ותכלית הצרות והרעות האלה. לא לנו לדבר בכמו אלו הענינים. כי ידיעת אמתת העתיד נעלמה מעיני כל חי בלתי לה' לבדו יתברך שמו. אשר ידע נאמנה מה די ליהוי בתר דנא. אך מה שיאות לנו הדבור בו בהשתדלות האפשרי. הוא לחקור על התרופה העצמי והמכוונ' להסיר ממנו כל חולי וכל מדוה. ולשרש אחר עיקרי סיבות חטאתינו. ולבקש איזה ענין כולל מועיל ומספיק לכל המצטרך לשלמות נפשותינו. ונאמר כי בעמדנו על תכונת יסוד התרופות הגופניות. מצאנו בבאור ישתנו הרפואות שנוי עצמי כפי השתנות מזג החולה והתחלפות החלאים למיניהם. לא ראי רפואה של זה כשל זה

ודבר נגלה הוא כי אשר ירצה לשמור קיום בריאותו לבלתי יפול בחולי. והחולה אשר יבקש להסיר חליו מעליו ולחזור על קו הבריאות אין סדר הנהגתו של זה כסדר הנהגתו של זה. ומה שיועיל לאחד יזיק לאחר. כדברי הרמב"ם ז"ל בשמונה פרקיו מהאיש ההמוני כשיראה הרופאים שהשקו לחולה מסוכן סמי הקולוקינט"יה ואיסקמוניא ופסקו מהם המזון ונרפאו מחלים ונמלטו מן המות. יאמר אם אלו הדברים מרפאים החולי כ"ש שיעמידו הבריא על בריאותו. והתחיל לקחת אותם והתנהג בהנהגת החולים. שהוא יחלה בלי ספק. וממנו יובן על ההפך שהנהגת הבריאות שהוא תלוי בסדר נכון לאכול ולשתות כל המצטרך ממאכלי' מספיקים להחזיק כח הבריאות. ולהתעמל קצת ולעשות איזו תנועה וכיוצא מהדברים. אם ירצה החולה לעשות כן להחזיר בריאותו אל קדמותו. בלי ספק יסתכן ויקרב אליו המיתה. כי צריך שכל אחד ואחד יעמוד בשלו. החולה בסמי רפואתו. והבריא בהנהגת בריאותו. ולא יכנס הא' בגבול חברו. אכן בענין רפואת הנפש אין הדבר כן: כי אם היות יש מעלות פרטיות להנהיג האדם על קו השלמות. וגם אחרי אשר נשקע בחטאים ובפחיתיות יש ויש אופנים שונים להחזירו למוטב כפי גדר ויחס הפחיתיות והחטא. הנה עוד נמצא מגדולת תורתנו הקדושה. תתן סדר והנהגה נכונה והגונה. שאפילו דבר אחד בשיהיה נשמר באופן הראוי. יספיק להועיל בין להנצל מהכנס בחטאים ועונות. בין לשוב אל מצב התשובה השלמ' בהמעדתו חלילה. ויהיה כולל בתועלתו לכל עון ולכל חטאת מאיזה מין שיהיה וכבר הראו לנו אמתת זה הדבר במ"ש ז"ל בסוף פ' כ"ח מש"ר

ד"א שמעו דבר ה' הה"ד שמעו ותחי נפשכם היאך חביבין ישראל שהוא מפתה אותם. אמר להם אם יפול אדם מראש הגג כל גופו לוקה והרופא נכנס אצלו ונותן לו רטיה בראשו וכן בידו וכן ברגלו ובכל אבריו. נמצא כולו רטיות. אני איני כן אלא רמ"ח אברים באדם הזה והאוזן אחד מהם וכל הגוף מלוכלך בעברות והאזן שומעת וכל הגוף מקבל חיים הה"ד שמעו ותחי נפשכם לכך נאמר שמעו דבר ה' בית יעקב

ומלבד מה שנבין הרגשו בפסוקים ואיך הבינם יחד נדקדק ג"כ מה היא ההקדמ' הזאת היאך חביבין ישראל וכו'. יאמר מיד בקצור אמר להם אם יפול וכו'. ועוד למה פרט ראשו וידו