בינה לעיתים חלק א סד

והנה אנחנו היום עדת קהלתנו בעירנו זאת. כלנו מחוללים מפשעינו מדוכאים מעונותינו כאשר אנו רואים בעינינו השנה המשונית הזאת. מטה עז מקל ושבט נוגש ורצועה מתוחה עלינו אין חלי כחלינו. ולהיות עתה זמן רפואות הנפשות בימים הקדושים האלה. הנה בשבת זה של תשובה קודם בוא היום האדיר חל עלינו חובת הרחבת הדבור בארבעת פרטים אלו. אולי יחנן ה' ושב ורפא לנו בהפליא חסדו עמנו להמציא לנו מחילה וסליחה וכפרה על כל עונותינו כי זו היא הרפואה האמתית אשר אנחנו מבקשים. ועם שנתפרסם מאד דבר זה ונתבאר בכמה מקומות כאשר הבאנו בדרושים הקודמים. היות הכפרה נאמרה על התרופה. מ"מ נזכיר מאמרם ז"ל בשלהי כתובות. אר"א כל הדר בא"י שרוי בלי עון שנ' ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון א"ל רבא לרב אשי אנן בסובלי חלאים מתנינן לה א"ר ענן כל הקבור בא"י כאלו קבור תחת המזבח כתיב הכא מזבח אדמה תעשה לי וכתיב וכפר אדמתו עמו

וראוי להרגיש מה חדש לנו ר"א יותר ממה שהוא פשט הכתוב כי הוא מבואר מאמרו העם היושב בה נשוא עון שהדר בא"י שרוי בלא עון דהיינו פשטיה דקרא. ועוד כיון שמביא ראיה מפסוק זה למה שנה מלשונו. דקרא קאמר נשוא עון והוא האריך לומר שרוי בלא עון. ועוד במה שאמר אנן בסובלי חלאים מתנינין לה כי כפי הנראה משמע שבא לסתור ראית ר"א שהיא כמו שפירש"י ובל יאמר שכן חליתי כלומר אל יתרעם לומר צר לי כי כלם נשואי עון. וע"ז אמר רבא שאין לו מזה ראיה דאנן בסובלי חלאים מתנינן לה וקשה דמה בכך. הא אפילו יפורש על סובלי חלאים עדין ראיית ר"א היא מתחזקת מסוף הפסוק שאומר להדיא העם היושב בה נשוא עון. ויהיה הפי' לא יאמר שום אדם שסבל חולי. יען העם היושב בה הוא נשוא עון. ולכן אינם באים לידי חלאים. ועוד מאי איכא בין ר"א לרב ענן. שאמר כאלו קבור תחת המזבח. דהיינו ודאי שעונותיו מכופרים. וא"כ הוא הוא מ"ש ר"א שרוי בלא עון. ויש לדייק ג"כ על רב ענן. למה הוצרך לג"ש לראית דבריו שהוא כאלו קבור תחת המזבח שהכונה על כפרת העונות הרי מספיק לזה פ' וכפר אדמתו עמו. כי ממנו נקח ראיה שהאדמה תכפר על עמו. והמחזיק זה ההרגש. הוא מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה ה' מלכים וכן הקבור בה נתכפר לו וכאלו המקום שהוא בו מזבח כפרה שנאמר וכפר אדמתו עמו. הנה שהבין הכונה כמו שאמרנו ושפסוק וכפר לבדו יספיק לראיה ע"ז. וא"כ למה הוצרך רב ענן לג"ש דמזבח אדמה

ונאמר בישוב כל זה כי גודל מעלת הקבור במקום קדוש. נתפרסם עד גדר שאין הפה ש יכול לדבר. ודי לנו להורות זה מה שראינו מהפלגת השתדלות אבינו הזקן ע"ה לבקש אחוזת קבר במקום המעולה מערת המכפלה. כאשר בא באורנו על הפסוקים במקומו בע"ה. ומזה נמשך לכל יוצא חלציו אחריו לבקש ג"כ בכל תוקף להקבר בארץ הקדושה

האמנם יש בזה שתי מדרגות אשר נתבארו שם במעשה הובא מעולא דהוה רגיל דהוא סליק לא"י נח נפשיה בח"ל. אתו אמרו ליה לר' אלעזר אמר אנת עולא על אדמה טמאה תמות א"ל ארונו בא א"ל אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מיתה. נתבאר מזה כי מעלה יתרה יש למי שבחייו הוא בא"י על אשר הוא שם אחר מותו

והנה אלו השלמים ע"ה בארו לנו כל אחד מה היא המעלה שיש לכל א' מהם כפי מדרגתו כי ר"א אמר כפי שטתו כל הדר בא"י דהיינו שמחייו דר שם שקולטתו מחיים. הנה זה תגדל מעלתו. כי לא מיבעיא אלו היה חוטא יתכפרו לו עונותיו אלא יזכה עוד שיהיה שלם בלי עון כי קדושת המקום תגרום לו להצילו מן החטא כנודע מאוירה דא"י. באופן שלא יהיה בו שום רושם של עון לומר שחטא ואח"כ נתכפר. כענין הבגדים אחר התכבסם. וזה הוכיח מהפסוק שאמר ובל יאמר שכן חליתי וגו'. וראייתו היא מתחלתו ועד סופו בפרשו אותו כלו נמשך. ויראה השוכן ודר בירושלים לא יקרה לו כעין החולה שיתרפא מן החולי שעכ"פ כבר היה החולי בו קודם שנתרפא אלא כמי שלא היה בו חולי מעיקרא. כן זה לא יאמר חליתי מחלי הנפשות והעונות והעם היושב בה נשוא ומחול מהעון אחר היות שם מציאות עון אלא לא יהיה שם שום עון כלל ועיקר שיצטרך למחילה. הנה שעקר ראייתו היא מהתחלת הפ' בהיותו מפרש חליתי על חלי הנפש לכן אמר רבא לרב אשי אנן בסובלי חלאים מתנינן לה וא"כ אין לו משם ראיה של כלום כי ע"כ כיון שחליתי הוא ממש כפשוטו אין סוף הפ' נמשך כדברי האומר אלא הכונה לא יסבלו חלאים שם יען העם היושב בה יכופר מעון

ואולם רב ענן בא לפרש זכות אותו שקולטתו ממיתה ולא דר בה מחיים וע"ז אמר כל הקבור בא"י כאלו קבור תחת המזבח לומר כי עם היות אינו מאותו הכת אשר לא יחשוב לו עון כלל לפחות יהיה נשוי פשע כסוי חטאה ולז"א כאלו קבור תחת המזבח שאותו המקום מכפר לו כי שם כפרה מונח היות שם חטא קודם ואינו מורה על ההעדר והוא מ"ש הנביא ירמיהו ע"ה בימים ההם ובעת ההיא יבוקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה כי אסלח לאשר אשאיר. והוא מבואר הכפל ולמה בעון אמר איננו ובחטאות אמר לא תמצאנה ומהו כי אסלח לאשר אשאיר.