בינה לעיתים חלק א סב

והרחיק ממנו העצלות. וטעם כל אלו הכפלים אחזה אנכי אשית לבי ראיתי וגו'. יראה לי שבעברו על אותו השדה והכרם ראה תחלה בחוש הראות שלו היותו נשחת ונפסד במלוי הקוצים ובהריסת הבנין ומיד שת על לבו לדעת הסבה מי גרם ומהיכן בא זה ההפסד. ואז ראיתי והשגחתי הענין כי בשביל עצלות בעליו ומעוט השקפתו הגיעתהו הרעה הגדולה הזאת. ומזה אני לקחתי מוסר והבגדים הצואים מהרפיון הסירותי ממני במעט שנות מעט תנומות וגו'. ועל זה נתרעם הוא ית' מבית יהודה כשאמר לירמיהו ע"ה:

הראית אשר עשתה משובה ישראל הולכה היא על כל הר גבוה ואל תחת כל עץ רענן ותזנה שם ואומר אחרי עשותה את כל אלה אלי תשוב ולא שבה ותרא אחותה יהודה וארא כי על כל אודות אשר נאפה משובה ישראל שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה ולא יראה בוגדה יהודה אחות' ותלך ותזן גם היא וגו' עד ויאמר ה' אלי צדקה נפשה משובה ישראל מבוגדה יהודה. ואמרו כי על כל אודות וגו' הוא מבואר היתור כי הי' מספיק לומר וארא כי על אשר נאפה וגו'. גם למה הוצרך לומר ותלך ותזן כי אין העיקר אלא הזנות ומה לו להזכיר ההליכה

אבל אחשוב שהכונה במה שהזכיר כאן העונש הזה שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה כי מה שייכות יש לו לענין היסורין והצרות שהביא ה' ית' על ישראל בעבור פשעיהם. אלא כי הוא ידוע שהרופא הבקי ואומן יבקש לרפאות הסבה הראשונה שמביאה החלי ולשרש אחריה וממילא החלי מתרפא. כאשר עשה שר הרופאים לאותו שהי' לו כאב בידו והיו משימים לו שם הרטיות ביד והיה הכאב עובר מעט לשעה ושוב היה חוזר. והרופא הבין הדבר מהיכן בא מעיקרו שהוא הליחה יורדת דרך השבילים שבגידים ששרשם מאחורי הראש בצד העורף והניח שם הרטיות הצריכות ונתרפא כן הוא יתב' יודע שכל רעת ישראל בחטאיהם היה בסבת היותם בועטים מרוב הצלחה וטובה בהיותם יושבים על אדמתם שאז הולכים לתענוגיהם לטייל בגנות ובפרדסים. וזה ממשיך אחר הזנות ויתר העונות. וכן אמר בפי' הראית אשר עשתה משובה ישראל אם נסתכלת לראות ולהבין שרש הדבר ממה עשתה משובה ישראל. הלא הוא כי הולכת על כל הר גבוה ותחת כל עץ רענן מטיול אל טיול בתענוגות בני האדם להיותה יושבת שקטה בארצה. ומזה נמשך ותזנה שם

והתרופה הנכונה לזה היא להסיר אלו הסבות השרשיות ולגרשם ולטלטלם מהארץ שלא תשיג עוד נחלת שדה וכרם כי בזה לא תלך עוד לא אל ההרים ולא אל הגבעות ותחת כל עץ רענן. ויבטל גם כן המסובב שלא תזנה עוד וכן עשה בגלות עשרת השבטים ששלחם מארצם והיה מהראוי שחלק שבט יהודה וחביריו יראו זה ויקחו מוסר. שלא ללכת לאלו הטיולים כדי שלא ימשכו ג"כ אחר הזנות. ואמר יתברך כי לא כן היה אלא ראיתי כי על כל אודות אשר נאפה וגו'. כי לפי האמת בשביל הסבות העצמיות שגרמו נזקי ישראל שנאפו ועברו כמה עבירות שהסבות הן מה שהלכו לאותן המקומות מהתענוגים שאמרתי למעלה ושע"כ שלחתיה וגרשתיה מארצם ונתתי לה ספר כריתות שהגליתיה לבין העכו"ם להסיר ממנה אלו העדונים למען לא ימשכוה אל הזנות. ועכ"ז לא יראה כלום מאלו הדברים ולא לקחה מוסר משלוחי ישראל להבחין הכונה בשלוחים אלו. ותלך. הלכה גם היא באותם המהלכים והטיולים ואז גם היא זנתה כי אותה ההליכה עשתה את שלה וא"כ נתחייבו בדינם יותר בוגדה יהודה וצדקה ממנה משובה ישראל. כיון שיהודה לא נתעורר לשוב גם בראותה יסורי אחותה עם היות זה מין תשובה בלתי שלמה

והמדרגה הג' שפלת הערך מכלם היא כשלא הספיק כל זה להעירו עד בא היסורין אל עצמו בצרות נוגעות אליו מאיזה מין שיהיו אז יעור משנתו והקיץ מתרדמתו וירוץ אל רפואת התשוב' ועם כל פחיתותם גדלו חסדיו ית' ויקבלנה והוא רחום יכפר. וזה הוא לדעתי מה שאמר יתברך למשה רע"ה בסוף ימיו

הנך שוכב וגו' וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים. וכבר צווחו על זה אם הם מודים ואומרים הלא על כי אין אלהי וגו' שהוא החלק העיקרי בתשובה איך בשכר זה אמר ואנכי הסתר אסתיר פני מהם וגו' שהוא ממש העונש שאמר תחלה והסתרתי פני מהם וגו'. ואני בזולת זה המקום פירשתי בזה פירושים שונים בס"ד. ועתה אומר במה שיש לדייק אמרו הסתר אסתיר פני ביום ההוא וגו'. ולא אמר ממי תהיה ההסתרה הזו. כי לעיל אמר והסתרתי פני מהם שפירש ההסתרה תהיה מהם אבל כאן סתם הדבר

ויראה לי דקושיא מעיקרא ליתא והכתוב פי' ההסתרה ממי יסתיר. ומובנו הוא ממש להפך. והכונה כי אע"פ שבעבור פשעיהם יסתיר פניו מהם וימצאוהו רעות וצרות. ומפני צוק העתים כי יצר לו אז יתעורר להכיר אשמיו ומרדו ויודה ויאמר כן ביום ההוא ולא קודם הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ומהראוי היה לא תועיל לו תשובה זו כיון שהיא שלא בעתה ומחמת ההכרח אלא שישארו רעותיו ופשעיו