בינה לעיתים חלק א ה

היה מקום תלונה ותרעומות לישראל אשר בימים ההם. כי אם נגזרה עליהם גזרת הגלות ואבדתם מעל הארץ הטובה ושאר יסורין אשר הכל בא עליהם בעונותיהם העצומים ובפרט על העון החמור מהע"ז כנודע. הלא גם אבותיהם אשר היו לפניהם חטאו בעון ההוא ממש של ע"ז. ולמה א"כ נשתנו אלו מאלו שעל הבנים בא הגזרה ולא על האבות ע"ד שקונן ירמיהו ע"ה אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו. ע"כ בא הוא יתברך להשקיט המבוכ' ע"ז ואמר עונותיכם ועונות אבותיכם יחדו וגו'. אמר הוא יתב' כי א"א להכחיש שהאמת הוא כי עונותיכם ועונות אבותיכם הלא הם יחדיו נצמדים ומקושרים ושוים והיו לאחדים כי כמוכם גם הם קטרו על ההרים וגו' ועבדו ע"ז. אכן תדעו שאיני מעניש כפי עצמות וחומר הפעולה עצמה בלבד לפי מה שהיא אלא ומדותי פעולתם ראשונה וגו' קודם שאגזור ואפסוק הדין אני משער ומודד הפעולה אל חיקם אל חיק העושים אותה שאבחין כפי בחינתם בחיק הפועל עצמו שראוי להסתכל בו ולייחס מדת ושיעור הפעולה אל מדרגת ואיכות האיש העושה אותה אשר תחשב חמורה וקשה בחיק איש א' וקלה וממועט' בחיק איש אחר ובהכרח מזאת המדה המורכב מפעולה ואיש פועל ימשך היות התגמול משתנה מזה לזה אשר הדבר תלוי בשקול אל דעות יתברך שמו. וא"כ ראתה חכמתו יתברך כי לבנים נכונה הגזרה זו ולא לאבות. ואין להפליא מזה והתבונן במה שיסד מסדר תפלתנו ביום הקדוש הזה. כי זכר כל היצור לפניך בא ואתה דורש מעשה כלם. כאלו אמר כשאתה בא לשפוט את האנשים על מעשיהם תחלה בא הזכר לפניך מכל היצור כל נוצר ונוצר מה הוא בעצמו. ומשם אתה חוקר ודורש המעשה עצמו של כלם וע"פ ההרכבה זו אתה פוסק את הדין

ועינינו הרואות מה שבא באותה ברייתא דפרק לפני אידיהן כשנתפסו ר' אליעזר בן פרטא ור' חנינא בו תרדיון א"ל ר' חנינא אשריך שנתפסת על ה' דברים ואתה נצול אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני נצול שאתה עסקת בתורה ובג"ח ואני לא עסקתי אלא בתורה בלבד. והקשו ובג"ח לא עסק והתניא וכו'. ומסיק מיעבד עבד כדבעי לי' לא עבד ששניהם עסקו בג"ח והיו שוים בפעל המצוה הזו והועילה לר' אליעזר להצילו מסכנת מות. ולא הועילה לר' חנינא ונגזרה עליו. והיה הטעם בזה לא מפני שום יתרון או חסרון בג"ח עצמו שזה גמל הרבה וזה מעט כי לא תירץ כן בגמרא. ואולי היה יותר בכמות של ר' חנינא משל רבי אליעזר אבל הסבה היתה שנערך הדבר כפי מה שהיה העושה ורבי חנינא אע"פ שגמל הרבה עדיין לא עשה כדבעי ליה והוא ממש ומדותי פעולתם אל חיקם אשר אמרנו

ואמנם עם היות שאחרי שהדבר כן היתה שורת הדין מחייבת שיהיה זה כולל ושוה בין כשבחינת מדרגת האיש הפועל תגדיל או תמעיט חובתו כמו אשר תרבה או תקטין זכותו. מ"מ מצאנוהו יתב' שמו בוחר לעמו ישראל לעולם הצד אשר יועילם יותר וירחיק מהם מאד מה שיוכל לגרום להם תוספת חיוב או גרעון זכות כאשר ראינו במאמר אשר פתחנו בו כי כבר ראית מה שנדחקו בעלי התוס' ז"ל לקושי הבנתו

ולדעתי יכוין למה שכתבנו במקומו בטעם מה שבא בדברי מרע"ה בריבוי הקללות ואצל הברכות הוא מקפץ ועולה. ואמרנו כי בעונשים אינו נותן שום עונש מוקדם אלא אחר שכבר קדמו לאדם פעולות העבירות. אז אח"כ נותן לו הש"י העונש הראוי להם על כל מה שעשה. ולפיכך נתבארו העונשים כלם הבאים אחר המעשה כאשר דקדקנו מאמרו עקב אשר לא שמעת וגו'. אבל אצל המעשים הטובים מקדים ונותן לו שכר קודם פעולת המצוה כאמרו ובאו עליך כל הברכות האלה כי תשמע וגו'. ואעפ"כ גם אחר המעשה נותן לו עוד שכר מושלם ומופלג אלא שהשכר הקודם אינו כל כך בהפלגה כיון שעדיין לא עשה מאומה. וזה הוא שא"ר אליעזר בתחלה כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. אתה יתברך שמך בתחלה קודם המעשה תשלם לאיש כמו על המעשה עצמו כאלו כבר עשה אע"פ שלא עשה. וא"כ לפי זה ולבסוף לך ה' חסד מה שאתה נותן לו מהשכר בסוף אחרי עשות המעשה הטוב לחסד גמור יחשב כי לפי האמת פרוע ועומד הוא ממה ששלמת לו בתחלה כי בלי ספק באיזה דבר כל שהוא שנתת לו יש בו די והותר לתשלום כל מה שיוכל להיות ראוי לו מהשכר אלא שגדלה מדת טובו להפליא חסדו עמו גם לבסוף. וזה לנו סימן מובהק ואות מוכיח על מה שאמרנו. כי לעולם ירצה הוא יתברך תועלת הנדון שיזכה בהשפטו בכל הצדדין שאפשר. ודטבא לי' עביד לי'. אם לא עם יחידי סגולה כר' חנינא בן תרדיון ע"ה שמדקדק עמהם כחוט השערה. ועתה יש לנו לבקש אם אלו הדברים אשר בהם יבחן האיש העושה איזו פעולה להגדיל שכרה או להמעיט עונשה כפי יושר המשפט האלהי המיוסד על צד החסד והחנינה. ונא' כי עם היות בחינות רבות נמצאו אצל הפועל בהגדיל מעלות הפועל להרים או להשפיל ערכה. הנה אנחנו נכללם לג' יהיו כמו סוגים יכנסו תחתם הפרטים

הבחינה הא' היא מקרית להעריך הפעל אל האדם איש כפי שניו כי במעשה המצות כמה וכמה יגדל נא כח העובד את ה' ית' בהיותו רך בשנים בזמן בחרותו מאשר בהיותו זקן גם שיבה זרקה בו. והוא מה שאמרו חכמינו ז"ל בפ' לפני אידיהן: