בינה לעיתים חלק א נח

כלל כזה. כי האיך יאמרו כלך אצל יחיד בדבר שהוא מכוסה ע"כ היה מההכרח שעם היות דוד ע"ה כשעשאו עשאו בסתר ולא בפרסום. מ"מ הוא יתברך גלגל הענין באופן שנתפרסם אצל הכל לבעבור סבב השגת זה התועלת לתת פתחון פה ליחיד החוטא שילמוד מדוד לעשות תשובה ויתקבל והם הם דברי נתן גם ה' העביר חטאתך אתה חס על כבודו יתברך ובעבור כבוד שמו אתה מבקש שלא יוודע החטא ע"י גלוי העונש להיות החטא נודע לו. ואני אומר כי גם הוא יתברך נתלוה עמך כב"י בהניחו אותך לחטא והעביר חטאתך עשה שחטאתך יעבור לפני כל ישראל שידעו כלם שחטאת ונתפרסם הדבר למען ילמדו ממך. וא"כ לא תמות

וכמה שמח לבי ויגל בכונה זאת אשר המצאתי במה שעלה אח"כ בזכרוני דבריהם ז"ל בפ"ק דסוטה. תניא היה ר"מ אומר אדם עבר עבירה בסתר הקב"ה מכריז עליו בגלוי שנאמר ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו ואין עברה אלא לשון הכרזה שנאמר ויעבירו קול במחנה

ולפי זה יבא על נכון פירושנו גם ה' העביר חטאתך שהכריז עליו בגלוי לפרסמו כאמור אבל פרסום זה היה לכונה מתחלפת מהפרסום שאמר ר"מ על העובר עבירה בסתר כפי חלוף התכלית בכונות העוברים בסתר. כי ר"מ ע"ה דבר בעובר עבירה בסתר כאותה האשה הפרוצה שהיא מסתרת עצמה ומתכונת שלא יתפרסם הדבר למען תוכל לעשות העבירה בלי שוא עכוב ומונע שאם יתגלה לא תוכל עשוהו כאשר תרצה. או למען לא תתבזה ברבים וחסה על כבודה. או מפחד העונש שייסרוה ויחמירו בענשה וכיוצא מהכונות הנפסדות. הסתר כזה מכריזו הקב"ה בגלוי למען לא יחרוך רמיה צידו ותגלה חרפתו בקהל וילבש בשת וכלימה

אבל המלך החסיד ע"ה מה שבקש לעשות בסתר לא היה לשום סבה מאלו אלא לכונה רצויה. כי להיותו רואה את עצמו נלחם מיצרו בכל תקף וירא כי יכול לו בחר ברע במעוטו ובקש לפחות שלא יהיה בזה חלול ה' בפרסום העון שיהיה בסתר ובהעלם שלא למעט בכבוד שמים. ולפיכך זכה שיפרסמנו הוא יתברך ויעביר חטאו נגד כל ישראל לכונה מעולה ג"כ לפתוח פתח של תשובה ליחיד החוטא. וזה הוא ה' העביר חטאתך שהכריז עליו אבל לא כאותו שמכריז עליו בגלוי לרעתו כמו הסוטה כדי להמיתה כי אתה לא תמות כי לטובה נתכונת הסתר זה ומכל זה נמצינו למדין כי התקנה המוכרחת לחוטא היא להרגיש בעצמו היותו חוטא ושנפשו לא מטוהרה. ולא שיחשוב את עצמו לשלם ונקי מן החטא כי זה הוא עצם קלקלתו ומאביד ממנו התקוה לשוב אל הש"י עד אשר יכיר חטא וידע ויודה על חסרונו ולנו לעינים מה שאירע לקין כי כל עוד שהיה מכחיש ומעלים חטאו באמרו לא ידעתי השומר אחי אנכי גרם קללה לעצמו שנאמר לו ארור אתה מן האדמה וגו'. עד שהכיר והסכים במציאות החטא שאמר גדול עוני מנשא כי אז רחמוהו מן השמים וגזר יתברך לכן כל הורג קין וגו'

ונבא אל באור הענין במאמרנו אשר הדיוקים בו מבוארים אם מצורך ג' משלים ואם שלא אמר בשני ובשלישי ד"א כדרכם במדרשים. כי כן הבין הרב בעל יפה תאר ז"ל שהם ג' משלים נפרדים כל אחד לעצמו. ופירש שבראשון נעשה קין תובע ובאחרים מכחיש ואמר לא אמרתי כלום ואין זו טענה להפטר דמ"מ כיון שאתה הרוצח ודאי אדרשנו מעמך וכו'

ואני מדייק עוד שבמשל הראשון אמר המשל בלבד ולא הנמשל מענין קין. ובשנים האחרים כך א"ל קין וכו'. ועוד מה איכפת לן אם האפרכוס מהלך באמצע פלטיא או מהצדדים

ואומר בפירושו כי הם ע"ה רצו בדרך כלל לפרש אמרו קול דמי אחיך בלשון רבים מלבד פירושים אחרים. כי להיות הדם הוא הנפש והיתה הנפש האנושית כלולה מהשלשה כחות הידועות. הצומחת והמרגשת והמשכלת. ע"כ רצה יתברך להגזים ולהפליג בחמר העון שעשה קין בהרגו את אחיו כי הזיקו בג' כחות נפשו שקראם כלם בשם דמים. ועל זה באו ג' משלים במעמד שלשתם כלהו איתנהו גם יחד בזה העון ואין כאן ד"א בהשנות המשל או השתלש כמשל אחר אלא הם שלשה משלים כל אחד לאחד מאלו הכחות שבנפש. כי על המשכלת שהיא מה שעליה יקרא האדם אדם מיוחד ומובדל מיתר בעלי הכחות הנפשיות אמר משל למוצא הרוג וכו' שהיה המוכה איש הרוג ממין האדם שהוא כן מצד הנפש המשכלת. על הצומחת אמר משל לנכנס לגנה וגנב תותים שהשחית בחלק הצומח. ועל המרגשת והחיונית אמר משל לנכנס למרעה וחטף גדי וכו' שהוא במין הב"ח. באופן שפגם והשחית כל ג' חלקי כחות הנפש. ועל כלם אמר יתברך קול דמי אחיך. וע"כ על המשל הראשון אינו יכול לומר הנמשל כך אמר וכו' כי עדיין לא יצדק לומר דמי לשון רבים עד בא גם המשל השני. ואמנם בדרך פרט הרגישו אמרו

מה עשית כי מה מקום עתה לדברים אלו כאלו היא שאלה עוד יאמר מיד קול דמי אחיך וגו' מבלי הקדימו מה עשית. ויספיק מה שאמר תחלה בדרך שאלה אי הבל אחיך כדי להכנס עמו בדברים. לכן המציאו שהוא כמשל האפרכוס שמוצא ההרוג וה ההורג בצדו שעם היות הדברים וברורים ומוכח מלתא טובא שזה הרגו עכ"ז הוא כופר ומכחיש בהמצאתו באמרו אנא בעי לה גבך שאז האפרכוס ודאי מלעיג עליו ואומר לו לא אמרת כלום ואינך יכול להכחיש והרי יש ראיות ברורות