בינה לעיתים חלק א נז

ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. ורבים כאלה. אבל לא שיהיה לו בזה אושר נוסף שגדר האושר הוא השגת מעלה רמה יאושר בהצלחה יתירה ואילו דוד ע"ה אמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה שהנשוי פשע וכסוי חטאה הוא מאושר שיזכה למדריגה גדולה זו מהאושר והרי זו סתירה מאב לבן. והשיב כי הכל בא במשפט במשקל כאן בחטא מפורסם. שכשהיה החטא בפרסום שיהיה בזה מעוט כבוד שמים מלבד עצמות החטא בעצמו כי לאשר חטא בפרסום הוצרך ג"כ להתודות בפרסום. והוא מ"ש הכתוב

כי עוני אגיד אדאג מחטאתי. ירצה כשאני מגיד ומפרסם העון שלי אני דואג ומתעצב מהגדה זו ומהפרסום יותר מהחטא עצמו להיות בזה המעטה בכבוד שמים. ע"כ הלואי יספיק לו מה ששב והתודה לשירחמו עליו לעבור על פשע ולמחול אשם. כי היה עונשו כבד מאד. ותדע דבפרק לפני אידיהן גבי אם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד וכן אם חטאו רבים וכו'. אמרינן וצריכא דאי אשמועינן יחיד משום דלא מפורסם חטאיה אבל רבים דמפורסם חטאייהו אימא לא צריכא. אלמא היות החטא בפרסום היה מחייב שאפילו כפרה לא תהיה לו. וא"כ רחמים גדולים הם שיתכפר. וכ"ש שאין מקום לאושר. אבל כשלא היה החטא מפורסם שלא היה כאן זלזול כבוד שמים אז ישיג בתשובתו הטובה לזכות ג"כ אל מעלת האושר. בהיותו נשוי פשע

ולדעתי נרמז זה בדקדוק הכתוב שאם נשוי פשע כסוי חטאה הם שני ענינים נרדפים הי"ל לומר בוי"ו נשוי פשע וכסוי חטאה אבל מאמרו כסוי חטאה בלא וי"ו העטף נראה שהוא תנאי לומר אשריו ואשרי חלקו של הנשוי פשע שכשיומחלו לו עונותיו יגיע גם כן אל גדר האושר. אך זה הוא בהיותו כסוי חטאה שחטאו היה מכוסה ובלתי מפורסם כי בזה לא הוצרך גם לפרסמו בודויו והיה בזה נחת רוח לפניו יתברך שלא נתמעט בכבודו. ורב זוטרא אמר באופן אחר כי הוא יתברך מחשיב יותר מה שאדם עושה לחבירו ממה שחטא נגדו. ולפיכך בעבירות שבין אדם לחבירו כשמפייסו ומגלה לרבים מה שחטא לו. מסתייע שנמחל לו ברחמיו יתברך. אבל לא שיזכה גם כן לאושר. ובעבירות שבין אדם למקום היה מחסדיו יתברך להראות מדת טובו בהוסיף חן וכבוד לשבים אליו שיהיו ג"כ מאושרים

ואיך שיהיה שטחיות הדברים אינו זז ממקומו כי דוקא באחד משני ענינים אלו יש מקום להודיע חטאיו ולגלותם. או שאינם נוגעים אליו יתברך כי אם לחבירו. או אם אפילו הם בינו למקום דוקא כשהם מפורסמים וידועים. אבל בהיותם נעלמים אין כבודו יתברך שיתגלו ע"י וידוי. והוא מאמר המשורר ע"ה. כי פשעי אני אדע ירצה הפשעים שלי אני דוקא אדעם ולא שום אחר זולתי וחטאי אינם תמיד אלא נגדי ולא נגד אחרים שאיני מתודה עליהם ברבים לבלתי פרסמם. כי יש לי סבה לעשות כן ושלא לגלותם לכל הסברות ואליבא דכ"ע כי לסברת רב זוטרא שאמר דדוקא בעבירות שבין אדם לחבירו מכסה פשעיו לא יצליח. הנה אני לך לבדך בלבד חטאתי ולא לאחרים. ולסברת רב שמחלק בין חטא מפורסם לשאינו מפורסם אני כשעשיתי הרע היה בלבד בעיניך שאתה לבדך ידעת בו כי אין נסתר מנגד עיניך ולא שלטה בו עין זולתך. ולכן על כל אלה ג"כ איני מפרסמם אלא אני לבדי יודע בם שלא למעט בכבוד שמים חלילה אם יהיו גלוים. ובזה אבין פסוק קשה אצלי כשבא נתן הנביא ע"ה בשליחות אצל דוד המלך ע"ה על ענין בת שבע אמר הכתוב

ויאמר דוד אל נתן חטאתי לה'. ויאמר נתן אל דוד גם ה' העביר חטאתך לא תמות. אשר הוקשה למפרשים ז"ל איך אמר חטאתי לה' כאלו לא חטא לזולתו יתברך. והלא גם לאוריה חטא. ולשון העביר חטאתך הוא כבד שלא אמר נשא או מחל וכיוצא. ופירושם ז"ל ידוע. ומלת גם מה ענינה. וכבר פירשתי הפ' במקום אחר. אך עתה נתחדש לי בו לפי עניננו כי נתן א"ל בשמו יתברך בסיום דבריו כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש שיורה עם היות חטאו זה מכוסה ונסתר ובלתי מפורסם. היה רוצה הוא יתברך לפרסמו ולגלותו לעיני הכל. ועל ענין זה אמר דוד לנתן כחס על כבודו יתברך חטאתי לה' כלומר אילו לא היה כאן חטא אלא לבריות לא הייתי חושש כלום מפרסומו כי סוף סוף אין בזה דבר נוגע אלא לבשר ודם. אבל אשר רע עלי המעשה הוא כי הרי חטאתי לה'. ויש כאן חטא אליו יתברך וכיון שחטא זה הוא בסתר ולא נתפרסם. האיך רוצה הוא יתברך לפרסמו ולהודיעו לרבים כי יש בזה המעטת כבודו חלילה ולמה יסכים שיהיה צד חילול כי מזה אני דואג מאד יותר מהעון עצמו כאשר אמרנו למעלה ויותר ארצה תהיה ידו בי בכמה מיני יסורין מבלי שיתפרסם הדבר. אז השיב לו נתן גם ה' העביר חטאתך לא תמות. אבל תצטער על זה בחשבך שהעון עצמו אינו נודע עדיין ברבים. כי אין הדבר כן והוא שכבר אמרו ז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד וכו'

והוא מבואר שאם היה חטא דוד נשאר בהעלמו ובלתי נודע אצל ישראל. לא היה מקום