בינה לעיתים חלק א נה

דרוש ב' לשבת תשובה השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם

בראשית רבה פ' כ"ב ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך וגו'. משל לאפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיא מצא הרוג ואחד עומד על גבו א"ל מי הרגו א"ל אנא בעי ליה גבך ואת בעי ליה גבי א"ל לא אמרת כלום. משל לאחד שנכנס לגנה ולקט תותים ואכל והיה בעל הגנה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל והרי ידיך מלוכלכות. כך א"ל קין להקב"ה, השומר אחי אנכי א"ל הקב"ה הא רשע קול דמי אחיך צועקים וגו' משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי אחד והפשילו לאחוריו והיה בעל המרעה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל והלא הוא מפנה אחריך. כך אמר הקב"ה לקין קול דמי אחיך וגו'

מהאותות העצמיות אשר יורו סכנת החולה וכמעט מרחיקים התקוה באפשרות רפואתו ובריאתו. הוא כאשר יראה הרופא היות חליו כבד וחזק מאד והוא לא ירגיש שום צער וכאב כלל ומדמה בנפשו היותו כאחד הבריאים ואינו מחזיק את עצמו בגדר חולה. ישפוט בצדק כי גדל כח הארס בפנימיותו ונתחזק עליו כל כך עד שהחליש ובטל הכח המרגיש אשר בנפש ולכן אינו מתפעל מגודל החלי ואין לקוות מזה אלא אפיסת החיים פתע ישבר ואין מרפא. כי יקרה לו כמקרה השכור וכגבר עברו יין שאבדו ממנו שפיטת שכלו ונעדרה הרגשתו מלהצטער אפילו מהמכות אשר דרכם להכאיב ולהאדיב שאין לך רעה גדולה מזו כאשר אמר עליה שלמה המלך ע"ה למי אוי למי אבוי וגו' ובאר שכל החסרונות האלו יקרו למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך. ירצה כל זה יקרה לאותם אשר הם להוטים כ"כ אחר בולמוס תאוות שכרות היין עד שכשילכו לקנותו לא ימהרו לקחת תכף ומיד מן הראשון הבא לידו איך שיהיה אלא הם מאחרים ומתעכבים על היין במתון מתון לבקש ולהשיג היותר טוב ומובחר. ולבאים לחקור ממסך הם באים לעשות חקירה ודרישה פרטית אם נתנסך במים כי לא ירצוהו אלא שיהיה חי בחזקו ובתקפו. לאלו נוכל לומר שיש להם אוי ואבוי וגו'. לפי שיתבלבלו בהרגשתם ובחושיהם בין החיצונים כי עיניך יראו זרות כי מן היין ימשך הזנות ויתן עיניו בנשים זרות אצלו כאמרו ולמה תשגה בני בזרה. ובין הפנימיים ולבך ידבר תהפוכות. וחתם באמרו הכוני בל חליתי שלא יגיע לו כאב מהמכות שהכוהו ולא ירגיש בהם ואף אם הלמוני בל ידעתי כלום מזה כאלו לא עשו לי מאומה. ואדרבא אתאוה מחדש מתי אקום אוסיף אבקשנו עוד שאין לך רעה גדולה מזאת. ואם כן כשכבדות החולי יגרום גם כן בטול הרגשה זאת ומונע התפעלות הכאב. ודאי הוא אות מיעד המיתה. לא כן כאשר החולה הוא נכאב ומצטער מהחלי ומרגיש ומתפעל מתוקף חזקו. אז אולי יש תקוה ישוב לבריאתו ע"י התרופות וטוב ההנהגה. וע"ז אמר הנביא ירמיהו ע"ה

מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי. יאמר מה שמבליג לי וגורם אצלי התחזקות להיות לי תקוה על יגוני שאיני מתייאש לחלוטין מן הרפואה הוא כי עלי לבי דוי שהלב החיוני בכח הרגשתו הוא דוה עלי יש לו כאב והוא מתפעל ומרגיש המדוה וצער החלי הזה ואינו כמי שאינו מרגיש. על כן אוחיל אוכל לשוב לבריאותי בטוב ההשתדלות

וכבר ראינו אצל הרפואה במלאכת הידים כי כשיפול עפוש באיזה אבר אשר קצת מבשרו נשחת ונעדר ממנו הליחות השרשי ונתבטלה הרגשתו שאפי' ינקבו שם בכמה מחטים לא יצטער כלום. אז האומן הבקי ישתדל שלא ותפשט העפוש ההוא בשאר אותו האבר וביתר האברים. וזה כשיחתוך מן הבשר על ידי ברזל או ישרוף באש או בסמים מקדיחים עד שיגיע לחלק בשר חי שיכאב ויצטער בהגיע החתוך לאותו הבשר. ומן אז והלאה ישתדל לרפאותו על ידי תחבושת וסמים מועילים. אבל כל זמן שהוא רואה שאין האיש נכאב ומתפעל הוא חותך והולך כי אין סימן להיות הבשר חי ומוכן לקבל רפואה אלא מתוך הכאב. והוא לדעתי מה שאמר אליפז לאיוב. כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידיו תרפינה. ימשיל יסוריו יתברך אל איוב למין זה מהרפואה כי תחלה הוא יתב' משתדל להביא כאב בחלק הבשר החי ועי"ז ההסתכלות יחבוש ישים התחבושת כי לולא שקדמה ההכאה לשוא היה התחבושת ולבלתי הועיל. ובאר באיזה אופן הוא מכאיב וגורם הכאב. והוא ימחץ וידיו תרפינה שהוא מוחץ ומכה ממש במקום שעושה בו חבורה שהוא מרגיש באותו הצער. ונמצא בזה שידיו ממש העושות המחץ ההוא והחותכות הם עצם הרפואה ועיקרה. שאלמלא עשו כן בבטול ההרגשה והכאב בטלה גם כן תקות השגת הבריאות. וכמה יהיה זה לנו למושכל למודי אצל החלי הגדול הקורה לנפשות החטאים כי אם הוטבעו כל כך העבירות עד שאינם מרגישים עוד בחסרונם ולא יחשיבו את עצמם לחוטאים והיותם אשמים אבל