בינה לעיתים חלק א נא

בגתן ותרש בפעל. אלא אדרבה ענין בגתן נמשך ממעשה המן במחשבתו יתברך. כי לפי שידע היות כוונת המלך להגדיל את המן ומשם תמשך הסכנה העצומה הידועה לישראל. והוא ית' לא יכריח בטול הבחירה לכן סבב שיוקדם סמוך לו ענין בגתן לברוא להם רפואה. והכונה בזה כבר השרישונו ז"ל בפ' במה מדליקין באמרם לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר נראה שכשבא כבר החולי על האדם אין לו מקום להפטר ממנו אלא א"כ יש לו זכות ואם אין בידו ודאי לא יתרפא אלא על ידי תשובה. והיינו דאמרינן פ' אין בין המודר

אמר רבי אלכסנדרי א"ר חייא בר אבא אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו על כל עונותיו שנאמר הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי. והוא מבואר עם האמור. כי כיון שבחלותו צריך זכות להפטר. ממילא בשיש לו עונות בהכרח צריך שיעשה תשובה ועי"ז מוחלין לו וא"כ כשעמד מחליו ע"כ לומר שנמחלו לו עונותיו מחמת זכות התשובה דבלאו הכי לא היה מתרפא. אמנם זה הוא בפרטים ואישי העם אבל בכללות האומה. הקב"ה מתחסד עם ישראל בזכות הרבים באהבתו אותם. שאילו היה הדבר כן בכללותם אם ח"ו היה בא עליהם איזו מכה ולא חזרו בתשובה חלילה לא היתה להם תרופה. ובצרת המן שהיו ישראל נענשין על אותן העבירות שעשו ולא מצאנו להם תשובה. לא היה להם פתח תקוה ח"ו. לזה הקב"ה מפליא לעשות בהיותו בורא בריאה חדשה בעולם. והוא שקודם בוא המכה עליהם שעדיין אינם צריכין להביא זכות ולהפטר בורא הרפואה לאותה המכה העתידה לבא. ובהיותה כבר ברואה היא תפעל פעולתה והיא ממש רפואה נבראת מהאין כי שאר הרפואות הן מיש להיותן באות מצד הזכות שמביא האדם או התשובה שעושה אבל זאת היא ברואה מהאין והאפס המוחלט. כי בלי שום זכות ותשובה היא לעת כזאת אפי' יש שם עון כי לית דין צריך בשש. וזו היא מעלת ישראל. והוא אמרו כרפאי לישראל. כשאני מרפא לישראל שאקדים להם הרפואה אז ונגלה עון אפרים. אע"פ שאח"כ יגלה עון אפרים. לא יהיה זה מונע או מעכב הרפואה כיון שכבר היא ברואה. אבל באומות עכו"ם אינו כן אלא מכה אותן ואחר כך מרפא. ובזה נשארה רפואתן כדרך שאר החולים שאם יש להם זכות ורפואה מתרפאין. ולא זולת. והפסוק עצמו הורה כן באמרו ונגף ה' את מצרים נגוף ורפא ושבו עד ה' ונעתר להם ורפאם. ירצה מכיון שדרך ה' עם מצרים ויתר האומות העכו"ם לנגוף תחלה ואח"כ לרפאות. מזה נמשך שעכ"פ צריך שישובו אל ה' ואז יעתר להם וירפאם. אבל בלאו הכי לא. אשר נראה מעל זה שיש לישראל רפואה מבלי הרקה שהיא התשובה מהעונות. אך אמנם הוא מבואר כי אין הדבר כשטחיותו שאין צריך להם תשובה כלל. כי בלי ספק לא ינקו לחלוטין זולתה. אלא שלפי שעה אין מקום להתעכב ולהמתין מפני סכנת הצרה. אבל בהכרח יביאם השית"ב לידי מרוק העונות מעט מעט עד שימשי שובה. כי ביום פקדו יפקוד והמה ישובו ולה תהיה תשובה או מאהבה או מיראה כאמור

ואולם עם היות כל אחד מהנה מקובלת אצלו יתברך. ובכל אחד ישיג האדם מחילה וסליחה וכפרה מבית דינו הצדק. מ"מ תתעלה מאד התשובה מאהבה על הנעשית מיראה כדמיון ג' יתרונות שיש לרפואה הבאה מן הטבע על הרפואה המלאכותית

הא' כי התרופות הנעשות ע"י המלאכה אינם ודאיות. לפי שהרופא לא ידע ידיעה אמתית איכות הליחה. אלא בדרך השערה כפי מה שיחשוב מפאת האותות והמקרים וכיוצא ועליה יסדר ההרקות וההקזות. וכבר אפשר לי לטעות ולהחליף ממש מדבר אל הפכו. הי בחשבו היות החולי מחמת חמימות ירפא אותה בדברים קרים ובאמת היתה מסבת קור וצנה. וזה יביא החולה לידי סכנה ואולי ימיתהו. וכן להפך. אבל רפואת הטבע היא אמתית ודאית כשיתעורר להתחזק על החלי ולסייע את החולה לא ידחה אלא מה שהוא באמת מזיק. ובזה אין בפעולתו שום סכנה. וכיוצא בזה התשובה הבא מפני יראת היסורין שמביאה לידי חפוש. כיון שאין זה מהתעוררות פנימי שכלי כבר אפשר שיעשה תשובה על עון שיראה בעיניו היותו סבת היסורין וישכח העון אשר הוא באמת סבתן העצמית. ונוכל להמליץ זה במאמר התנא עליו השלום

תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות. כי אין ספק שהתריס הוא להגין מהכאת האויב שכנגדו בשומו אותו למול החרב או הדבר המכה. אבל אין בזה שום הבטחה ודאית שינצל בכולם. שכבר יקרה ירים התריס לצד מעלה בחשבו שהאויב בא להכותו על הראש כי כן נראה לו מאופן תנועתו והאחר יערים וימהר להכריעה לצד הרגלים וההקש בהפך. כן הוא ממש ענין התשובה והמע"ט בהיותן בפני הפורענות שברצותו להנצל מהפורענות ומהעונש יעשה אותם אולי לא יכוין ממש אל העון עצמו וחוסר המעשים הטובים הגורמים אותו. משא"כ השב מאהבה כי לאשר לא יעוררהו אלא חשק הטהרה מהעונות אשר לו הנה הוא יודע החטא שמניעו להצטער עליו וישוב אל ה' וירחמהו. וכבר הורה זה המשורר ע"ה באמרו. כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. לומר שלא