בינה לעיתים חלק א נ

שהרי הדברים הנעשים ע"י ההשתדלות האנושי באופן שנמצא חסר הבריאות וקרח מכאן ומכאן. דה יעשה בתחלואי הנפש אשר הם ליחות רעות ונפסדות לכל עון ולכל חטאת. כי אין חלי כחלי הנפשות בהמרותן אמרי קדוש יתב' שמו והוא המכוון אצלי בפסוק המשורר ע"ה באמרו

ואומר חלותי היא שנות ימין עליון ירצה אמרתי גמרתי כי החלי לי האמתי. הנה הוא החליף ועשה איזה שינוי מה שה ימין עליון. שהוא השלימות המיומן והטוב במה שהוא טוב. ובהיותי משנה ומחליף הימין הזה. אם הימין ואשמאילה. זה הוא חליי הגמור בהיותי בזה מלא ליחות רעות מכמה עונות ופשעים. אכן יש ויש כח באדם להוציאם ולדחות ממנו. אשר דחיה לו אינם אלא עצם התשובה. המריקה ומוציאה כל עון ואשמה ופשע ושב ורפא לו

וזה יהיה באחד משני מיני תשובה. או תשובה מאהבה. כי יגבר כח שכלו מעצמו בהתבוננו כמה המרה לבוראו יתברך. ובהכירו גודל אשמותיו יתעורר לידע במה הוא מחוייב לשוב אל ה' מבלי שום פניה אחרת כי אם מרוב גדלו ומעלתו ועל כן יעשה תשובה שלימה. והיא באמת תרופה טבעית. או אם לא יגיע התחזקות שכלו מעלה זו. יעשה תשובה מיראה שהיא באמת תרופה חיצונית. כי בראותו יסורין ממשמשין ובאין עליו או על זולתו. יירא מפחד פתאום. ומורא זו תכריחהו לעשות תשובה ולהבדל מהעונות. ועל שני מיני בריאות הנפש האלו. אמר החכם ע"ה

מעוז לתום דרך ה' ומחתה לפועלי און. ירצה מה שהוא מעוז ומחסה לאיש תם וישר להחזיקו ולהעמידו על קו השלימות לבל ימוט ממנו. איננו משום סבה או פניה חיצונית. אלא דרך ה' להיות הדרך הזה דרכו יתברך אשר הוא תכלית הטוב. זה יספיק לו להחזיקו במעוזו ובשלמותו. האמנם לחסרי הדעת ובלתי שלמים ופועלי האון. המעוז שלהם שנותן בהם התאמצות להתרחק מן הרע ולהתקרב אל הטוב. אינו היות זה דרך ה' שהוא הטוב במה שהוא טוב. אלא המחתה חתת אלהים מגור מסביב. כי יחתו המה ויפחדו מן היסורין. ומחתה זו מועיל להם למעוז להחזירם למוטב. כי פחותי הלב לא יתעוררו להתרחק מן החטא. אלא בראותם אחרים מתייסרים בכיוצא בזה. על דרך תיראי תקחי מוסר וגו'. ובזה ידוקדק מה שאמר הכתוב אצל שואלי הבשר

ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים. כי מהראוי היה לקרא המקום קברות המתאוים כיון שהאנשים המתאוים נקברו שם ולא התאוה. אך יאמר כי שארית ישראל אשר ראו בעיניהם כמה נענשו העם המתאוים כי בשביל תאותם לקברות יובלו. שם פחדו פחד. ובטלו מהם כל תאוה פן יארע להם כמותם. באופן שבאותו רגע היו שני קברות. התאוה עצמה שנקבר' ונאבדה מתוך הקהל ורחקו ממנה והי' זה לפי ששם קברו את העם המתאוים והמה ראו וחשו לעצמם. והן אמת כי גברו חסדיו יתב' עם האומה הישראלית וכל טצדקי דאפשר לרפאותם מתחלואיהם הוא] עושה עמם על הצד היותר טוב הלא נראה מה שאמרו פ"ק דמגלה

אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש. אחר מאי אחר שברא הקדוש ברוך הוא והקדים רפואה למכה דאר"ל אין הקדוש ב"ה מכה לישראל אא"כ מקדים ובורא להם רפואה בתחלה שנאמר כרפאי לישראל ואח"כ ונגלה עון אפרים. אבל אומות עכו"ם אינן כן אלא מכה אותן ואח"כ רופא אותם שנאמר ונגף ה' את מצרים נגוף ורפא. בתחלה נגף ואח"כ רפוא. ויש להרוש בטעם שאלת אחר מאי. כי בפירוש ספר הכתוב שתחלה היה ענין בגתן ותרש ואח"כ גדל את המן. ואם הכונה לשאול על היתור. כי מסדר הענינים ככתבן ממילא נדע שזה המאוחר היה אחר הקודם. אין בלשון אחר מאי זה המשמעות ולא היל"ל אלא מאי אחר וכיוצא אבל אמרו אחר מאי משמע שהיא שאלה לידע הדבר הקודם מה הוא. ועוד בעיקר הדבר במה נתעלו ישראל מן העכו"ם כיון שצורך הרפואה אינו אלא אחר המכה וסוף סוף בין ישראל בין העכו"ם הם נרפאים בזמנן. מה לי שתהיה הרפואה מוקדמת או לא. הרי בשעה שהיא חלה שניהם שוים

ואגב אורחין נדייק מה בריאה היא זו ולא הספיק לומר שמקדים להם רפואה. ונאמר בישוב דבריהם כי הם ז"ל הרגישו כי מאמרו אחר הדברים האלה נראה שתכף אחר מעשה בגתן ותרש גדל המלך את המן. ומה גם למאן דאמר כל מקום שנאמר אחר סמוך. והדבר תמוה איך נואל בשגעון גדול כזה. כי כבר נודע קצף סריסים אלו היה לראותם גדולת מרדכי שהיה יושב בשער המלך כדבריהם ז"ל. ואין ספק שהמלך בבקשו הדבר ונמצא. ודאי עשה חקירה לדעת סבתו ע"י יסורין וכיוצא. ונודע לו שהיה לסבת גדולת מרדכי. ואיך א"כ עתה לא שת לבו לזאת והגדיל את המן מעל כל השרים ולא נכוה בפושרין לומר שמא מתוך כך יתייעצו כל השרים נגדו. אחרי שהגדיל את זה על כלם. ואם כשהיו שנים איתרחש מלתא שנצל מידם. עכשיו אם יהיו כלם גם את המלכות יקחו מידו. והיינו דקא מתמה אחר מאי כאלו יאמר הסתכל אחר איזה דבר עשה זה אשמות. כי בהיות אחר בגתן ותרש אין לך שכלות גדול מזה. והשיב שהיה זה כן בהשגחה חלקית ולא שנמשך מעשה גדולת המן מחדש אחר א מעשה