בינה לעיתים חלק א מט

מעלה לחובה כי חפץ חסד הוא:

וכדי לעשות איזה פועל המתייחס לשופר. אזכיר למעלתכם מה שהוא מוכרח לתועלת הקבוץ ותקון הקהלה הקדושה יע"א. כי לאשר בעונותינו הצליח מעש' שטן ויצאה בינינו אש הקטטה והמחלוקת ורבתה השנאה הכללית עד שנכנסה ג"כ בקרובים ובין אחים תפריד. ע"כ צריכים אנו עכ"פ לכבות הלהבה הגדולה הזאת ולהכרית השרש המר והרע הזה ולרדוף אחרי השלום הכללי והפרטי בכל תוקף. ונזכיר במה שחתם התנא ע"ה כל סדר משנתו במאמר

אר"ש בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנא' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. וכוונת שם כלי זה בהיותו מחזיק הברכה עם ראית הכתוב. אני אומר כי הוא מבואר מגדר המקום. היותו בהכרח לעולם גדול מהמתקומם. כי לא יצוייר יכנס שום דבר גדול במקום אשר יר' וקטן ממנו. והנה הברכה היא ריבוי ושפע הטובה. ולפי שאז"ל בפרקי דחסידי שאין ישראל יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב רעה. ואמרו בפ' חלק כשם שהקב"ה נותן כח ברשעים לקבל פורענותם כך נותן כח לצדיקים לקבל שכרם. דהיינו משום שרוב הטובה וההשפעה שהיא עצם הברכה. קשה להם לסבלה. וצריכים כח ממנו יתב' לעמוד בה. ע"כ פי' ר"ש בן חלפתא ע"ה. מה הוא הכח הזה שנותן ה' לישראל שיוכלו לקבל הברכה ושפע הטובה. והוא שלא מצא שום כלי שיחזיק ויהיה בו בית קבול להכניס בו הברכה ורבוי הטובה אלא השלום כי השלום רבתה כ"כ גדולתו. שהברכה עם היותה עצם הרבוי. היא מתקוממת ונכנסת בתוך כלי זה של השלום והוא מכיל אותם באופן שבאמצעותה יכולים ישראל לקבל רוב הטובה עם כל רבויה. וזהו ה' עוז לעמו יתן הקב"ה נותן כח עוז ותעצומות לישראל עמו לקבל רוב הטובה. ובאיזה אופן הוא זה במה שהוא מברך את עמו מכניס הברכה בכלי גדול ממנה שמניחה בתוך השלום עד שבזה לא יקשה להם רבויה. והוא הנרצה בברכת כהנים שמתחיל ביברכך ומסיים בשלום. והוא מבואר. על כן אחי ועמי הכינו מקום אל הברכה לשתחול עליכם והחזיקו במעוז השלום ובזה אנו חותמים מה שרצינו בעת ובעונה הזאת בחלק עת משפט. והתהלה לה' יתברך: עת תשובת השנה דרוש א' לשבת תשובה עת וזמן נאות לשוב אל אל ה' מעבירות כל השנ'. אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם

פרק יוה"כ א"ר חמא בר חנינא גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכ'. רב חמא בר חנינא רמי כתיב שובו בנים שובבים דמעיקר' שובבים אתם. וכתיב ארפא משובתיכם. לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה

הליחה הרעה המחליאה את הגוף ומביאה אותו לידי סכנת מות. תצא ממנו ויתרפא החולה באחד מב' פנים. אם מפאת הטבע. כי יעצים כחו ללחום עם החולי וינצחהו. ובזה ידחה הליחה הרעה ההיא. אם ברעי. אם בשתן. או בזעה או בדם מן הנחירים וכיוצא. ואם מפאת ההרקות וההקזות ודומיהן. כי ישתדל הזריזות האנושי לעזור את הטבע ולהספיק מה שיחסר. ואולי על זה אמר הנביא ירמיהו עליו השלום

אין דן דינך למזור רפאות תעלה אין לך. באר שאין צד תרופה אנושית להם. לא מצד הדברים החיצונים הנכללים בשם מזור וגם רפואות תעלה אין לך מינך ובך מצד עצמך וטבעך. דומה למה שאמר הנביא ישעיהו ע"ה

מכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע וחבורה ומכה טריה לא זורו ולא חובשו ולא רוככה בשמן. להורות מניעת הבריאות מפאת חוזק הטבע מר מכף רגל ועד ראש אין בו מתום. ידענו כי על הרוב כל חליי הראש ומכאובים הם אם מפאת עצמו. או מפאת האצטומכא שמעלה אדים ועשנים עד הראש ויביאוהו לידי כאב. כי יש התייחסות לאלו האברים יחד ובקל יכול להתפעל האחד מהאחר. ולפיכך אפשר ג"כ שבנקל יסייע הטבע להכניע הסבה ולדחות הכאב והחלי. אמנם הוא דבר קשה ובלתי מורגל. שמאיזה הפסד או עפוש שיהיה באברים התחתונים אשר לצד מטה. ימשך חלי או כאב אל הראש. ומה גם מצד הקצה האחרון שהם הרגלים. ומהחלק יותר שפל שבהם דהיינו הכפות. כי להיות המרחק רב והדרכים בלתי מכוונים. בלי ספק לא היה מגיע ההתפעלות אל הראש. אם לא לסבה חזקה ועצומה מאד. והוא מבואר לפ"ז שודאי הטבע נחלש מאד ולא יעצור כח להשיבו אל הבריאות. כיון שגבר כ"כ העפוש שעבר מעבר כל האברים מלמטה למעלה והגיע עד הראש. וזה הוא מכף רגל ועד ראש אין בו מתום. והוא באור מה שסיים לומר כל ראש לחלי וכל לבב דוי. כי אלו החליים שבראש ושבלב לא נתהוו מצד האברים הפנימים. אלא שמכף הרגל שהוא הקצה התחתון אשר למטה באדם. משם עלה והגיע עד הראש באופן שבלי ספק נגע בכל מה שבינם וא"כ אין בו בעצמו מתום ושלמות הבריאות מצד טבעו. וגם תרופות חיצוניות לא היו שם. כי הלא פצע וחבורה ומכה טריה לא זורו וגו'.