בינה לעיתים חלק א ד

ביניהם ומשלימם. מ"מ לא הורשה בכך הואיל ועכשיו הוא יודע בודאי שנוטל מזה ונותן לזה. והוא אמרו מצדיק רשע וגו'. הלא אמרתי שבתחלת הריב קודם ידעך מאומה תוכל להשבית המריבה ע"י הבצוע אך כשכבר ידעת והבנת שזה רשע בדינו וזה צדיק בדינו ותרצה לפשר ביניהם שהרשע לא יצא רשע ומחוייב מכל וכל אלא שיהא ג"כ צדיק וזכאי באיזה דבר וגם למי שהוא צדיק וזכאי לא תרצה להצדיקו בהחלט אלא תרשיעהו ג"כ בחלק מה. שזה הוא ממש עצם הפשרה באופן שלכל אחד מהם יקובצו בו שני הענינים גם יחד כי בפעם אחד הוא צדיק ורשע זכאי וחייב. דע לך כי לא חפץ ה' באלה ותועבת ה' הוא גם שניהם גם בהיות שני הדברים יחד להצדיק ולהרשיע בנושא א' כי כל שיש כאן דררא דממונא לא יסכים ה' אלא במה שמחייב יושר הדין כפי הענין עצמו. וכ"ש שלא יתחלף כלל ולא יקבל שום שנוי מצד הנדון עצמו לאיזה סבה שתהיה: אכן יש ענינים אשר לא יבחנו בהם שרשי הדבר כפי עצמותו בלבד אלא יתבונן וישגיח השופט החכם בדבר אחר שהוא באמת עצמי ועיקרי להצדיק את המשפט. למדנוהו מדברי אדוננו דוד ע"ה בבא אליו נתן הנביא והציג לפניו אותה ההמצאה מהאיש העשיר שלקח כבשת האיש הרש ועשאה לאורח הבא לו. אמר הכתוב ויחר אף דוד באיש מאד ויאמר אל נתן חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת ואת הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את הדבר הזה ועל אשר לא חמל. וכבר הרגישו המפרשים ז"ל איך הפריז על המדה להכפיל ענשו בגוף ובממון דקים ליה בדרבא מיני' והיינו יכולים ליישב כי הוא לא אמר חי ה' כי ימות וגו' בלשון עתיד כמו שאמר הכבשה ישלם וגו' אלא אמר בן מות האיש. וכונתו אם היינו רוצים לעשות הראוי כפי הענין אם שאין הדין כך הנה הוא בן מות שחייב למות בעבור מעשה מכוער כזה אבל איני גוזר שימות אלא אהיה רחום בדין ואוותר שלא יהיה כאן אלא תשלומין שישלם הכבשה ארבעתים וגו'

אבל אני מדייק עוד מלת מאד שאמר ויחר אף דוד באיש מאד. ולמה הוצרך לומר בן מות האיש וגו' יאמר בן מות העושה זאת. ותחלה אמר העושה זאת בסתם. ואח"כ עקב אשר עשה את הדבר הזה ולא אמר עקב אשר עשה זה

אמנם במעשה הזה יש מקום לדונו באחד משני פנים. אם כפי גוף המעשה עצמו שהוא לקיחת הכבשה של העני בלי חמלה ובבחינה זו לא יתחייב כאן אלא עונש של ממון. אבל כשיחקור מהות ואיכות מי הוא אשר עשה זה הפחיתות שלא אלצהו ההכרח והצורך כי הוא איש עשיר כבד מאד במקנה צאן ובקר הרבה. הנה לאיש הזה אין להסתכל בחיכות הפעולה אלא באיש הפרטי העושה אותה כי כפי הפלגת עשרו נחשב אצלו שפלות זה לעון פלילי חמור ומחייבו עונש כבד וקשה. וזה הוא ויחר אף דוד באיש מאור. שעם שחרה לו על הפעולה יותר חרה לו על האיש הפועל ע"כ אמר המלך המצודק בשבוע' חי ה' כי בן מות הוא האיש מצד עצמו העושה זאת דרך כלל מבלי נחפש לפרט הדבר הנעשה בכל חלקיו. כי אמנם מצד המעשה עצמו מבלי הביט אל עושהו היה די לו שישלם את הכבשה ארבעתים עקב אשר עשה את הדבר הזה בבחינת הדבר הזה המושגח כפי עצמו וכפועל הבלי חמלה זה יספיק לעונשו אבל אני נשבע שלסבת ערך האיש העושה זאת הוא בן מות כאמור וחיה לא יחי'. מיד אמר לו נתן ע"ה אתה האיש ולא באר לו מיד הענין אלא אתה הוא באמת האיש אשר אמרת כי מפאת האיש ראוי לעונש גדול כפי רוב עשרו כן אתה כי הלא הוא יתברך העשירך בכל אשר חמדת כי משחך למלך ונתן לך בית אדוניך ונשי אדוניך ולאיש אשר אלה לו נחשב עון פלילי הקטן שבקטנים בענין זה. ואז התחיל לפרש לו החטא מדוע בזית וגו'. הנה כי כן מתבאר כי על הדרך הזה דיניו יתברך לפעולות אדם כאשר יעלו במשקל ופלס לדון ולגזור עליהם מה שיאות מהתגמול. לא יהי' הדבר נשפט כפי ערך המעשים עצמם בלבד במספרם כמשפטם וכפי איכותם. אבל עוד עיני הבחנתו יתברך תחזינה מישרים ערך ואיכות האיש העושה הפעולות ההם מי הוא כי יש בו דרכים ישתנה בהם שנוי עצמי משפט הדין וגזירתו לאיש פרטי א' מזולתו ועם שתהיה פעולה א' עצמה יהיה השכר או העונש בלתי שוה בפחות ויתר כפי השתנות וערך הפרטי הפועל אותה. והוא המכוון לאליהוא כשאמר לאיוב. כי פועל איש ישולם לו וכארח איש ימציאנו אמר כי הן אמת הוא יתב' ישלם בכללו' לאדם הוא המין האנושי הפועל שיעשה. אין גם א' יבצר ממנו תשלום מה שיעש' ויפעל. אך לא לעולם יהי' תשלום הפעל הא' עצמו שוה לכל פרטי מין האדם. אלא כארח איש ימציאנו. כפי ערך וארח ודרך איש מאישי המין בבחי' עצמו כן הוא יתברך ימציאנו אליו השכר ההוא או העונש מאותו הפועל שעשה. וע"כ גם אם תרא' שנים שעשו פעולה אחת עצמה בלי שום התחלפות. ותראה גמולם מתחלף מאד. לא תייחס חלילה שום עול בדיניו יתברך. וזה הוא מה שהמשיך מיד ואמר אף אמנם אל לא ירשיע ושדי לא יעות משפט. כי הוא יתברך ראה בחכמתו שבבחינת זה הפועל הפעולה הזאת יאות לו זה התשלום. ובבחינת הפועל האחר יתכן לו תשלום זולתו. וכן על זה ההקש שהפעולה היא משוערת כפי הפועל אותה. כן אני מבין מה שכתב הנביא ישעיהו עליו השלום סימן ס"ה

עונותיכם ועונות אבותיכם יחדו אמר ה' אשר קטרו על ההרים ועל הגבעות חרפוני ומדותי פעולתם ראשונה אל חיקם. הנה לכאורה