בינה לעיתים חלק א מח

שעושה הגזמות ומחריד חרדה גדולה כאלו רוצה להעניש ולקנוס ע"פ קו הצדק ולא זולתה. אמנם זה הוא דוקא בדרכים עד שלא בא אל המעשה. אבל בבא אל המעשים ממש בשעת מעשה הוא חסיד גמור. מתחסד עמנו בתכלית החסד והרחמים ולא יעשה משפט קצוב כפי מה שיחייב הדין

ויאמר עתה הוא ית' לנביא ע"ה כי נתנהו במקום צופה למען יעשה המעשה עצמו שעושה השופר אשר בתקעו יזהיר העם ויציל נפשם מעות. כן הנביא כשופר ירים קולו להזהיר את העם למען ינצלו מהחטא. לא בלבד שישובו אל ה' אחר שחטאו. אלא שיזהרו אפילו מן הדרך עצמו קודם שיחטאו בהיותם דורכים מהלך ודרך החטא. יזהרו ממנו וימלטו את נפשם מליפול ברשת העון. ואם אולי אתה לא עשית כן כי לא דברת להזהיר רשע מתוך דרכו באופן שכבר עבר הדרך ונכשל בחטא כי לא עשית לו שום הזהרה. הנה בזה גרמת שתי רעות. האחד כי בהכרח ימות ויענש בעונו כי עונו יגרום לו העונש הראוי. ועוד כי מאחר שלא באה לו ממך שום אזהרה או מזכרת על מה שראוי לו. הנה בבא עליו צרה וצוקה לא ישים אל לבו לשוב אל אלהיו ולפחות שימות זכאי ואל ימות חייב. אלא הוא רשע בעונו ימות כשימות בעבור עונו ימות ברשעו עודנו רשע מבלי עשות תשובה. על בלי היות לו שום התעוררות קודם על ככה. אבל כי הזהרת רשע שישוב מדרכו ממש קודם גמר מעשה. והוא לא שת לבו לזאת כי לא שב מאמצע הדרך. אלא הוציא מחשבתו לפועל ועבר העבירה. הנה תרויח שעם היות עכ"פ לא ינצל מהעונש כי בעבור עונו ימות. הא מיהא בלי ספק הדברים אשר דברת להזהירו והזכרת לו יראתו יתב' יכנסו בלבו כארס ויעשו לו איזה רושם שלפחות בשעת מיתתו וקבלו העונש יזכור מה שאמרת לו. ולא יבצר מלהרהר תשובה בלבו. ולפיכך כשימות בעונו לא ימות רשע כאשר בתחלה. ויהיה לך בזה זכות. נמצא א"כ שהמזהיר את העם ומדריכ' בדרך טובה לעבודתו יתב'. הוא מעין תוקע בשופר ומחריד את השומעים למען ילמדו ויראו את ה'

מעתה נאמר כי ביום שבת קודש אשר לא נוכל לתקוע שופר ממש. יהיה תמורתו האריך קצת יותר מהנהוג בדברי כבושין ותוכחות ולדרוש בתורת אלהינו על תום לבבנו ונקיון כפינו. כי זה באמת תקיעה אמתית. מתייחסת אל תכלית הכונה שיתחקו בזה חקוי עצמי בנו הדורשים והמוכיחים כאלו שמענו קול שופר ממש. ע"ד מ"ש הנביא ע"ה. כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו. כלומר אתם היושבים בתבל אשר עשיתם שטנה גדולה ודירת קבע בארץ הלזו הנשמה כאלו שכחתם הדירה האמתית אשר היא ממעל לשמים. הנה לתקן זה כנשוא נס הרים תראו. וכתקוע שופר תשמעו. כעין ודוגמת הרושם שעושה בכם הרמת הנס וקול השופר המחריד אתכם בשעת מלחמה. ותבקשו בכל הבא מידכם להנצל מאויביכם. כן ממש תהיה ראיתכם פני החכמים המוכיחים אתכם. ושמיעתכם קול דרושיהם כי מהם תראו לעשות כמעשיהם. ובקולם תשמעו לשמור ולקיים ככל אשר ילמדו ויזהירו אתכם למען יתעוררו ג"כ רחמיו יתברך להטות משפטנו היום נגד פני החסד והרחמים ולא ידין אותנו בשורת הדין המוחלט

והוא הנרצה במאמרנו אשר הוא מעצמו מוקשה מראשו לסופו. וכבר נודע מה שפירשו בו רבים מהמחברים ז"ל. והנראה לי בפירושו כי נודע ממאמרם ז"ל על פסוק וכל צבא השמים עומדים וגו' כי מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא ודומה לסנהדרין שאלו מלמדין זכות והללו מלמדי' חובה וע"ז אמר המשורר ע"ה

כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. יראה כשהש"י רוצה להכנס לדין בהיותו מוקף מב"ד הגדול פמליא של מעלה. לא כל הדעות שוות. אלא זה ישפיל וזה ירים. יש מי שישפיל ויחייב בלמדו חובה ויש שירים ויגביה לזכות בהיותו מלמד זכות. ואח"כ הקב"ה גוזר ומסכים עם הכת הנראה לגדולת חכמתו. והכונה במאמר כי כמו שבסנהדרין בדיני נפשות מתחילין מן הצד. ואין הגדול שבכלם אומר תחלה סברתו. כי לא ימצא אחריו מי שירצה להשיב על דבריו ולסותרם. כן בב"ד של מעלה כב"י כל כת וכת אומרת תחלה לזכות או לחובה ואח"כ הוא יתב' מסכים עם אחד מהם. האמנם הודיענו הכתוב כאן כפי פירושם ז"ל. כי בר"ה אין הקב"ה חפץ להתנהג בענין זה. אלא הוא נותן קולו לפני חילו. משמיע קולו ומודיע סברתו וחפצו לזכות את ישראל קודם שידבר שום דבר חילו הוא צבא השמים העומדים עליו מימינו ומשמאלו. הם מלאכי מעלה הסובבים בית דינו הצדק. כי לא יניחם לסדר דברי טענותיהם פניו כמנהגם

והסבה בזה כי רב מאד מחנהו אלו ישראל. כי עתה ביום זה אינו משפט פרטי ליחידים או מקצת מן העם. אלא הוא דין כללי לישראל כלו דנפיש זכותייהו ושמא אם יניח הדבר לטענות בעלי הדין. אולי ימצאו טענות חזקות על קו היושר להכריעם לכף חובה חלילה. וזה כי אפילו יהיו בהם צדיקים עושי דברו ית' ומשלימים רצונו. מ"מ ימצא בעל הדין מקום לחלוק ולהמעיט זכותם במה שידענו שהוא יתב' מעצים כחם של צדיקים לעשות רצונו. שכל מה שהם עושים מהצדק והיושר לעבודתו יתב'. הוא מסייעם ועוזרם ונותן להם כח על כך. והיה מתמעט בזה כח זכותם. ע"כ אינו רוצה להניח הדבר לבוא לידי ווכוח. אלא הוא קופץ ומקדים ליתן קולו וגזרתו לטוב להם קודם שיפתחו צבאות