בינה לעיתים חלק א מה

להמציא המצאות מלאכותיות יתדמו אל פעולות הטבע. וגם מה שיחסר בו הכח הטבעי. אם מצד חולשת החמר וחסרון ההכנה וכיוצא. ישתדל לתקנו ולהביא תמורתו ע"י איזה המצאה ותחבולה מוצאת משכלו עד אשר לא יורגש בו מה שחסר מן הטבע. הלא ראינו חלושי הראות אשר מצד חסרון מה נופל בחמר העינים לא יוכלו להביט למרחוק ואפילו מקרוב קצור קצרה ראייתם. והספיק השכל האנושי להמציא כלי הזכוכית שמים אותם על החוטם כנגד עיניהם ומסתייעים ונעזרים מהם להרחיב כח הראות כל אחד ואחד לפי מה שהוא חסר בפחות ויתר וכן בשפופרת של קנה חלול כההיא דר"ג ע"ה בפ"ד דעירובין שכבר הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום וכו'. ואולי על שלילת זה החסרון נמליץ דברי איוב שהיה משתבח בעצמו כשאמר

אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליותי בחיקי. הוא ממש מן הקצה אל הקצה ממה שנאמר על יעקב ע"ה

ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות שהכונה בכפל לומר שגברה כ"כ החולשה בכח ראותו מחמת הזקנה עד שלא בלבד כבדו עיניו מצד עצמם בהחסר מהם הראיה הטבעית אלא גם לא יוכל לראות בשום אופן אחר. כי אפי' אם להעזר ולהסתייע בכלים מחוץ לא לעזר ולא להועיל היו לו. אולם איוב אמר בהפך זה כי מצד טבעו היה כח ראותו חזק כ"כ שלא היה לו צורך לשום עוזר מחוץ אלא אשר אני אחזה לי אנכי הוא הרואה לעצמי בחוש שנתן לי מהטבע בלבד. ועיני עצמם הם הם הרואים ולא אצטרך לזר. דהיינו איזה עוזר חיצוני לשתפו עם עיני לסייע הראות. וא"כ טבעי מצד עצמי הוא חזק מאד אין בו שום חולשה. ועתה אני רואה כי כלו כליותי בחיקי ויש לי כמה וכמה חלאים רעים ונאמנים. ודאי לא מצד מזגיהם. אלא ממה שאמרתי לעיל דעו איפה כי אלוה עותני וגו'. כי זה היתה כל כונת תכלית דבריו להורות כי הוא יתברך יסרו מאד ביסורין קשים בהיותו בעצמו בריא אולם. וראינו מזה כמה יש יכלת במלאכה לתקן החסרון הטבעי בחוש הראות. וההקש בזה ליתר החסרונות כגון הפסחים וחתוכי הרגלים וכיוצ' ולא זו בלבד אלא אפילו מה שיחסר לו מהחלק השכלי עשה יעשה לו צד תקון כאשר היה הענין בתגבורת השכחה. יעשה השתדלות לזכור הדברים כנודע מהמצאת הזכרון המקומיי כמאמר יוסף ע"ה אל שר המשקים

כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה וגו'. יאמר כי למען יעלה בדעתו להזכירו לפני פרעה ולא ישכחהו הוא מבקש ממנו שעתה תכף ומיד יושיב זכרונו ויחקהו אתו עמו בדמיונו וציורו כאשר ייטב לו. ר"ל ימציא הוא להעמיד ולייחס ענין יוסף לאיזה דבר מורגל אצלו המזדמן על הרוב לנגד עיניו שעל ידו ובראותו אותו יזכור את יוסף וממנו ימשך להזכירו אל פרעה בבא שעת הכושר. וספר הכתוב כי לא נעשתה מחשבתו בזה. יען לא זכר שר המשקים את יוסף לא עשה לו שום זכירה מקומיית. וממנו נמשך כי שכחהו להזכירו לפני פרעה

מעתה אם בדברים הטבעיים השייכים אל הגשמיות ישתדל האדם לתקן חסרונם בתמורות וחלוף דבר בדבר. מה יעשה בדברים הרוחניים ובעניני שלמות נפשו התלויים בקיום המצות האלהיות שיצטרך על כל פנים לעשות סימנים והמצאות לבלתי תשכחנה ממנו כענין הציצית שנאמר בו וראיתם אותו וזכרתם. וכבר מצינו מגדלת ענותנותו יתברך נתרצה להמשיל הצורה ליוצרה ונטיעה לנוטעה. כי ברצותו לחקות ולהרשים בלבנו חיובנו בכבודו ובמוראו. שם נגד עינינו מה שהוא מורגש ומוחש לנו מכבוד האב באמרו בן יכבד אב ואם אב אני איה כבודי וגו'. ובזה אבין מה שנתרעם מישראל ע"פ משה רבינו ע"ה באמרו

צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך. כי הכפל והשנויים העירוני לחשוב בכונתו. כי צור זה הוא ע"ד מאמר הנביא ע"ה

שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה' הביטו אל צור חוצבתם וגו'. ירצה הן אמת כי להעמידכם על אמתת גדרו יתב' מה הוא לכם שתשיגו אופן חיובכם אליו ודאי א"א כי לא תוכלו להשיגו אך מ"מ אתן לכם כעין דוגמא ומשל ממנו תבואו להבין קצת ענין זה. וע"כ שמעו אלי ושימו לבכם אתם הרודפים הצדק והטובה המבקשים את ה' שתבקשו ותדרשו לדעת את ה' יתברך מה הוא לכם. הנה לבא לידי פתח הכרה זו הביטו וראו הצור אשר חוצבתם ממנו. הוא אביכם הזקן ע"ה. אשר כמה וכמה מהטובות יש לו עליכם לאשר יצאתם ממנו והוא השרש הנכבד שלכם אשר הביא אתכם לעולם בהיותכם מקודם נעדרי המציאות. ואם ככה אתם חייבים לצור שהוא סבה שלכם להיותכם מסובבים ועלולים בחלק החמרי כ"ש לסבה האמתית יתברך שמו אשר ברא אתכם בריאה מוחלטת מהאפס הגמור והוא סבת צורתכם התמימה. באופן שעל ידי זכירת חיובי האב הגשמי יבא לזכור ולידע הפלגת החיוב בלי שום בוראו יתברך שמו. ובא זה ולמד על זה. אך הבן מחפיר ומביש אשר לא דמה ולא עלה על לבו גדר ומעלת אביו עליו. מועד הוא אל הנפילה בשכחת האדון העיקר יתב' שמו. והיא תלונת ה' צור ילדך תשי וגו'. אין להפלא איך נוקשת בדבר חמור כזה לבלתי העלות