בינה לעיתים חלק א מד

מה יהיה מהות ועצמות התשובה איזה דברים נשיב להם. כי אמנם לענין עיקר מציאות התשובה אם נשיב אם לא נשיב איני מכניס זה בספק ובשאלה. ונשיב דבר לעם הזה. כבר הנחתי בעצמי למוסכם שנשיב להם תשובה עכ"פ. ואיני מבקש אלא מה אתם נועצים שתהי' התשובה. והיה מה שהיה בדבר עזות כעצת הילדים

ולמדנו כי יש צד שלא ישיב האדם ולא יענה כלום למתפקר נגדו ולא מצד ענוה והכנעה. אלא אדרבא מגודל לבב כי יראה בעיניו לא יאות לו לכבודו להשיבו כלום בהיות המרחק רב בין מדרגת ומעלת עצמו לשפלות ובזיון האחר. ע"כ אמר ר' חנינא לשארית נחלתו למי שמשים עצמו כשירים מה שאמרו שהמעביר על מדותיו וסובל העלבון ואינו משיב כלום מעבירין על פשעיו. אין זה אמור בכל אדם שנוכל לחשוד אולי עושה כן ברמות לבו אלא דוקא למי שמשים עצמו כשירים. כי הוא בעצמו נבזה בעיניו ומחשיב עצמו לשירים ומותר שאינו כדאי להשיב כלום לקוטן ומעוט ערכו אצל המקניט ואצל כל אדם. זה ודאי נקרא בעצם מעביר על מדותיו. ויש לו קנין ההכנעה שקנה איכות המעלה הזאת בתכלית. והוא בעל תשובה אמתי. באופן שמצד האיכות הנקנה בתשובה אפשר לומר שתחיה בעליה ותקיימהו. אכן גם בזה לא יתקרר השכל. כי עם שזה יקנה בקנין מעלת הכניעה ושברון הלב. מה יתקן שברון רוח זה מה שכבר פגם בעונות שנאף וחלל שבתות ונשבע לשקר וכיוצא. כי הן אמת תועיל לו לעתיד שלא יחטא. אבל שיכופר מה שכבר קלקל לשעבר אין לזה מבוא אצל הדעת האנושי. אשר ע"כ צריכים אנו לומר ולהסכים כי מה שהתשובה פועלת בשב להעמידו על עמדו ולהשיג כפרתו הוא על הדרך הג' שתפעול בסגולה פרטית שנתן יתב' בתשובה הכח העצום הזה. ואנחנו לא נדע ולא נשיג סבתה וטעמה האמיתי. אלא בחסדו ית' וברחמיו הפשוטים כמאמר הנביא ירמיהו ע"ה. שובה משובה ישראל נאם ה' לא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם. כי לפי שאמר הכתוב ישא ה' פניו אליך יהפך פניו כלפי אצלך אינו דומה שואל שלום חברו בתוך פניו כשואל מן הצדדין אלא ישא ה' פניו אליך יהפוך פניו אצלך כמה דאת אמר ופניתי אליכם. ע"כ אמר כאן אע"פ שאתם נזופין מחמת עונותיכם. כשתשובו בתשובה לא אפיל פני בכם לא יקבל אתכם בהפלת פנים כרוצה להביט למטה לבלתי הסתכל בפניכם כשואל שלום מן הצדדין אלא ישא את פניו ולא יפילם. וכה יעשה מצדו מפני שהוא חסיד על צד החסד והחנינה לא שכח התשובה יחייב כן. ואל זה כיון הנביא הושע ע"ה באמרו

ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו יאמר אע"פ שאמרתי שובה ישראל וגו'. קחו עמכם דברים וגו'. ואתם הרביתם לעשות תשובה בכל פרטים האמורים. מכל מקום אין בכל זה דבר מספיק בסבות עצמיות מחייבות בטענה שכלית לקבל אתכם בסבר פנים יפות ולהשיג כפרה. אלא הוא יתב' אומר ארפא משובתם. אמת הוא שאני ארפא אותם ממשובתם ואמחול להם. אבל אין זה מתחייב בטעם מספיק מתשובתם. כי אם שאני ארצה לאהוב אותם בתורת נדבה מרצוני הגמור בלי שום סבה אלא ששב אפי ממנו ומאליו מעצמו. מבלי נשיג איך ולמה. כי נעלם הטעם בזה כאשר הוא בכל דבר מסוגל והמשורר ע"ה אמר בקיום ענין זה

רחוק מרשעים ישועה כי חקיך לא דרשו רחמיך רבים ה' כמשפטיך חייני. ירצה כי הרשעים החטאים בנפשותם אשר לא יאמינו בשום דבר שלא נגלה טעמו ונודעה סבתו אצל השכל. ימאנו לשוב בתשובה על עונותם כי לא יוכלו להשיג בשכלם שום טעם וסבה שע"י תשובתם תבא להם תשועה ממה שפשעו ועוו לפניו יתברך. וזה הוא רחוק מרשעים ישועה. דבר רחוק הוא מהרשעים וחוץ מדעתם וסברתם היות להם ישועה שיוכלו להושע מרשעם לפי שנעלם מהם טעם הדבר. וגרם להם זה לפי שהם חקיך לא דרשו, אינם דורשים החקים ולא ירצו בם על אשר לא נגלה טעמם. ומזה נמשך שכל מה שאין לו טעם מבואר ימאנו בו. ולפיכך יכחישו תועלת התשובה להושיע הרשעים השבים. כי הוא ממש חק לא משפט ומכלל החקים הוא. אכן לא ידעו האמללים האלה כי אין זה בטבע אלא בסגולה שרחמיך ה' הם רבים ומדת החסד היא גוברת

עם כל זה אחלה פניך ה' שעם היות דבר זה חק אתה כמשפטיך חייני. תחייני כאלו היה מהמשפטים שבדין ומשפט תחייני וכאלו אני זכאי לכך בטעם נכון כי ע"כ הרשינו עצמנו לומר היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים על הדרך אשר פרשנוהו. והוא הנרצה אצלנו בדרושנו זה ברוך ה' לעולם אמן ואמן: דרוש לר"ה שחל להיות בשבת

פסיקתא וה' נתן קולו לפני חילו בר"ה כי רב מאד מהנהו אלו ישראל כי עצום עושי דברו שהוא מעצים כחן של צדיקים לעשות רצונו. כי גדול יום ה' יוה"כ ונורא מאד ומי יכילנו שלשה ספרים נפתחים כו'

נתן השכל במין האנושי מאת מקור החכמה ובעל הרחמים יתברך שמו והשפיעו בכח גדול וביד חזקה כ"כ. עד כי מלאו לבו פעמים רבות