בינה לעיתים חלק א מג

שעושה תשובה ואפי' בשעת מיתה. ואתה בחסדך אומר בעבורו שובו בני אדם כל המין האנושי המגורשים מגבולי. שובו אתיו אל מקומכם הראשון להיות עמי במחיצתי

והן הן דברי מיכה ע"ה ישוב ירחמנו. זה האיש המעולה ישוב בתשובה וירחם את כלנו ויכבוש כל עונותינו. כי אתה יתב' בזכותו תשליך במצולות ים כל חטאתם. וכ"ז משרש סבלנותו וענותו להעביר על פשעיו ולא ישיב דבר ולא יבקש להנקם חלילה. ועתה באר רבי אחא העקר והיסוד תל שכל המעלה המדותיית הזאת תלויה בו לשתהיה אמתית על מתכונתה. באמרו אליה וקוץ בה לא לכל אלא למשים עצמו כשירים. ויובן זה במה שספרה הנבואה בענין רחבעם כשבאו ישראל לשאול ממנו יקל עולם והשתעבדותם

ויועץ המלך רחבעם את הזקנים אשר היו עומדים את פני שלמה אביו בהיותו חי לאמר איך אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר. וידברו אליו לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדתם ועניתם ודברת אליהם דברים טובים והיו לך עבדים כל הימים וגו'. ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצוהו ויועץ את הילדים אשר גדלו אתו אשר העומדים לפניו ויאמר אליהם מה אתם נועצים ואשיב דבר את העם הזה וגו'. ועם כי רבו הדיוקים בכתובים לא נעורר אלא ג' או ד'

הא' השנויים שבאו בין דברי רחבעם לזקנים לדבריו אל הילדים. כי לזקנים אמר איך אתם נועצים. ולילדים אמר מה אתם נועצים. לזקנים אמר להשיב ולילדים אמר ונשיב. לזקנים אמר את העם הזה דבר ולילדים אמר בהפך דבר את העם הזה

הב' אמרו עומדים את פני שלמה אביו בהיותו חי כי ודאי לא עמדו לפניו בהיותו מת

הג' אריכות ועניתם ודברת אליהם יספיק

הד' בכפל אמרו עצת הזקנים אשר יעצוהו. כי כיון שאמר עצת הזקנים. פשוט הוא אשר יעצוהו. ונאמר בבאורם. כי כבר ימצאו סבות לפעמים יניעו לאדם לבלתי תת מענה ולבלתי השיב לאחד המדבר עמו כלום. ואחת מהעצמיות שבהן הוא מעוט ערך האחר בעיניו והחשיבו אותו בלתי ראוי לקבל תשובה ממנו כי הוא פחות ונבזה אצלו ולא יכנסו בערך אחד לבא לידי ויכוח יחד. אמר החכם במשליו

אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה. רצה בכפל גם אתה כי אין ספק שהכסיל כשהוא מדבר עמך ומצפה ממך מענה לשון שתשיבהו על דבריו. הוא מפני היותו מחשיב את עצמו שוה לך ושהוא כדאי שתשיבהו כאשר ידבר איש ובאחד אל רעהו. ואם אתה עושה כן שתשיב לו על דברי אולתו. תורה כי כמו שהוא משוה ערכו לערכך ושהוא חכם כמוך כן גם אתה תשוה ערכך לערכו להפך שאתה כסיל כמוהו. ולכן העצה הנכונה היא שלא תענהו כלל כמו שהוא אולתו שמייחל ממך מענה לשון. ובזה תורה שאינך מחשיבו לכלום. והפסוק הסותר לזה נתבאר במקומו

ועתה המלך רחבעם בראותו את עצמו ברום המדרגה וההצלחה ושאותם האנשים ערב את לבם לבא לפניו באותה שאלה. חשב כי כפי גודל מעלתו ומיעוט ערכם אצלו ולהורות שאינו מחשבם לכלום. ל"מ שלא היה רוצה למלאות רצונם אלא שהם בלתי ראויים לשום תשובה ועניה אלא להוציאם מלפניו בלי שום מענה לשון לא לטוב ולא לרע. כי לכן אמר להם לכו עוד ג' ימים ושובו אלי וגו' ולא אמר ואשיב לכם כי לא היה בדעתו להשיב להם כלום

ומ"מ לא רצה לעשות זו מבלי עצה ושאל את פי הזקנים ואמר איך אתם נועצים וגו' לא שאל על מהות התשובה מה תהיה ואיזה דברים יאמר כי זה היה אצלו למונח קיים ופשוט שאם יש מקום לתשובה תהיה בדברים קשים כגידים. אבל אמר איך אתם נועצים להשיב. האיך נראה בעיניכם שאתנהג לענין השב תשובה לעם הזה. אם יתכן להשיבם דבר איזה דבר שנסכים לומר. או הם ראויים לבזותם ולבלתי החשיבם לכלום במה שאין להשיב להם שום דבר ותשובה כלל. אז השיבו לו הזקנים כפי עומק דעתם באמרם אנו נשיב על שאלתך וגם נייעץ לך כהוגן אף מה שלא שאלת. והוא כי לא מיבעי יאות לך לתועלתך לתת להם מענה לשון ושלא להוציאם בפחי נפש בלי שום תשובה. אלא נוסיף עוד לך שהתשובה צריך שתהיה מענה רך בדברים ערבים. וזה הוא אם היום תהיה עבד לעם הזה שתכבוש את יצרך להיות כעבד ועבדתם ועניתם שתתן להם מענה שלא לשלחם בלא כלום. וגם הדברים עצמם תדבר אליהם דברים טובים בחמלה וחנינה בשובה ונחת. בזה יהיו לך עבדים כל הימים. נמצא א"כ שהיו כאן שתי עצות. א' על מציאות התשובה. אם ישיב אם לא. ובענין זה הוא נתייעץ עמהם. והב' במהות התשובה אשר היתה עצה מאתם שהם יעצוהו על כך מעצמם שנדרשו ללא שאלו. וספרה הנבואה כי מאלו השתי עצות לקח רחבעם וקבל העצה שהוא בקש מהם בענין מציאות התשובה והסכים לעשות כדבריהם לבלתי הוציאם ריקם בלי שום תשובה. אבל האחרת שהם נתנו מעצמם לא ישרה בעיניו וזה הוא ויעזוב את עצת הזקנים עזב אותה העצה שהם יעצוהו מבלי שהוא נתייעץ עמהם על כך. וע"ז שאל את הילדים ואמר מה אתם נועצים ונשיב וגו'. אשאל מכם