בינה לעיתים חלק א מא

והוא מבואר הכפל בחיה יחיה והיתרון בלא ימות. אבל נראה כשהרשע ישוב בתשובה מחטאתיו יזכה בזה שחיה יחיה מה שיש לו מהחיות שנגזר לו ונפסק עליו יחיה אותם בשלימות והיינו במה שלא ימות בלא עתו. כמו שהיה מעותד בעבור עונותיו. אבל יתקיים בחיים הקצובים לו כעין המזון המקיים את הגוף

האמנם כי אין מקום לצייר יהיה פועל התשובה בחיי האדם על כל הדרכים עצמם אשר יפעל המאכל בקיום חיי הגוף. כי אם אמרנו תהיה כמזון הטבע. אשר יתן החיות בעצמותו ומהותו. איככה נוכל לומר שהאיש אשר יחטא ואשם ועשה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ונתחייב על ככה משפט מות שתספיק התשובה בוידוי וחרטה וכיוצא למחות כעב פשעו ולהעביר חטאתו כאלו אינו ויעצים כחו להחיות המת. כי מה התייחסות יש לזה עם זה. ומה דמות דרך הטבע נערוך לו כאשר האריכו המפרשים ז"ל בזרות ענין זה. ואפילו כל עונש ויסורין שבעולם יחייב השכל שלא יספיקו. כאשר השיבה החכמה בששאלוה חוטא מה ענשו ואמרה חטאים תרדף רעה. ולכל הפחות הנפש החוטאת היא תמות כתשובת הנבואה. וכמה הכיר והשכיל זה היטב אדוננו דוד ע"ה כשבא אליו נתן הנביא ע"ה במלאכות ה' ואמר לו אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם. מיד אמר לפני ה'

מי אנכי ה' אלהים ומי ביתי כי הביאותני עד הלום ותקטן עוד זאת בעיניך ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם ה' אלהים. כי הוא יתברך הבטיחו לכונן כסא ממלכת זרעו עד עולם שיגדיל הצלחתו. וזה ודאי הוא כשיזכה

ועוד הוסיף כי לא בלבד כשזרעו ילך בדרך תמים ולא יחטא יהיה עמו אלא אפילו בהתיצבו על דרך לא טוב. הוא יתברך יתנהג עמו כאב עם הבן במה שכשיעות ויחטא לפניו לא ייסרהו כפי הראוי בעונש אלהי נערך אל גדולתו יתברך אשר אליו חטא. אלא והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם. אתן לו יסורין ותוכחת אנושיות של בני אדם שלא יכנסו בגדר הקושי אלא כפי האנושית

ועל זה הפליג דוד המלך ע"ה לתת תודות אליו יתברך על שני החלקים. ועל הראשון אמר מי אנכי ומי ביתי כי הביאותני עד הלום איזה זכות ורבו יתירא השתכחת בי ובביתי שהביאותני עד הלום אל ההצלחות אשר יעדתני הנתנות לזכאי. ולא זו בלבד כי היה דבר קטן בעיניך מה שדברת על ביתי וזרעי בהיותו זכאי ובלתי חוטא שאז הוא קרוב אליך. כי גם הוספת לדבר לטוב על בית עבדך אפילו למרחוק לזמן היותר מרוחק ממך שהוא בהעותו כי רחוק ה' מרשעים שהבטחתו לבלתי יסר אותו כפי הראוי לו בעונש אלהי אלא בשבט אנוש. והנה זאת תורת ומשפט האדם החמרי השפל שימתין לחוטא נגדו עונש זמניי כל שהוא ולא בתכלית הקושי

אבל החוטא נגדך יתברך שמך היה ראוי לעונש עצום תמידי ונצחי וכל שכן שלא היה ראוי שהתשובה תועיל לכפר לחלוטין החטאים והעונות והפשעים ולא ישאר שום רושם מהם. ועם כל זה הוא יתברך מקבלם ומעביר על פשע כאלו היה כביכול אדם כמוהו. כאשר בארתי על מאמרם ז"ל בפסוק וידי אדם מתחת כנפיהם זו ידו שהיא פתוחה לקבל שבים וכו'. ועל זה אמר הנביא ישעיה ע"ה

פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ההולכים בדרך לא טוב אחר מחשבותיהם. הפליג הוא יתברך בהודעת מדת טובו שהוא פורש ופושט ידו לקבל בתשובה אפילו לפושעים במזיד בהיותם עם סורר שאי אפשר להקל בענשם ולבלתי האשימם כל כך. וזה כי הפועל איזה פעולה פתע פתאום מבלי יקדם לו זמן מה להתבונן ולחשוב עליה במתון לא יתעצם כל כך ענינה הן לטוב הן להפכו. כי תתייחס כמעט אל הקרי וההזדמן. כי על כן רצה יתברך להקדים הצווי לאברהם אבינו עליו השלום על שחיטת בנו ולהרחיק לו המקום אחר שלשת ימים למען לא תתייחס אליו לפעולה פתאומית מבלי הסתכלות ויישוב אלא שעשאה בעצם אחר העצה הנכונה וההתיישבות הצריך והסכים לקיים מאמרו יתברך. על כן אמר כאן כי אלו ודאי הם עם סורר. שהרי לא הלכו בדרך הרע באופן שיוכל להתלות במקרה מפני הפתאומיות בלתי שום טוב הסתכלות. כי אדרבה היה כן שהלכו בדרך לא טוב אחר מחשבותיהם אחר שקדמו להם על ככה מחשבות רבות שזה הוא הרע היותר גדול שבעון. והוא המכוון להם ז"ל בהרהורי עבירה קשים מעבירה. ואעפ"כ פרשתי ידי לקבל תשובתם. זה ודאי הוא שלא באופן טבעי

ואם אולי נוכל למצוא איזה התייחסות שתפעול התשובה בשב להדיח מעליו רעת עונותיו הוא מצד האיכות על הדרך אשר הסמים התרופיים הם באיכותם מעבירים ומסלקים האיכות הרע אשר בליחה המחטיאם המביאה וגורמת החולי. כן התשובה יש לה איכות מספיק להעביר ולסלק האיכות הרע אשר בנפש החוטא שהוא סבת וגרמת החטאים ועונות. והוא כי לא על חנם נקראו המון העונות בשם זדונות כשהם נעשים מרצון ומתכונה רעה אלא לפי שעיקר שרש הוייתם הוא מפאת זדון וגובה לב כי יחם לבבו בהכנס