בינה לעיתים חלק א מ

אשר יחממו בחומם לאשר הוזקו מחמת הפכו. ויקררו בקרירותם לאשר נחלו מתגבורת החום. אשר אלו לא יעשו פעולתם בעצם הדבר מהנזון ממש. אלא כפי האיכות שיש בו. כי על כן הורגלו בקאשיי"א ובמן לסדר לחולה שיסעוד ויאכל שעה אחד בקרוב אחר שלקח אותם למען לא יקחם הטבע למזון עצמי. אלא שיפעלו באיכיותיהם להריק הליחה הגוברת

הג' מה שיפעול בסגולה נעלמת הטעם והסבה שאין אנו משיגים עצמותם ואיכותם. אבל הנסיון הורה לנו פעולותיהם לתועלת הגוף ולהנאתו ואולי נבין בזה מה שאמר הכתוב אצל חוה

ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל וגו'. והדיוק מבואר בו למה בשני החלוקות הראשונות אמר מלת כי ובשלישית לא אמר אלא ונחמד העץ. ואם מלת כי הראשונה נמשכת עד הסוף אם כן לא יצטרך לומר וכי תאוה הוא לעינים ויספיק ותאוה הוא

אבל עם מה שהקדמנו יאמר כי דברי פתוי הנחש עשו בה רושם. לפי שאז בחכמת הטבע לא היתה נופלת חוה מאדם. והרגישה והשיגה מצד מראה עיניה אשר ראתה בעץ ההוא כי נכללו בו שני הענינים הראשונים. שהוא בעצמותו טוב ומספיק להיות מאכל סתם דהיינו לזון ולפרנס ולסעוד ככל מאכל בעלמא אשר מיסודו הוא מסעדיי. וראתה גם כן כי הוא באיכותו מלבד ההזנה יועיל אל העינים לזכות הראות וכיוצא. וראוי להיות נתאב בעבור העינים. ושני דברים אלו ראתה אותם והשיגתם כי הם טבעיים ובהסתכלות והתבוננות בכל פרטי העץ השיגה עצמו וטבעו. כאשר השיגו גם כן טבעי כל הבעלי חיים כי על כן קרא אדם לכל אחד שמו שכל זה תלוי בחכמה ובחקירה. אך העיד הכתוב שיש עוד בעץ ענין שלישי והוא היותו נחמד לתת השכלה לאדם ולפתוח לו פתחי חכמה. אולם לא נודע באיזה אופן פועל כן כי לא בא מסבת טבעיית שנוכל להשיגן בראיית האילן אחר החקירה בפרטיותיו. אבל היא סגולה נעלמת בו. ועדיין לא בא הנסיון ם על זה. ולכן אין לומר בזה וכי נחמד העץ להשכיל. שאם כן היה חוזרת למלת ותרא הנאמרת בתחלה ואין זה כן. כי היא לא ראתה דבר זה לא על ידי חכמת הטבע ולא בנסיון. אלא אמר ונחמד העץ להשכיל שהם דברי הכתוב מפיו יתברך שמעיד ואומר היות גם כן בעץ סגולה זאת להביא ההשכלה. וכמה יומתקו בזה דבריהם ז"ל התתומים במדרש

אמר ר' יוסי בן זמרא ג' דברים נאמרו בו טוב למאכל ויפה לעינים ומוסיף חכמה ושלשתן בפסוק אחד ותרא האשה וגו'. כי לא נודע מה הודיענו ואיזה חדוש הוסיף בכתוב. אלא שירצה שג' דברים אלו הנאמרים בכתוב. לא שראתה האשה את שלשתם. כי אמת הוא ששלשתם נאמרו בו בכללות באו מאמרים מורים על ג' דברים אלו אבל לא היה האומר אחד בשלשתם. רק שנאמרו שלשתם בפסוק אחד יחד. אלא שהעדות והאמירה עליהן היתה מוחלקת שהאשה עצמה ראתה וידעה השנים הראשונים. והשלישי הוא עדות התורה שתתעלה ואח"כ הנסיון הוכיח כן

והן אמת כי כמו כן התשובה היא פועלת בשב להחיותו מעין המזון המחיה ומתמיד החיים כאמרם זכרונם לברכה פרק יום הכפורים

אמר רב שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם שנאמר חיה יחיה. ובאריכות לשון זה מארכת ימיו ושנותיו של אדם. אפשר כי רבי יונתן סבר לה כר' עקיבא ע"ה בפרק הבא על יבמתו שאמר את מספר ימיך אמלא אלו שני דורות זכה משלימים לו לא זכה פוחתין לו. וכשנאמר בחזקיהו והוספתי על ימיך משלו הוסיפו לו. וכבר הורה זה חזקיהו ע"ה עצמו שאמר בתפלתו אני אמרתי בדמי ימי אלכה בשערי שאול פוקדתי יתר שנותי. ירצה מריש הוה אמינא שאלך לשערי שאול וימות בהכרתת ימיו שיגרעו מהם. ואחר כך ראיתי שפוקדתי ועלה זכרוני לפניך על יתר שנותי. על השנים שעדיין נשארו מהם לחיות נתפייסת שאחיה אותם ולא יחסרו ממני. ויראה כי דוד המלך ע"ה גלה דעתו לפסוק כרבי עקיבא ע"ה בזה באמרו במזמור ס"ז ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור. אני מחלה פניך שתוסיף ימים על ימי המלך. ואין הכוונה הוספה ממש מיותרת ונוספת על השנים שנקצבו לו. אלא שנותיו השנים שלו כמו שהם של דור ודור. הוא ממש לשון שני דורות דנקט רבי עקיבא. אלו יושלמו לו ולא יחסר מהם. ולדעתי יסוד פסוק זה הוא על דברי משה רבינו ע"ה בסוף פרשת המצות

למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ. רוצה לומר כפי מספר הימים שנגזרו מן השמים בחיי הדרים על הארץ שישלימו אותם. היא דעתיה דרבי יונתן ע"ה באמרו גדול כח התשובה ונפיש זכותה שהיא מארכת ימיו דהיינו שהיא גורמת שלא תקצורנה שנות הרשעים. אלא מארכת הימים והשנים שהם שלו של האדם שכבר נפסקו עליו. משלימים אותם לו שלא יכרת בחצי ימיו וסמך ראייתו על פסוק יחזקאל ע"ה שאמר והרשע כי ישוב מכל חטאתיו אשר עשה ושמר את כל חקותי ועשה משפט וצדקה חיה יחיה לא ימות: