בינה לעיתים חלק א לח

במאמר כי על כן עברתם. ואחשוב בהבנתו כי אברהם רצה לומר למלאכים על הדרך שאמר המלאך לאליהו זכור לטוב. קום אכול כי רב ממך הדרך ויקם ויאכל וישת וילך בכח האכילה ההיא וכו'. שהאכילה נותנת כח באדם ומעמידתו על רגליו להתחזק במהלך הדרך. ורז"ל אמרו בהכונס ובהמקבל שתין רהוטי רהיט ולא מטי לגברא דמצפרא כריך. והוא אמרו ואקחה פת לחם שתאכלו באופן שיסעד ויתחזק לבכם. ואחר האכילה הזאת תעבורו כי תוכלו לעבור ולילך לדרככם בכח האכילה הזאת מה שלא הייתם יכולים לעבור הלאה בלא אכילה מחולשת הדרך שעליו נאמר ענה בדרך כחי. כי הלא ידעתי גם כן שעל כן עברתם על עבדכם כי בשביל ובעבור דבר זה שהיא האכילה היה בכם כח שעברתם על עבדכם ובאתם עד הנה. כי מתחלה השכמתם לאכול ולפיכך עברתם בלי חלישות כח. כי בזולת זה לא הייתם יכולים לעבור אל המקום הזה. ואם כן גם עתה עשו כן. וסעדו לבכם פת לחם כדי שתוכלו אח"כ לעבור מכאן ואילך. והם השיבו לו ע"פ דרכו כן תעשה כאשר דברת היה נאה דורש ונאה מקיים. כמו שאתה מדבר אלינו ומייעצנו שנאכל כדי לסעוד הלב ולהתחזק עשה כן גם אתה ואכול למען תחזקנה ידיך ויהיה לך כח אל הטורח והעמל אשר אתה עושה. ומה גם באותה שעה שהיה מראה סימני חולשה מחמת היום השלישי למילה. וכיוצא בדברים אלו אמר האיש חותנו של הלוי בעל הפילגש בגבעה סעד לבך פת לחם ואחר תלך. והמשורר ע"ה אמר

המה יניעון לאכול אם לא ישבעו וילינו. ירמוז למה שאמרו יש שני דברים שהאחד סבה לאחר התנועה והאכילה. כי כשהאדם אינו מתעורר לתאוב האכילה והוא קץ בה מחמת מלוי. יתנועע בהליכה אנה ואנה כי זה יגרום הבשול ויביאהו לידי תאוה ורעב. וכשהוא שבע מהאכילה יהיה לו כח להתנועע ולהלוך. וכן חוזר חלילה. וזה אמרו על הרשעים ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר. שמתמידים לטרוח בהליכה ולסבב העיר. ואין זה מטוב לב ששונאים הבטלה והמנוחה. אלא המה יניעון מתנועעים כדי לאכול יותר לתאבון מחמת התנועה. אבל אם לא ישבעו שלא יאכלו כדי שבעם אז הם לנים ושוכבים שלא יוכלו ללכת מחמת חולשה. ונמצא שהם עושים מהמסובב סבה שמתנועעים כדי לאכול. אבל אברהם ע"ה אמר להפך שיאכלו כדי להתנועע ולילך ולעבור. על הדרך הזה תהיה חשובה מזון כל האדם לתמכו ולסעדו ולהחזיק בקיומו ואף בקיום כל העולם כלו. כי זולתם לא תצוייר התמדתו. וע"פ זה המונח אני מבין דברי קדמונינו ע"ה מסדרי התפלות בתקנם לומר בעצם היום הזה היום הרת עולם וכו'. אשר הצגנו בפתיחת הדרוש. ולא אאריך בכל הדקדוקים כי אם במה שאמר היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם שאם הבנתו היא כפשוטו על היות יום זה יום דין ומשפט לשפוט בו כל מעשי בני האדם. יש בזה ג' הרגשים

הא' כיון שכל עצמו של יום זה הוא מזומן לכך מתחלתו לסופו למה אמר יעמיד במשפט בלשון עתיד כאלו עדיין לא הגיעה השעה להכנס למשפט והלא כבר התחיל במשפט הזה מראשית היום ולא היה לו לומר אלא בלשון הווה היום מעמיד במשפט

הב' שהוסיף לשון ארוך ובלתי צודק עם האריכות. שהיה מספיק לומר היום ישפוט כל יצורי עולם. וגם אינו צודק כי אלו לקח לשון הבאה היתה מתיישבת מלת במשפט עם הבי"ת כמו ואותי תביא במשפט. ואל תבא במשפט וגו'. אבל בלשון העמדה תבוא יותר על נכון אות הלמ"ד לומר יעמיד למשפט כמו למשפטיך עמדו היום

והג' אומרו כל יצורי עולם שנכללו כאן כל הנבראים כלם. כי היות מעמיד למשפט אינו אלא למין האנושי אשר יקובל חשבון מעשיהם אם צדקו ואם הרשיעו. אבל לבלתי פועלים ברצון ובחירה לא שייך דין ומשפט. עם שממשפט בני האדם תמשך אל יתר היצורים גזרה אם לטוב אם להפכו. מכל מקום כאן לא ידבר אלא על היותו מעמיד בדין. שזה אמנם לא יאמר אלא להבחנת המעשים

על כן אומר שהכוונה בזה על דרך מה שאמר יתברך על ידי נביאו ישעיהו ע"ה. ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה. והענין הוא כי הן אמת תכלית כל הבריאה היתה התורה ושמירת מצותיה. והן הן עמודי העולם כמאמרו נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה אכן העמודים האלה היו מעותדים אל ההתמוטטות להיות האדם נכון למועדי רגל ומזומן לחטא נגד התורה ומצותיה. ונמצאו העמודים רופפים ונוטים אל הנפילה וכמאמר המשורר ע"ה

לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו ימוטו כל מוסדי ארץ. כי בהחסר התכלית בתורה ובמצות שהם העיון והמעשה. שמבטלים העיון במה שלא ידעו ולא יבינו וגם יחסרו כל טוב המעשה כי בחשכה יתהלכו כאמור והיה במחשך מעשיהם מיד מוסדי ארץ ועמודיה יתמוטטו ולא יעמדו על עמדם והעולם הולך ואבד. וזה נכלל במה שאמר אם עונות תשמר יה ה' מי יעמוד. אם אתה יתברך תרצה לשמור ולהחשיב העונות לעשות מה שראוי להמשך מהם. מי מכל הנבראים שיוכל לעמוד ולהתקיים כי לא בלבד יפילו את