בינה לעיתים חלק א לו

הב' אחר אשר אמר לו היותו מלאך איך סרב במאמרו וכי היה חושדו שיאמר לו שקר והלא ודאי אין ביד המלאך לדבר שקר ודבר כזב כי השקר בא מצד הטבע החמרי ויצר לב האדם רע מסיתו ומדיחו ומעוררו לשקר לאיזו סבה חיצונית. אבל המלאך הרוחני לא יוכל לשקר. ורוח שקר הנאמר אצל נבות אינו ענין לכאן. ולמה אם כן לא האמין בדבריו. ואין זה דומה לנביא אשר בבית אל שהשיב את איש האלהים והאכילו ונענש מפני שהאמין לו נגד צווי ה'. כי שם היה איש בעל חמר. ואיש האלהים היה לו לחוש שלא לבטל מה שצווה לו מאת ה' מפני מה שאומר איש בשר ודם. כי סוף סוף יוכל לכזב כאשר באמת ראינו כחש לו. אבל המלאך לא אדם הוא לשקר

הג' איך אפשר לומר שאברהם אבינו סרב במאמר המלאך הראשון עד שבא השני והרי ראינו כי מיד שאמר לו אל תשלח ידך אל הנער תכף העלה את האיל תחת בנו. שנראה בביאור כי במקום שחטו את בנו שחט את האיל ולא עשה לבנו מאומה כמאמר המלאך

הד' כי כיון שלא קבל מהמלאך הראשון בטענה שתחלה אמר לו הקדוש ברוך הוא בעצמו ואם מבקש יאמר לו הוא עצמו. למה אם כן קבל מהמלאך השני כי מה תוספת מעלה יש לו על הראשון. הרי אפילו יבאו מאה פעם אחר פעם לעולם הטענה במקומה עומדת שהדבור הא' היה מהשי"ת ולא אתי דבור מלאך ודחי צוויו יתברך. באמת אלו הם אצלי ד' הערות עצמיות צריך לשית לב להן. ואגב אורחין נדייק אמרו שהיה ממהר והולך לשחוט וכו'. למה תלה הדבר במהירות ולא בשחיטה עצמה והיל"ל שהיה רוצה לשחטו וכו'. ובישוב כל זה אני אומר כי דיוקי הפסוקים רבו

הא' למה הוצרך המלאך לקרא אברהם אברהם עד שהשיב לו הנני. והוזקק לאמירה אחרת ויאמר אל תשלח ידך וגו'. היל"ל ויקרא מלאך ה' אל אברהם מן השמים ויאמר לו אל תשלח ידך וגו' כאשר עשה בפעם השנית

ב' כפל אל תשלח ידך ואל תעש לו מאומה כי נראה הכל דבר אחד

ג' מה שנתחבטו כל המחברים ז"ל באמרו עתה ידעתי. כיון שאין התחדשות ידיעה חלילה אצלו יתברך

ד' שבפעם הראשונה הוסיף מלת ממני. ובשניה לא אמר אלא את בנך את יחידך

ה' למה הוצרכו שתי קריאות נפרדות כיון שבדבור השני לא דבר אלא מענין זכות אברהם ע"ה שלא חשך את בנו. היה יכול לכלול הכל בדבור הראשון ולומר עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני. ויען אשר עשית את הדבר הזה ברך אברכך כו'. ובזה לא היה צריך ש לומר פעם אחרת ולא חשכת את בנך את יחידך

ו' למה הוסיף בפעם הב' לומר נאם ה'. והלא כל האמירות נאם ה' הם

ז' מה היתה כוונת א"א ע"ה באומר ה' יראה וגו'. כי נראים דברים סתומים. ע"כ על כל הרגשים האלה אמרו ז"ל כי המלאך בראותו מהירות וזריזות א"א ע"ה ושלא יאחר בפעל השחיטה. נכמרו רחמיו ואמר לא עת האריך בדברים אלא צריך בתכיפות ומהירות גדול להבעית את אברהם לבל ישים בפועל מחשבתו כ"כ במהירות אלא שיתעכב מעט כאשר נבאר. וזהו קוראו אברהם אברהם כי בהיות איש אחד פועל פעל מה וחבירו קוראו בכפלים ובקול גדול פלוני פלוני. יספיק זה לעכבו כרגע. והרי הוא כאלו יאמר לו אל תתמיד בפעל ההוא. ולכן אמרו שהיה ממהר וכו'. כי לא כוון אלא לעכב המהירות אבל לעכב ממש השחיטה לא היה לו עתה יכולת בידו נגד צוויו יתברך. ואברהם נבהל מזה החדוש ואמר לו מי אתה. ירצה בלי ספק אני מכירך היותך מלאך רוחני. אבל אני שואל ממך באלו הדברים אשר אמרת באיזה גדר אתה. והאיך נקרא אותך אם מלאך סתם שיצאו הדברים מדעתך ומרצונך בלי צווי ה'. או אתה שליח ה' ונמצאת אומר כל זה ע"פ דבריו יתברך. והשיב לו מלאך. כלומר איני שליח ה' אלא ממני יצאו הדברים כמו מלאך מלא רחמים כי נכמרו עלי רחמי. כאשר יסד הפייט ויהמו כל מלאכי מרכבה. אז אמר אברהם אלו היית אומר דברים אלה בשם ה' הייתי מטה אזני לשמוע ולעשות כי ידעתי ודאי לא איש אתה לומר בשם ה' אשר לא צוה. אבל כיון שאתה אומר זה מעצמך הנני כלו' עדיין במקומו אני כאשר בתחלה. לא אזוז מדעתי לשחוט את בני כאשר צוני עד אשר יבא צווי מאת ה' עצמו על ההפך. וכראות המלאך אבירות תשובת אברהם ושעכ"פ היה רוצה לשוחטו אמר לו אל תשלח וגו' ירצה אל תחשוב שכוונתי בדברי למנוע ממך מכל וכל השחיטה כי ודאי היה זה נגד מצות ה'. איך אבטל צוויו. אלא כוונתי שלא תעשה זה כל כך במהירות. אלא שתתעכב מעט. ולכל הפחות קבל ממני דבר זה ותצא כעת מידי כל חשד כי בשב ואל תעשה אינך חוטא כלום. ולכן אל תשלח ידך אל הנער לשחטו כאשר אתה רוצה. וגם אל תעש לו מאומה להורידו מעל המזבח. אלא המתן כמעט רגע עד צאת מאמר מאת ה' כי היה מיחל בא יבא ולא יאחר. לפי שהיה בדעתו להתחנן לפניו יתברך ככה כאמרו מתחננים לאל בעד שר צבא. אנא תנה פדיום וכו'. וא"ל המלאך על עצמו עתה מתוך זה אני מכיר ויודע באמת היות יראת אלהים תקועה בלבך יען לא חשכת את בנך את יחידך ממני. כי אפי' ממני מצדי ומדבורי אליך לא החשבת מאמרי לכלום ולא רצית בדבורי לחשוך את