בינה לעיתים חלק א לב

ימצא עם היותו יודע ודאי כי היא עמו ובחיקו תשכב. כן יקרה לנו עמו ית'. כי נדע נאמנה אמתות מציאותו עם שנעלם ממנו איה מקום כבודו. וע"ז אמר מרע"ה הסכת ושמע והבן ישראל כי מציאותו יתברך אלהותו ואחדותו. הוא אמתי תכלית האמתות לא יסופק כלל ותתחייב לאהבה אותו אהבה עזה ונאמנה. וכי תאמרו איך נאהבהו והוא נעלם מהשגתנו. ובאיזה אופן יאהב האוהב את הנאהב הבלתי ידוע אצלו ואינו מכירו. אל תספק בזה. כי תאהבו בכל כחות הנפש אשר לך אשר לא ידעת מקומה ולא השגתה והם החיונית אשר מושבה בלב וזה הוא בכל לבבך. והצומחת היא הנפש כנודע. ובכל מאדך הוא החלק המאודיי. והיתרון אשר בך מיתר הב"ח היא המשכלת. ומצד ההדמות וההתייחסות הזה כבר תשוער אהבה ממך אצלו יתברך. ונכלל בזה פשוטן של דברים שיגיע מגדר האהבה עד שימסור גופו וממונו וכל אשר לו לעבודתו יתברך. כי כל אשר ישיג הנה מהצלחות העולם הבל המה. וזה נלמד ממעשה העקדה כי כנפש הבן וכנפש האב בזוי בעיניהם כל עניני זה העולם. והבן החביב אשר בא להם לעת זקנתם בדרך נסיי ובלי היות להם זולתו ממלא מקומו ולא יקוו עוד אחר אחריו מההכרח הטבע עכ"ז השליכו הכל אחרי גיום ורק את נפשם שמרו להציל והשאיר לה אחריה ברכה והצלחה האמתית ע"י שמירת מצותיו ית'. את זה נראה ונתון את לבנו ביום זה הגדול והנורא ונביט אל צור חוצבנו אשר למדנו כפעלו ונסכים בדעתנו הסכמה עצמית להדמות לו. ושאם יבא עת וזמן שיזדמן לנו לעשות קרבן מעצמנו ובשרנו נעשה כן גם אנו. ונתעורר על זה באמצעות השופר המזכיר עקדת יצחק. הנה אז בהיות זאת כונתנו ומחשבתנו בתקיעתו. הוא ית' יזכור לנו עקדה זו המותפסת בציורנו והזדמנותנו לעשות כן אם נצטרך. ויעלה לנו כאלו עקדנו עצמנו ממש כסגולת כל מחשבה הטובה שהקב"ה מצרפה למעשה. ולמען תתחזק בדעתנו המחשבה הזאת בכל תקף כמה חוייבנו לבזות כל טוב העה"ז ולהשליכו מעל פני חמדתנו כי מהבל ימעט. ולהתייסד בלבד בהצלחת הנפש ואשרה נזכיר הטענות היותר עצמיות המורות ע"ז בביאור מאמרם ז"ל בירושלמי פ"ק דר"ה

א"ר סימון כתיב רבות עשי' אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו לשעבר רבות עשית מכאן ואילך נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. א"ר לוי למלך שהיה לו אורלוגין כיון שעמד בנו מסרו לו וכו' ובהבנת משליו לדעתי היתה בכלל כונתם ז"ל ללמד ולהורות מכח הכרחיות שאין מקום לתלות האושר האמתי בהצלחות העה"ז. אלא הוא מוכרח היותו בהצלחת הנפש ע"י קיום התורה ומצותיה. ועשה יסודו על דברי דהע"ה באמרו רבות עשית אתה ה' אלהי וגו' כי בהרגישו מלת אתה היותה מיותרת אחר אמרו עשית לנוכח. פירשו הפסוק מקושר עם הקודם אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב. שאמר בבאור היות האיש מאושר דוקא כאשר שם ה' מבטחו דהיינו שכל תכלית תקפו והבטחתו אינה אלא הוא יתברך עצמו שמקוה הדבוק האלהי. זה האושר המוחלט המושג ע"י שלימות הנפש המושג בכחו ועוצם ידו ואין לזה מקום אלא באמצעית התורה אשר חנן לנו ה'. ולא פנה אל רהבים ושטי כזב טובות העה"ז והצלחותיו המדומות. ובאר זה באמרו רבות עשית אתה ה' אלהי. ירצה לשעבר קודם היותנו משתעבדים לקבל עול מצותיך כדי להשלים את נפשנו וכל ישענו וכל חפץ היה רבוי הקנינים והצלחות העה"ז. הן אמת היינו משיגים אותם. אבל לא היה לייחס מקום אלינו כי רבות עשית אמנם היה הכל בא מצדך ובגזרתך המוחלטת ואתה היית העושה ולא אנו כיון שהיית גוזר עשיר או חכם או גבור שכל הצלחות אלו בידי שמים הם. אבל מכאן ואילך אחרי שנכנסנו בברית עמך לעבדך בלבב שלם ולשמור מצותיך,. אין ענין זה תלוי בך ית' דאלו צדיק ורשע לא קאמר אלא נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. נפלאותיך הגדולות כנסים הנוראים שעשית במעמד הנבחר אשר בו עמקו מחשבותיך העצומים. הם מחשבות התורה ומצותיה. הלא לנו הם ובידינו תלויה השמירה להשיג אושרנו

ועתה כל א' מהשלמים אלו ע"ה אמר טענה אחת להכריח היות האושר תלוי בענין הנפשיי. ולא בקניני העה"ז והם שש טענות כוללות נכנסו תחתיהן פרטים רבים

הא' כי כל טובות העה"ז הם משועבדות אל הזמן. ולכן אין להם העמדה וקיום וכמאמר החכם ע"ה לכל זמן וכדבריהם ז"ל הואיל ועתים עתים הם לכל וכו'. וכל זה הוא להיותם באים מפאת הסדור השמימיי אשר בהיותו סובב הולך פעם יציץ פעם יעלם והוא כלה ואובד. מה שאין כן ההצלחה הנפשיית כי בבואה מפאת התורה הקדושה הנה השומר אותה יצא מתחת יד הזמן והוא למעלה ממנו ואינו משועבד אל ההוראות השמימיות כלל כי הכל תחת רגליו. והנביא ירמיהו ע"ה אמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה. אם הדברים כפשוטם שלא ילמדו דרך הגוים במה שהם נחתים מאותות השמים. באו הדברים מכופלים. מה שהיה יכול לומר בקצור מאותות השמים אל תחתו כדרך הגוים עכו"ם. אבל לדעתי אמר הענין וסבתו כי מה שהגוים עכו"ם משועבדים אל מבטי השמים והוראתם. הוא בעבור דרכיהם כי לא ישמרו דרך השלמות הנפשיי וע"כ רחקה