בינה לעיתים חלק א ל

וכו'. ולי בזה ב' דיוקים. הא' למה תחלה אמר בבקר באות הבי"ת ואח"כ אמר ולערב בלמ"ד יאמר ג"כ ובערב. והב' למה התחיל בלשון חיוב זרע וסיים בשלילה אל תנח היה לו להשוות בשניהם לשון חיוב. גם במה שחתם ואם שניהם כאחד טובים יראה הלשון כבד ומלת כאחד מיותרת שיספיק לומר ואם שניהם טובים. אמנם יראה כי הוא ע"ה אמר במשלי

כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים. והוא מבואר הדיוק כי מאמר ימיך יורה שכבר הם לו. ואם עתה ירבו עדין אינם ימיו והיל"ל ירבו לך ימים כמו בסיפא יוסיפו לך שנות וגו' וכן אמרו שנות חיים וכי יש שנים שאינם של חיים אבל ירצה כי ע"י התורה ימשך כי הימים אשר הם כבר לך עם בלתי היותם רבים כי אתה עדין נער ובחור יהיו רבים כי תהי' זקן עם היותך רך בשנים. ע"ד שאמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות וגו'. שאמר ע"ה על עצמו שעם היותו כ"כ חכם עד שיהיה נחשב בחכמתו כאלו הוא בן ע' שנה. וכפי רוב חכמתו ראוי היה שידע טעם מספיק לנצח החכמים בענין הזכרת יציאת מצרים בלילות ועכ"ז עדין לא בא לכלל ידיעה זו שיוכל לנצח לחכמים בענין יציאת מצרים בלילות והוצרך לדרשת בן זומא ע"ה. באופן שמצד רוב החכמה אשר בו היה זקן בא בימים אפי' בהיותו בחור ובשנים מועטות. ונמצא שהיה בזמן אחד נער וזקן גם יחד. וכן אמר כאן בי ירבו ימיך בכל איזה סך של ימים שיהיה לך לעולם יהיו רבים. אלא שרבוי ימים אלו אינו ממש בפועל ימים של חיים כי אם רוחניים מצויירים אצל השכל. ועתה אומר לך עוד שגם דרך שכר יוסיפו לך שנות של חיים ממש שתחיה עוד שנים רבות. ובעבור זה הזהיר בקהלת ואמר בבקר זרע זרעך וגו' ע"ד אל תאמר לכשאפנה אשנה הנני מצוה לך ומזהירך שהעסק אשר יש לך לעשות בזריעת התורה והשלמות תשתדל לעשותו במהירות בבקר אור בתחלת ימיך ובבחרותך ואל תתרשל להמנע ממנו עתה ולהניחו לזמן הערב ימי הזקנה לומר כשאכנס ואבוא בימים שהשכל יותר מיושב לפי רוב השנים אז אעסוק בתורה השמר לך אל תניחהו לאותו הזמן כי אינך יודע איזה יכשר וגו' לא תוכל לדעת איזה מהזמנים הוא יותר נאות והגון לדעת אל הלמוד ושמא לא תפנה. ע"כ הוי זריז ונשכר להקדים בימי הבחרות. ואז אם תזכה להשיג החכמה והמושכלות אשר בזה תשיג מדרגת היותך נקרא זקן בהיותך בחור באופן שתהיה בחור גם שב גם ישיש בזמן אחד בחור בשנים וזקן לפי רוב חכמתך ושלמותך כמה וכמה טובה וזה הוא ואם שניהם כא' אם הבקר והערב האמורים שהם הבחרות והזקנות יתחברו שניהם יחד בהצמדם בזמן אחד שזה אמנם יצדק בהיותך יניק וחכים ודאי הם טובים עד מאד וזה לא תשיגהו אלא בהתעסקך בזמן הבקר כאמור. הלא על זה היה מתאונן הנביא ירמיה עליו השלום בשם ישראל באמרו

כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי. ולפי שעורי יכוין בזה למה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בפרק החליל תנו רבנן יש מהם אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו אלו חסידים ואנשי מעשה. ויש מהם אומרים אשרי זקנותנו שכפרה על ילדותנו אלו בעלי תשובה. אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו. נראה בבאור שהילדות שהיא בחטא מבייש' את הזקנה ועם היות שאח"כ בזקנה הוא שב ומכפר על מעשה הילדות מ"מ עברה עליו אותה הבושה ולא יבצר ממנה כיון שהוצרכה הזקנה לכפר על הנערות ועתה מתאוננת הכניסיה על שני דברים אירעו לה הא' כי לא קיימה מאמר הנביא הושע ע"ה שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך שאחד מכונותיו היא שוב' תכף ומיד כאשר נכשלת בעון כשלון בלבד קודם הנפילה בו ולא תמתין עד גמר העון וכ"ש שלא יתעכב עד שנותו בו פעם אחרת כי אז נעשה לו כהיתר כדבריהם ז"ל לכן אמרה השיבני ואשובה כי אתה ה' אלהי החזירני בתשובה שלמה לפניך כי אמנם אני מצד עצמי אין דרכי בכך להנחם מיד בהתחל' העון ולא אפי' תכף אחרי הפעם הראשונה אלא אחרי שובי וחזרתי על העון ושניתי את טעמי לחטא עוד בו אז נחמתי. ונמשך עוד מזה רע עצמי מתמיד בו שאם תחלה היה הדבר נעלם ונסתר בלתי נודע אצל בני אדם. עתה נמצא שאני ספקתי על ירך ועשיתי תשובה אחרי הודעי אחרי היותי נודע אצל אחרים בסרבנותי ונתפרסם כובד עוני ואיכא חלול השם בדבר חלילה

והדבר הב' כי מלבד היות זה לי לבושה גדולה שבאה אלי החרט' וההתנחמות אחרי שובי לעשות העון. הנה אפי' היתה התשובה תכף ומיד בפעם הראשונה מ"מ כבר יש שם בושה ממציאות העון שהוצרך אח"כ לעשות תשובה כדי לכפר עליו ונמצאת הבושה כפולה ומכופלת משני הצדדין וזה הוא בושתי וגם נכלמתי הוכפלה לי חרפה וכלימה. כי הוצרכתי בימי הזקנה שאז נשאתי וכפרתי על חרפת חטאת הנעורים שהייתי מן הכת גרועי השלמות שאומרים אשרי זקנתנו שכפרה על ילדותנו ולא זכיתי להיות מן הראשונים השלמים אשר כח להם לומר אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנתנו ולנו לעינים לאות ולמופת על שלם שבשלמים שבכת הזאת. הוא מעלת החכם השלם כמהר"ר איסטרוקין