בינה לעיתים חלק א כט

על הך גדול ונורא הוכרחו גם הם לרבות שלוחיהם בכל תפוצות גלות אחיהם אנשי גאולתם. להוציא ממסגר נפשם ולהצילם ממוקשי מות. והיה מזכות הקהל הקדוש הזה להזמין לכם זאת המצוה ביום האדיר והקדוש הזה אשר בו אנו שואלים בתפלתנו אליו יתברך יכתבנו לחיים אשר נכללו בזה כל מיני גזרות טובות כנודע. ובאנו לזה בשני אמצעיים. הא' בהזכיר זכות עקדת יצחק ע"ה. והב' במצות השופר. ואני אומר כי יש עוד אמצעי שלישי מופלג וגדול מאד להשגת החיים האלו. והיא מצות הצדקה המעולה. כי רואה אני היות יחס עצמי לג' אלו יחד זה עם זה ולשלשתם עם הצדקה כי המספר קטן בכלם שוה החיים עולה י"ט ונזכה גזר דין החיים במצות שופר שגם הוא עולה י"ט. ובזכות יצחק אבינו ע"ה אשר מספרו ג"כ י"ט שעליו אנו אומרים כי אתה אבינו וגו'. ומצדנו נוספת עליהם מצות צדקה חשוב' ומעולה מאד שגם מספרה י"ט. ונתרבה חשיבותה להיות' אל המקום ההוא המקודש בארץ וירושלים שגם היא בחשבונה עולה י"ט אשר עיני ה' אלהינו בה תמיד כאשר רמזתי בנושא המקו' ההוא ה' ירא' כי הוא יתברך רואה בכל עת ובכל רגע המקום ההוא ומשגיח עליו בפרטות ועתה בהיותם בעמק הצרות ה' יראה בעוני המקום ההוא להעלות לו ארוכה ומרפא ע"י חסדי מעכ"ת בהרחבה יתרה כפי המקום לקדושתו. וכפי הזמן היום המקודש הזה. וכפי הנושא תוקף הצרות המתרגשות עליהם הידועות אצל מעלתכם. ואחר היות היום תחלת וראשית השנה ועל הארץ ההיא נאמר עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה. אם כן נכבד את ה' מהוננו ומראשית כל תבואתנו. ונסתכל במה שאמר ית' ע"י נביאו ישעיה ע"ה

שמע אלי יעקב וישראל מקוראי אני הוא אני ראשון אף אני אחרון. ואשער בכונתו ע"ד מי הקדימני ואשלם שדרשו זכרונם לברכה מי הפריש פאה עד שלא נתתי לו שדה מי הפריש תרומה ומעשר עד שלא נתתי לו גורן וכו'. ועל זה אמר הסכת ושמע ישראל ושים לבך על דבר גדול כי לפי האמת בכל מה שאתה עושה ונותן בעבורי מעולם אינך המתחיל כי לא תתן כלום משלך שלעולם אני מקדים לתת לך תחלה עיקר הדבר שאתה נותן לי לשמי ממני באופן שאני תמיד הראשון והמתחיל ואיני חייב לך כלום. ועכ"ז אף אני אחרון אני מצרף בזה ג"כ היותי אחרון כאלו אתה התחלת והקדמת אותי לתת בעבורי ואני אבא אחריך לשלם לך מה שעשית תחלה. וכל זה יובן ודאי בהיות הנתינה מהראשית על הדרך שאמרנו היות כוונתו יתברך מהצלחת המזונות

ואמנם בחלק החיים גם כן הוא מבואר כי מכל חיי האדם בחלוקי זמני שנותיו מהעלי' והעמידה והירידה הוא יתברך דורש מעמנו באזהרה יתרה על שנות הבחרות לשעבדם לעבודתו ולעשות רצונו כי הם העיקר בהפלגת השלמות. וזה מפני מה שנודע כי יגדל ערך כל מין פועל להיות יקר יותר מזולתו בהמצא שם התנגדות ודבר מעיק. וע"צ ההתקוממות מעצים כחו לנצח את המעכב והצליח ועשה מה שירצה. וזה דבר נתעלה בו אלהינו מרחם ית' שמו בהיות רחמיו כובשים את כעסו שעם היות שם קנטור וקטרוג מצודק מפאת הדין וקו המשפט הוא מתגבר ועושה צדקה וחסד ואינו נותן מקום אל המשפט החרוץ. כאשר פירשתי ע"ד זה פסוק בדרך צדקה אהלך וגו' עם פ' האף תספה צדיק עם רשע חלילה לך וגו' יעויין בהספד על מוהר"ר ר"י הלוי זלה"ה. ועל דרך יתעלה הבחור ורך השני' בהתחזקו בשלמות בזמן הזה בראשי' ימיו לאשר יקשה אצלו הדבר מאד להתנגדות טבעו אשר יסכים להסתת יצרו ופתויו אם לא ביד חזקה יתגבר עליו בכח שכלו וינצחהו. והוא הנרצה לכלב ע"ה כשאמר ליהושע ע"ה

עודני היום חזק כאשר ביום שלוח אותי משה ככחי אז וככחי עתה למלחמה ולצאת ולבא. כי לאשר הקדים שבשלחו אותו הי' בן ארבעי' שנה ולעת כזאת הוא בימי הזקנה בן פ"ה עתה אמר כי בכל זמן מאלו נמצא בו מהשלמות שעור מה שיספיק לשינתן לו ההר ההוא כי הן עתה עם היותו בזמן הזקנ' אשר מדרכה לבלתי התעורר הכח התאוני והכעסני ואינו מן התימה כשלא יטה אל החומריו' אין הדבר כן כי יש לי עתה כח והתעוררו' הנלחם בי להחטיאני כמו שהי' לי אז בימי הבחרו' ואני נוצחו וכובשו ע"י מלחמה שיתקומם שכלי עליו וגם אז בימי הבחרות עם היותו זמן רתיחת הדם היה לי כח ותגבורת השכל כמו שהוא עתה בימי הזקנה ונצחתי הנטיה הטבעית באופן ששוו לטובה ככחי אז וככחי עתה לענין המלחמה משני היצרים. וכן הוא ג"כ במלחמה החיצונית לצאת ולבא נגד האויבים ואם כן תנה לי את ההר וגו'. וכבר נשתבחה אמנו שרה בכיוצא בזה כי על פ' ויהיו חיי שרה הביאו פ' יודע ה' ימי תמימים ודרשו כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים בת עשרים כבת שבע לנוי. בת מאה כבת עשרי' לחטא. אשר נתחבטו כל כך גדולי המפרשים ע"ה בהבנת דברים אלו כאשר הובא באורך ביפה תואר. אבל במה שאמרנו יובן על נכון אין כאן מקום להאריך. ומכאן למדנו גודל מעלות ההתגברות להשלים חוקו בזמן הבחרות שהוא ראשית חיי האדם. ועל זה אני מפרש מה שאמר קהלת ע"ה

בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנך ידך כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. הנה אז"ל דרשוהו על הלמוד אם למדת תורה בנערותך למוד תורה בזקנותך