בינה לעיתים חלק א כז

צדקה לא אענך עוד תני רב יוסף שוב אין מראין לו סימני עניות לכן נאמר כבד את ה' בתת צדקה בעבורו ולשמו יותר ממה שהוא ההון והממון שלך. כי אם היותך עני אם תתן כפי ערך הונך לא תתן כלום כי אין לך שום הון אבל אתה עם כל עניותך תתן שהוא ודאי יותר מממונך ומראשית כל תבואתך ותזכה שימלאו אסמיך שבע שאין מראין לך עוד סימני עניות כי מה שעד עכשיו היו אסמיך דבר הסמוי מן העין כי עין לא ראתה בהם טובה אלא רוב עניות. עתה ימלאו שבע מרוב כל טוב. ומגדולת ערך המצוה הזאת. מה שיש להתעורר בדבריהם ז"ל פרק לפני אידיהן

א"ר יוחנן משום רבי בנאה מ"ד אשריכם זורעי על כל מים. אשריכם ישראל שבזמן שהם עוסקים בתורה ובג"ח יצרם מסור בידם ולא הם מסורים ביד יצרם שנ' אשריכם זורעי על כל מים ואין זריעה אלא צדקה שנ' זרעו לכם לצדקה ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים. כי הנה בכמה ממאמרי ז"ל אנו רואים הוקשו ונזכרו יחד שתי מעלות אלו יחד תורה וג"ח. וכן אמרו במקום אחר ע"ז הפסוק כל העוסק בתור' ובג"ח זוכה לנחלת שני שבטים. וגבי בני עלי בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בתור' ובג"ח ורבים כאלה. הלא דבר הוא. ואגב ארחין יש מקו' הרגש באמרו אשריכם ישראל כי זה אינו מן הצורך כיון שכל עיקר דרשתם אינה אלא לפרש כי זורעי על כל מים שמדבר על התורה ועל ג"ח יאמר בסתם העוסק בתורה ובג"ח יצרו מסור וכו' שהרי רבי יוחנן עצמו ע"ה אמר בפ"ד אבות נזיקין ע"ז הפסוק בשם רשב"י כל העוסק בתורה ובג"ח זוכה לנחלת שני שבטים. גם מלת שבזמן היא מיותרת שיספיק לומר כשהם עוסקין וכו'

והיותר זר הוא כפל יצרם מסור בידם ולא הם מסורים ביד יצרם כי פשיטא אם הוא מסור בידם לא יצוייר יהיו הם מסורים בידו

והנראה בבאורו כי רבי בנאה ע"ה דקדק בכתוב כנוי אשריכם זורע וגו' למה לא אמר סתם אשרי האיש זורע על כל מים כמו אשרי כל ירא ה' אשרי האיש. אשרי דרכי ישמרו ורבים כאלה. ויישב זה כי נתכוין הכתו' למה שדרשו ז"ל בהשותפין על פסוק צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שהאומות עכו"ם עושים חטאת הוא להם שאינם עושים אלא להתגדל בם בכדי שתמשך מלכותם ולהתייהר וכו'. ונמצא שצדקתם וחסדם היא מצוה הבאה בעבירה מצד כונתם הנפסדת בה. משא"כ בישראל שעושים המצות כתקנה לשמה בלי שום תערובת כונה פוסלת. וזה הוא אשריכם ישראל אושר גדול ועצום יש לכם עם ישראל בפרטית אשר איננו נמצא ביתר האומות עכו"ם. והוא שבזמן שאתם עוסקים בתורה ובג"ח כלומר ברגע זה עצמו שאתם מתעסקים באלה המצות להתייגע בעסק התורה ולהוציא ממונכם לג"ח על כרחו של יצה"ר המנגד תמיד בהוצאת הממון לזולתו ובטורח הרבה אשר בזה הוא מסור בידכם ונכנע לעשות הפך רצונו. הנה בעת ובעונה הזאת עצמה ובזה הזמן אינכם ג"כ מסורים בידו לאמר כיון דסוף סוף אתם מוציאים ממונכ' ומטריחי' עצמכם. יהיה זה לכם לפחות לכבוד ולתפארת וליתר הפניות המדומות ויהיה בזה ג"כ צד הפקת רצון היצר ותהיו אתם מסורים בידו כשם שהוא מסור בידכם לכן אמר שאין הדבר כן בישראל כי המצוה אצלם היא שלימה בכל צדדיה מכוונת אליו ית' שלא כדרך העכו"ם

ונמצא בזה מפרש כונת הנביא ע"ה אשריכם וגו' בכנוי אשריכם אתם ישראל דוקא ולא העכו"ם זולתכם כי כשאתם זורעים צדקה וג"ח על מי התורה שתתעסקו בשתיהן בכבישת יצריכם אתם משלחים ומטרידים מכם וממחשבתכם רגל השור והחמור הוא היצה"ר. שלא תעזבוהו שיכניס אפילו רגל א' בזה בדבר קטן בשום מחשבה שאינכם מסורים בידו כלל ואינו מתערב בכאן לכשיהי' לשם יוהרא החסד הזה או ע"מ שיקרא ר' או תכלי' אחר חיצוני אכן רשב"י ע"ה בב"ק לא נחית לדקדוק זה ולבאר הסגול' הזאת הנמצאת דוקא בישרא' אלא כונתו לפרש בלבד ענין הזריעה והמים והשור והחמור שהם שכר אלה המצות ולכך אמר בסתם כל מי שעוסק וכו'

ואולם ההתיחסות אשר לשתיהם אלו תורה וג"ח ש בהצמדם יחד. אחשוב הי' כן מפני סגולה עצמית נמצאת בשתיהן תדמה הא' לחברתה דמיון גמור והוא כי בכל א' מהנה יקרה ממש מה שיקרה לאם המניקה את בנה כי כל אשר ירבה התינוק לינק ולהיות מוצץ החלב מן הדדין כן ירבה ויפרוץ החלב בדדי' ואם תפסיק מלהניק גם החלב מתמעט ואם כי לפי שעה ימלאו דדיה ויהיו כנפוחי' עוד מעט ייבשו וישארו שדים צומקות ואדרבא החלב המלא מבלי צאתו החוצה יתעפש ויפסד ויגרום היזק רב. כן ממש יקרה בעסק התורה ובג"ח כי בענין הלמוד הוא מפורסם שבהיות החכם משפיע לזולתו ומלמד אחרי' בהאי שעתא הוא עצמו המושפע כי יוסיף בחכמתו כאמרם ז"ל ומתלמידי יותר מכלם והוא מאמ' שהמע"ה לתת לפתאי' ערמ' לנער דעת ומזימה ישמע חכם ויוסיף לקח ונבון תחבולות יקנה. ומלת לקח תובן כפשוטה עם האמור. כי יחשוב האדם שהיותו מלמד לקטנים תקרא זו נתינה לאחרים שהם כלם מקבלי' ולוקחי' ממנו והוא אינו רק נותן ומשפיע. לזה אמר כי אין הדבר כן אלא שבהיותו נותן מחכמתו אל הנער ואל הפתאי' ומלמדם ערמה ודעת ומזימה. הנה הוא