בינה לעיתים חלק א כו

דרוש א' ליום ב' של ר"ה על נדבת עיר קדשנו ותפארתנו תוב"ב. שנת הנוגע בכם נוגע בבבת עינו לפ"ק: המקום ההוא ה' יראה

פרק יום הכפורים א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם שנאמר חיה יחיה

מכמה וכמה פנים ואופני' שונים מצאנו ראינו הי' חפצו ורצונו ית' שכל איזה ראשית והתחלת דבר מה. יהיה לחלקו ואליו לבדו יתייחד למען הכל ישועבד לעבודתו בעיקר ומיטב ענינו שהוא ההתחלה כי משם ואילך אין הדברים כל כך בגדר החשיבות כאשר אני רגיל לפרש בכונה זו אמרו

ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה וגו'. כי מה טעם יקובל הבל ולא קין מאחר ששניהם הושוו בהבאת המנחה וכל אחד הקריב ממה שהיה לו. ומה הוא מקץ ימים כי לא ידענו לאיזה גבול חוזר קץ זה ולמה לנו לידע אימתי הי'

אמנם הכתוב הודיענו סבת דחיית קין ומנחתו וקבלת הבל ומנחתו כי הם גרמו לעצמם. וזה כי קין הורה פחיתות חפצו ומעוט השתעבדותו באמת ובאמונ' אליו ית'. במה שלא נזדרז בהתעוררו' עצמו למהר ולהקדים בהבאת המנחה הזאת תכף ומיד בראשית פרי אדמתו קודם שיתהנה הוא מהם אלא ויהי מקץ ימים אחר זמן רב שכבר נתרבו הפירות על פני חוצות והוא מלא כרסו מהם לכל אות נפשו עד שכמעט קץ בהם. וזה הוא מקץ ימים. אז נזכר להביא לה' מנחה מפרי האדמה ממה שנזדמן לידו שאפילו עתה לא השתדל להביא מהמשובח והמובחר שבפירות אלא סתם מפרי האדמה איך שיהי'. אבל הבל הביא מהבכורות הפרי הראשון שנולד מצאנו יחדו לו ית'. וגם בחר מחלביהן היותר טובים שבהם. ולפיכך שעה אל הבל ולא אל קין. כי הראוי והמחויב הוא שהראשית מהכל יהיה שלו ית' אחרי היותו יתעלה שמו ראשית כל הראשיות. וממנו מקור ההתחל' אשר לא ישוער אצלה שום גבול לראשית התחלתה: ואמנם בדרך כלל הדברים העיקריי' אשר בקש ממנו ראשיתם הם ג' כפי חלקי ההצלחות והטובות אשר ישיג האדם בזה העול' שהם הג' המפורסמי' בני חיי ומזוני כדבריהם ז"ל. וזה לפי שאלו ההצלחות מזיקים מאד ומטרידים האדם בבקשת השלמות כשישתקע בהם להנאתו ומשימם לעיקרי אושרו. וכדברי המשורר ע"ה

פלטה נפשי מרשע חרבך ממתי' ידך ה' ממתי' מחלד חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם. חלה פניו ית' יפלטהו מהאנשים אשר הם ידו ושבט אפו יתברך וכלי זעמו. כי אלו הם מתים מחלד שאינם שמים על לבם אלא החלד זה העולם ליהנות ממנו ולא יזכרו כלל מהעולם העתיד כי שמו כל מגמתם ואין להם חלק ונחל' אלא באלו הג' ההצלחות הזמניו'. אם לחיי חלקם בחיים. החלק שלהם הוא בחיים שיחיו חיים ארוכים וירבו ימים על האדמה. ואם למזוני וצפונך תמלא בטנם הם רוצים שהטוב הצפון אצלך שגנזתו לצדיקים לעתיד לבא. תתנהו להם בעה"ז בשפע טובה שתמלא בטנם לצבותו בהפלגת מזונות. ואם לבנים ישבעו בנים שיהיו שבעים מבנים שיולדו להם כ"כ בנים עד שיהיו שבעים מהם לרבויים. באלו הדברים השפלים ידבקו שהם פחותי הערך וישוו בהם לכל שאר הב"ח להיותם כלם גשמיי' וחמריים. אבל העיקר השרשי. אשר הוא היתרון ותוספת שלמות לאדם שהוא האושר הנפשיי. זה יניחהו לעולליהם רכי השנים כי יאמרו שלהם לפי רכות ימיהם שהם בתוקף כחם יאות לסבול צער וטורח הסגופין וההרחקה מתענוגי העולם. אבל הם שבאו בימים ותש כחם נפטרו מידי חיוב זה כי לא יוכלו שאתו. וצריך שישתדלו לשמור הבריאות וכיוצא מהטענות המזוייפות ובזה מפסידים שלמותם. ע"כ רצה ית' לתת תקון על זה. ובזה על שלשתם יתנו ראשיתם והתחלתם לה'. כי על חלק הבנים שואל ממנו כל בכור זכר עד אשר יפדה ובמדבר נפדו הבכורות על ידי הלוים כאמרו בפרשת במדבר כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור ישראל מאדם עד בהמה לי יהיו אני ה'. כי אמרו לבסוף אני ה' יראה היותו נותן הטעם שאמרנו כי לו יאתה היות שלו הבכור הנולד קודם האחרים. לאשר הוא ית' עצמו הראשון והקודם לכל נמצא וזה הוא לי יהיו אני ה'. ראוי שיהיו לי הבכורות הקודמים. יען כי אני ה'. הרי אני כב"י כיוצא בו קדמון לכל דבר אשר נברא. ואולם בחלק המזונות שהם מצד העושר ושופע הממון. הוא מבואר כמה הקפיד על ראשיתם בבכורים מראשית כל פרי האדמה. בחלה ראשית עריסותיכם. בגזיזה ראשית גז צאנך. ראשית דגנך ותירושך וגו' ורבים כאלה. ודרך כלל אמר החכם ע"ה

כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרוצו. ומהראוי הי' יאמר כבד את ה' בהונך. אלא לפי שאז"ל בג' דגטין על פסוק ועניתיך לא אענך עוד. אמר מר זוטרא אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה