בינה לעיתים חלק א כה

אם בכהנים לויים ישראלים וכמה מעלות טובות אחרות ומדרגות יש בהם מנייהו מלכי ואפרכי וכו' ועל הרבוי אמר מה הככבים הללו אין להם חקר ולא מנין כך ישראל כו' כי קיים הבטחתו לאבותינו הקדושים ע"ה להרבות זרעם כעפרות תבל. ועל ההתמד' אמר מה הככבים שליטים מסוף העול' ועד סופו כך ישראל וכו'. כי הן אמת שמים כעשן נמלחו ואל' הככבים הנראים עתה עתידים ליבטל אבל מ"מ כבר הבטיח יתברך ואמר כאשר השמים החדשי' גו' כן יעמוד זרעכם ושמכם כי יהיו שמים חדשים שיתמידו. וממילא יהיו בהם כוכבים שיעמדו לעולם ושכן יעמוד שם ישראל וזרעם לעולם ע"כ אמר מה הכוכבים בסתם ולא אמר הללו. אבל בלי ספק הככבים שייכא בהם השליטה מסוף העולם עד סופו דהיינו מתחלת הבריאה עד סוף זמן העולם שמעולם לא יחסרו הכוכבים מלשמש ברקיע או אלו או אחרים במקומם. כן ישראל תהי' בהם ההתמד' והקיום. וכאן לא אמר כן ישראל שליטים מסוף העולם ועד סופו כמ"ש בחלוקות האחרות כך ישראל מעלות מעלות כך ישראל אין להם חקר ולא מנין. יען בחלוקה זו אין הדבר במוחלט ככוכבים אשר שלטנותם התחילה מתחלת בריאת העולם ומתמדת עד סופו וקצו. אבל שלטנות ישראל אמת הוא שתהיה עד סוף העולם ותכליתו עם שלא יהיה תמיד במצב א' בתקפו מ"מ לא יפסק לגמרי עד לא יסור שבט מיהודה וגו' כדבריהם ז"ל. אך לא התחילו מתחלה הבריאה לפיכך סתם הענין ואמר כך ישראל שדומים להם במה ששייך לזה והכתוב מספר אחד לאחד. כי לענין המעלות והמדרגות אמר ה' אלהיכם הרבה אתכם דהיינו שעשה אתכם רבים במעלה כמו רבי המלך. ולענין הרבוי במנין אמר והנכם היום ככוכבי השמים לרוב באר שבחלק זה מדמה אותם לכוכבים לענין הרבוי במנין בהפלגת המספר. ועל ההתמדה אמר ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים כי יוסיף להתמיד לעתיד עוצם ברכה פעם אחר פעם לעולמי עד זמן ארוך. ולהרחבת ולהגזמ' האריכות אמר אלף פעמים. וכ"ת היאך אתה מבטיח להתמדת הברכה כמה פעמים והרי לשתחול הברכה צריך הכנה במתברך שיהיה ראוי לקבלה כמה שבקש יצחק ע"ה כשרצה לברך בנו. ומי יודע אם בכל פעם תמיד תהיה בנו ההכנה הנאותה לקבלה לזה אמר ויברך אתכם כאשר דבר לכם. דע שלעולם חסרון ההכנה לא יעכב מלברך אתכם כרצונו ית' כי הלא תהיה הברכה שיברך אתכם כדמות ודוגמת מה שדבר לכם במעמד הנבחר במ"ת כי אז עם בלתי היותכם מוכנים לקבל שפע דבורו ית' כנודע מכמה חסרונות היו בכם כדבריהם ז"ל שהיו סומין וחרשין וכו' ועכ"ז בא לכם הדבור האלהי. וכלכם שמעתם קולו. כן יברך אתכם בכל פעם אף בלתי היותכם מוכנים כי הוא ית' נותן גם ההכנה כמדובר לעיל חן וכבוד יתן ה'

באופן שג' דברים אלו מהות ועצמות הענין מצד עצמו. וריבוי המנין במספר. והמשכת הזמן בהתמדה. מורים על ההתחזקות בעצם. ושאינו במקרה. ומכל אלו הצדדים כמשא כבד יכבדו ממנו עונותינו המרים ואשמים אנחנו עליהם בשיקובצו בהם שלשתם. ועליהם תפש אליפז את איוב סימן כ"ב ואמר

המיראתך יוכיחך יבא במשפט עמך הלא רעתך רבה ואין קץ לעונותיך כי תחבול אחיך חנם ובגדי ערומי' תפשיט. כי אמרו מיראתך יוכיחך הוא קשה ההבנ' כי איך יוכיחנו מהיראה שלו. גם גזרת בגדי ערומים תפשיט משולל הבנה שהערומים הם בלי לבוש ואין להם בגדים. ומה שמץ בגד יפשיט מהערומים שאם יש להם בגדים להפשיטם מהם הרי אינם ערומים. אמנם יראה כי בסוף המענה הראשון של איוב אמר כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי. נתרעם על שבאו לו יסורים וצרות מאותו הדבר עצמו שהוא הי' גר ומתפחד ממנו. ואליפז השיבו מיד על אותו מענה. אבל לא יכול להשיב פעם א' על כל פרטיו אלא מעט מעט. ועתה השיבו על פרט זה ואמר אם הוא ית' מוכיח אותך ומייסרך ממה שאתה ירא שמביא לך הדבר עצמו אשר יגרת ממנו. אינו עושה לך בזה שום עול. אלא במשפט ישר ובדין אמתי יבא עמך. כי הלא כמשא כבד יכבדו עונותיך מכל ג' הצדדים שאמרנו. אם מפני רבויים כי הלא רעתך רבה ויש בו רבוי במספר במאד מאד. ואם בזמן התמדתם לזמן ארוך. אין קץ לעונותיך אין לעונותיך זמן מוגבל בקץ ותכלה כי אתה מתמיד והולך זמן אחר זמן. ואם לחומר עצמותן הגיע ג"כ לאותן אשר כב"י הוא ית' סלק מאצלו הכח למחול עליהם ולכפרם כי אינם בלבד ממה שבינך למקום אלא גם בינך לבריות כי אתה חובל אפילו באחיך בשרך ולוקח ממנו עבוט חנם עם בלתי היותך נושה בו משאת מאומ'. ולא זו בלבד אלא שאתה עובר על גוף מצוה זו של העבוט כי כסות לילה שהוא זמן שבני אדם הם ערומים ממלבושיהם ומתכסים בבגדים השייכים למטה כמאמרו כי היא כסותו לבדה. היא שמלתו לעורו במה ישכב וגו'. והוא חיוב גמור להחזירה בלילה אתה אינך עושה כן. אלא אדרבה באכזריות גדול תפשיט אותן הבגדים מהם בזמן היותם ערומים שהוא בלילה. וא"כ צדק ית' בשפטו אותך בתוכחות על עונות כאלה. וכל זה יצדק אצלנו להסתכל בכל פרט ופרט מאלו הסתכלות עצמי למען נוכל לבקש ממנו ית' יגזור עלינו גזרות טובות לעבדו שכם אחד. אמן: