בינה לעיתים חלק א כג

ממה שיראה לפנים ולכאורה. מה שנראה בעונש ויאמרו על מה זאת עשה האלהים לנו. הלא על כי חטאנו לו והרענו מעשינו ואז ייטיבו דרכם ויהיו צדיקים וטובים. ומצד אחר אני אעשה שתתקיים המחשבה הטובה של הגזירה בשביל הזכיות שלא נאבדו. וכאן לא שייך לומר לפחות מהם א"א שכבר נגזרה גזרה וכו' דלא נאמר כן אלא כשיפחות לרעה. דאלו לטובה פריך בגמרא לטובה מיהא לקרע גזר דינייהו ולוסיף עלייהו ומשני שאני התם דאפשר בהכי. דאלמא לטובה שפיר דמי לקרוע הגז"ד. אי לאו בדאפשר שלא לקרע. וא"כ הכא שמכוין לטובה לעשות אותם טובים ע"י מעוט הגשמים הוא מוכרח לקרוע הגזרה דרוב גשמים דלא אפשר בלאו הכי. שאם ירדו רוב גשמים כמדובר בגזירה לא ייטיב אותם שלא ישימו לב על העונות שעשו ולא יחזרו למוטב. ואם יקיים דברי הגזירה ויבטל מה שחשב שירדו על ארץ שאינה צריכה א"כ אבדו זכותם הראשון שלא תהו עליו. ולא הועילה להם כלל זאת הגזרה. הא לא משכחת לה לקיים את שניהם אלא בקיום המחשבה ובטול הדבור

ואולם מחלוקת האנשים הרשעים שהיו תחלה צדיקים ותהו על הראשונות לא דבר כי לא יזכרו ולא יפקדו. ונמצא א"כ שלעולם הוא יתברך ברחמיו דטבא לנא עביד לנא ובגזרת הרעה אם לא תתהפך מסגנון דבורו לפחות תתבטל כונת הנזק. ומה שאמר ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ולא אמר מרעתו אשר עשה כמ"ש יחזקאל ע"ה ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה. תוכן הכוונה כדבריהם ז"ל במאמר. ומבלי האריך בדיוקים נאמר כי תוכן הדברים שהושע ע"ה מיירי בתשובה מיראה ויחזקאל ע"ה מאהבה הוא מוכרח מעניני הכתובים. כי הושע אמר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך והוסיף עוד קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו. אשר זה הפסוק יקשה אצלי מב' פנים

הא' שאם כבר אמר שובה ישראל עד ה' אלהיך למה חזר לומר קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. ואם רצה ללמדם אופן התשובה איך יאמרו. א"כ לא היל"ל אלא שובה ישראל וגו' ואמרו אליו וגו' וכל מה שקדם קחו עמכם וגו' הוא ללא צורך ומה גם אמרו קחו דברים וגו' כי ודאי אם יאמרו כל תשא עון וגו' א"א בלי שיקחו דברים

הב' אמרו ונשלמה פרים שפתינו כי לא ימלט אם שעונותיהם היו מאותם שחייבים עליהם קרבן כגון שהיו שוגגים או שאין להם קרבן כגון מזידים. אם הא' למה ישלמו במקום פרים השפתים. ישלימו חיובם ויביאו קרבנם כי בימי הושע ע"ה בהמ"ק היה קיים ולא על העתיד אחר החורבן היה מדבר אלא עם ישראל שבאותו הדור כאמרו אשור לא יושיענו. ואם הב' איך יאמר שבמקום פרים ישלמו השפתים. והלא אין מקום לתשלומי פרים כלל ולא שייך בזה קרבן לשלם תמורתו שיח שפתים. ונראה זה הרגש עצמי חשבתי לא נתעורר זולתי עליו

והכל יתיישב על נכון בדברי ר"ל ע"ה שבתשובה מיראה זדונות נעשו כשגגות כי הנביא ע"ה אמר שובה וגו' אחר הפסוק שקודם זה האומר תאשם שומרון כי מרתה באלהיה בחרב יפולו עולליהם ירוטשו והרותיהם יבוקעו. שהפליג להגזים בעונש יסורים קשים על כובד אשמם ומיד אמר שובה ישראל עד ה' אלהיך שלהנצל מאלו הרעות המיועדות יעשו תשובה. א"כ היא תשובה מיראה שאינם מתעוררים מעצמם לשוב אלא מחמת האיום והגזום וע"כ אמר כי כשלת בעונך עם שאינה התשובה השלמה תועיל לך שיתחשב לך מכשול כשוגג שלא מדעת. מה שהוא באמת עונך במזיד. ועתה כיון שנשארו כאן עדין השגגות צריך להעבירם גם הם לגמרי מלפניו יתברך באופן שתהיה כפרה החלטית. ואולי תחשוב כיון שהם בגדר שגגות יהיו בדינם כחטאים שחייבים עליהם קרבן ולא יספיקו אמרים לכפרם אלא יצטרך להביא עליהם הקרבנות השייכים. לפיכך אמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' מלבד התשובה הראשונה שבשבילה סלקתם המזידים מן העונות עוד תשובו מחדש על השגגות. וזה בדברים בלבד בעלמא בלי קרבן עם היותם בגדר שגגות. ואם תאמרו אליו יתברך בתוספת תשובתנו זאת תשא העון מכל וכל אפילו מהשוגג שנשאר קיים מהפעם הראשונה ועם שלפי גדר השם שיש להם שנקראו שגגות היה צריך להביא פרים ולהקריב קרבנות. מ"מ נשלם שיח שפתותינו במקום פרים מפני שסוף סוף לפי האמת אינם ממש השגגות האמורות בתורה הנעשות בהעלם ידיעה. אלא קראם שגגות להקל ענינם

אכן הנביא יחזקאל ע"ה סימן י"ח אמר ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה ויראה וישוב מכל פשעיו אשר עשה חיה יחיה לא ימות. וגם פה הדיוקים מבוארים כי אחרי אמרו ובשוב רשע מרשעתו מה צורך לומר אשר עשה כי פשוט הוא מאד שמהרשע' שעשה הוא שב ולא מהרשעה שלא עשה. ומה הוא דקאמר. והוא יספיק את נפשו יחיה ולמה חזר אח"כ ואמר מכל פשעיו ותחלה לא אמר מכל רשעתו. וגם כפל זה חיה יחיה לא ימות למה