בינה לעיתים חלק א כב

השלישית ברעה אמר לעשות לו ובטובה אמר להיטיב אותו. החליף מלת לעשות במלת להיטיב וכן מלת לו במלת אותו המורה על העצמית ונדייק אמרו מרעתו אשר דברתי עליו ומהראוי לומר מרעתו אשר עשה

ויראה לי בכונתם כי אחד מהטענות שהמציאו המתפקרים להכחיש מעלת סגולת התשובה בבטול הג"ד הוא כעין מה שטוענים אצל כח התפלה ותועלת'. כי אם קודם שיתפלל האדם לא היה מסכים הוא ית' להספיק צרכו ודי מחסורו ואחר שהתפלל נעתר לקולו וחפץ לתת את שאלתו. א"כ נשתנה חלילה מלא רוצה אל רוצה מה שלא יאות בחק שלמותו ית'. ומזה נקיש אל הגז"ד או היעודים לטובה או להפכו לא יצוייר שינוי הגזרה או היעוד בשום אופן מתחלף. וכבר הכה על קדקוד סברא זו הרב בעל העיקרים ז"ל במא' ד' פי"ח באמרו כי כמו שההשפעות השמימיות יושפעו על המקבל בשיכין עצמו לקבלם ואם לא יכין הוא מנע הטוב ממנו שאם נגזר עליו שיצליחו תבואותיו והוא לא זרע סכלותו מנע הטוב ממנו. כן גזרת ה' בטוב או ברע הוא כשלא ישנה האדם את עצמו שאם ישנה במעשיו גם כן ישתנה ההשפעה מאליה והגזרה מתבטלת. ולעולם רצונו יתברך עומד וקיים במצב א' בלי השתנות וכמאמר החכם ע"ה רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום. כלומר אם יתכן לייחס רבוי והתחלפות מחשבות הוא בלב האיש דוקא שאינו עומד תמיד על מחשבה אחת פעם יחשוב זה ופעם הפכו. אבל מחשבתו יתברך ועצתו לעולם אינה אלא א' יחידה והיא עצמה לעולם תתקיים בלי שום השתנות. עם שנראה הענין מתחלף אינו אלא עצה אחת והיא בלי חלוף ותמורה רק הכנת המקבל נשתנית. וגדולה מזו אמר איוב

הן יעצו רבמים וייבשו וישלחם ויהפכו ארץ. ותוכן הכונה בדבריהם ז"ל פ' ד' ראשי שנים עתים לטובה כיצד הרי שהיו ישראל רשעים גמורים ופסקו עליהם גשמים מועטים לסוף חזרו בהם להוסיף עליהם א"א שכבר נגזרה גזרה אלא הקב"ה מורידן בזמנן על הארץ שצריכה להם. עתים לרעה כיצד הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בר"ה ופסקו עליהם גשמים מרובים לסוף סרחו לפחות מהם א"א שכבר נגזרה גזרה אלא הקב"ה מורידן שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה וכו' באופן שבשני דרכים הקב"ה מייסר לחטאים בענין הגשמים. אם מעיקרא שגוזר עליהם למונעם או להמעיטם. ואם כאשר צריך לשלחם מפני שנגזר כן. מונע תועלותם בהוריד אותם על ארץ מתחלפת מאותה הראויה שצריכה להם. והוא אמרו הן יעצור במים וייבשו עוצר את השמים ולא יהיה מטר שכך גזר בעונות הדור. ואם אולי ישלחם לפי שנגזר כן תחלה ואח"כ סרחו. הנה יהפכו ויחליפו הארץ שילכו לארץ שאינה צריכה עד שלא יועילו. וא"כ לעולם דעתו יתברך ורצונו עומד על מצב אחד והשתנות בא מתכונת המקבלים. והוא בחכמתו ממציא שיתקיים דברו. ואין שם שום שינוי או חלוף. והם הם דבריו ע"י ירמיהו ע"ה. כי יש חלוקות במאמר הנזכר. בזמן שהם חוזרים בהם ממה שהיו הן לטובה הן להפכו. גורמים שהגזירה עצמה נשארת כמות שהיא ומ"מ הכונה והמחשבה ותכלית הגזירה תשתנה ותתהפך מרעה לטובה ומטובה לרעה. ויש עוד חלוקה אחרת שהצדיק אינו שב ומתנחם מהטובה שעשה אלא שאחר עשותו טובות פתהו יצרו וחטא. זה בלי ספק לא יאבד הזכיות הראשונות שהרי לא התנחם עליהם ואם אמרו על גזרת הגשמים המרובים שהקב"ה מורידן שלא בזמנן ועל הארץ שאינה צריכה באופן שלא נתקיים תכלית כונה הגזרה הטובה. הוא מפני שתחלה היו צדיקים ולבסוף סרחו דהיינו ממש שחזרו בהם וכההיא דתוהה על הראשונות שאבד את הראשונות. אבל כשלא חזרו בהן לא אבדו הזכיות. וממילא גם כונת הגזרה הטובה שנגזרה עליהם במקומה עומדת. ואם אח"כ עשו עבירות אינם אובדים המצות כנודע והוא יתברך ידע מה יעשה. ובזה יפורשו הכתובים כי אמר יתברך רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש וגו'. כי היתה כך הגזרה לרעה לפי שהיו רשעים גמורים ואח"כ שב הגוי ההוא שנחם על העונות הראשונות ועשה עליהם תשובה אז לבטל הגזרה עצמה שנגזרה א"א. אבל מה שיעשה יתברך הוא שינחם על הרעה אשר חשב לעשות להם המחשבה שהיתה לו עליהם שיענשו ויהיה להם הפסד או נזק וכיוצא. זה יתבטל עם שתשאר הגזרה עצמה במקומה ממעוט הגשמים או כדומה

ואמנם כשהיו צדיקים ואדבר ואגזור על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע. והם לא שבו ממעשיהם הטובים ואינם תוהים על הראשונות אלא שעושים הרע בעיני ויעברו עבירות. הנה בזה לא אחזור בי ולא אתנחם ממחשבת הטובה שהיתה לי בגזרה כי עכ"פ אני אעשה שתגיע להם ההטבה כיון שהם לא חזרו בהם ממה שעשו אפס כי לאשר עשה הרע בעיני אני אשוב ואתנחם מגוף הגזרה הנאמרת. שאם נפסקו עליהם רוב גשמים ואני אעצרם ולא ירדו ונמצא שאין כאן התנחמות אלא ממה שדברתי בדבור חיצוני ולא ממה שחשבתי. וזה כדי להטיב אותם למען אסבב שיהיו הם עצמם טובים. כי מתוך הוראה זו החיצונית מעצירת גשמים וכיוצא יתנו לב