בינה לעיתים חלק א יט

ומה הוצרך כאן לתלות הראיה בעינים אחרי אשר הוא פשוט ונודע יאמר בדרך קצרה חזה או ראה מישרים ולהטעים יישוב דקדוק זה המציאו להמליץ הענין כאלו עבר ויכוח בינו ית' ודוד שדוד השתדל להיות נשפט מבית דינו הצדק לאשר יוכל לשחדו בלי שום חשש וזה כי השחד מנעתו תורתנו הקדושה מהדיינים בלאו גמור. ובא טעמו בצדו לא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים שהשוחד איכותו הוא להסיר הראות מעיני החכמים השופטים שלא יוכלו לראות כלל בדרך ישרה מה שהוא האמת הגמור בדין ההוא. אלא יהיו עיניהן סמויות מצדקות החלק שכנגדו ומחובת הנותן השחד דלא חזו ליה חובה

ודוד ע"ה אמר כי הוא רוצה לתת שחד נקי ומותר אליו ית' מג' דברים. והם תשובה ומע"ט ותפלה. כי כן הקדימם בפסוק הקודם באמרו תפלה לדוד שמעה ה' צדק. תשמע מפי הכל שהם מכריזים ומודיעים הצדקות וחסידות שבי ממעשים טובים שאני עושה. וגם הקשיבה רנתי הצעקה גדולה ומרה אשר אני צועק על חטאתי שהוא עיקר מעיקרי התשובה. וגם האזינה תפלתי. אשר אני מתפלל לפניך. כל השחד הזה קח ממני ועכ"ז אומר לך מלפניך משפטי יצא. אחר אשר נתתי לך שחד גדול כזה. ואין כאן חשש שלא לשפוט אותי אחרי קבלת השחד מטעם הכתוב כי השחד יעור עיני חכמים.. כי לא יתכן ציור ענין זה בגדלות אלהותך. אלא עיניך תחזינה מישרים. עיני צדקת דינך האמתי לעולם יראו מישרים. היושר והאמונה. ולא יתפעלו כלל מקבלת השחד חלילה. וגם אנחנו כדברים האלה נאמר לפניו יתברך שפטה משפטנו. וקבל ברחמים וברצון את כל הזמנותינו אשר הכינונו בלב שלם וכתבנו בספר זכיות לחיים טובים ולשלום אמן: דרוש ג' ליום א' של ראש השנה

מסכת (יומא) אמר ר"ש בן לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות להם כשגגות שנא' שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך האי עון מזיד וקרי ליה מכשול איני והא אמר ר"ש גדולה תשובה שזדונות נעשות להם כזכיות שנאמר ובשוב רשע מרשעתו. ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה

החכם שבחכמים עטרת תפארת למלכי יהודה שלמה עליו השלום אחר אשר הפליא לעשו' בבנין המקודש בכמה וכמה פרטים ממינים שונים כוללים רמזים עליונים ותחתונים נפלא בם המבין צפוני סודות. נאמר בו

ויצר את שני העמודים נחשת שמונה עשרה אמה קומת העמוד האחד וחוט שתים עשרה אמה יסוב את העמוד השני. ומסיים הענין באומרו ויקם את העמודים לאולם ההיכל ויקם את העמוד הימני ויקרא את שמו יכין. ויקם את עמוד השמאלי ויקרא את שמו בועז. ומלבד בקשת ודרישת הכונה בעמודים עצמם וטעם שמותם יכין ובעז יש לי בפסוק הראשון ג' הרגשים לא יבצר מלשית לב עליהם. האחד אמרו ויצר את שני העמודים וגו'. כאלו הם שני עמודים ידועים ומפורסמים מכבר שנזכרו קודם לזה ואנחנו לא שמענו ולא ראינו בא זכר למו כלל ועיקר עד הנה. וזה החלם להזכר ולהפקד. וא"כ אין מקום לומר את שני העמודי'. ומה שיאות מעצמות הענין שיאמר ויצר שני עמודי' נחשת. כי עתה הוא התחלת עמודים אלו. והב' לשון ויצר כ"א הוא על פעל המעשה היל"ל ויעש את שני העמודים וגו' כאשר אמר אחר כך ויעש את העמודים ושני טורים וגו'. ואם הוא שעשה בהם ציורים להדור ולתפארת הפעולה א"כ תחלה היה ראוי שיאמר עיקר המעשה שעשה שני עמודים ואח"כ שצייר אותם. והג' באלו המדות כי באחד אמר מדת הקומה שהיה י"ח אמה ובאחד מדת הסבוב שהוא י"ב. ולמה ייחס מדה זו של י"ב לחוט ובלשון יסוב שהוא פועל ולא אמר סתם וי"ב אמה סבוב העמוד השני. כמו שאמר בראשון י"ח אמה קומת העמוד וגו'. ונאמר כי עם היות אינו מדרכי לחזור אחר רמזים וצורות בפשט המקראות. הן עתה יראה כי לא נוכל מלט מלנטות בזה קצת מדרכי הפשט. והוא כי ידענו היות הנהגת העולם והדרכתו ממנו יתברך על אחת משני דרכים.. אם כפי מה ששם בהן המרוץ הטבעי המסודר מהוראת השמים וכל צבאם. ואם בהשגחה פרטית אלהית כפי רצונו ית' בכחו המוחלט היכול על כל דרכי ההנהגה הטבעית וכמאמר המשורר ע"ה

ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה. כי הוא יתברך מנהיג עולמו ורועה אותנו שהוא הכנת הכסא וזה אם באמצעית השמים וחייליהם כפי מה שהשפיע בהם טבע מסודר לחייב באלו התחתונים מה שיורו בתנועותיהם ובמצבם. וזה הוא בשמים היינו ע"י השמים ובאמצעותם הוא מכין כסא הנהגתו. ואם בהשגחה מוחלטת מכחו הגדול אף נגד הטבע והריסתו כי יתגבר עליו ברצונו הגמור לבטלו כאשר יראה בעיני גדולתו וזה הוא ומלכותו בכל משלה. כי בהוד מלכות ושבט ממשלה הוא אדון ומושל בכל אף בשמים וטבעם לכל אשר יחפוץ. והוא מבואר כי זאת השגחה ההשגחיית שהוא מפורסם היותה פרטית על ישראל היא נמשכת אחר הפעולות האנושיות כי מהם יסובב התגברותו יתברך להדיח הטבע אם להכריעו לטובה