בינה לעיתים חלק א יח

ותועלתם. הלא המה העניים המרודים כי הוא ית' קרוב אליהם מאד וערבה לו הרבה כי יטילו מלאי לכיסם ויענקום בצדקה רחבה ויחשבה לו צדקה כאלו היא נתונה אליו. באמרו מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו. ולא נאריך עתה בזה כי במקומו בחלק עת לחננה נדבר בו בס"ד. אם שלש אלה נעשה יהיו לבנו בטוח כי חסדו יתברך יגבר עלינו להצדיקנו במשפטנו. כי בשלשתם הוא חפץ לטובתנו ורחוק הוא מבקשת חובתנו: ובזה אני מפרש משז"ל בנשוא רבה פ"ז חכו ממתקים זה הקב"ה ראה מה הוא אומר כי כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו ויש לך חיך מתוק מזה. חי אני נאם ה' אם אחפוץ במות רשע וגו' ויש לך חיך מתוק מזה. ובשוב רשע וגו' אין לך חיך מתוק מזה. ויש לדקדק בכונת הפסוקים האלה שמביא ולמה בשנים הראשונים אמר דרך שאלה יש לך חיך מתוק מזה. ובג' אמר בהנחה מונחת אין לך חיך מחוק מזה. אמנם יראה כוונו אל הג' ההכנות האמורות אשר עם קלותם מתרצה ומתפייס הוא יתב' בחסדו ומצדיק הרשע באמצעותם. על התפלה אמר כה אמר ה' דרשוני וחיו בואו לדרוש את ה' בתפלה ותחנון כאמרו ותלך לדרוש את ה' דרשו ה' בהמצאו קראוהו וגו' הלא עם אל אלהיו ידרוש. וגו' וע"י דרישה זו שהיא התפלה תחיו ממיתה משונה. והוציא התפלה בלשון דרישה להעיר אזן על העיקר האמור שצריך לדרוש ולחקור בה ולעיין בדקדוקיה. ועל הפרקליטין שהיא התשובה אמר חי אני אם אחפוץ וגו' כ"א בשובו מדרכיו. מה שאני חפץ מהרשע הוא שיביא פרקלטין גדולים שהם ישובו מדרכיו הרעים. וע"י תשובה זו חיה יחיה. ועל הצדקה ובשוב רשע גו' ועשה משפט וצדקה וגו' והוא מבואר. והפליג לומר בחלוקות הראשונות יש לך חיך מתוק מזה כי רחוק הוא אצל שופטי ארץ שיאמר לבעל דין שיעיין היטב במכתביו לשיהי' בקי בהם. או שיבקש להביא פרקליטין וסנגורים טובים וכיוצא. כי בדברים אלו יש מקום חששא שמראה השופט היות לבו נוטה לזכות לזה וכן לא יעשה. אבל מ"מ אינו מהנמנע שכבר אפשר ימצא מי שאומר כן בחשבו שלא יחשדוהו אלא ידינוהו לזכות. כי הוא מזהיר לבעל דין מה שיאות אליו להורות ולהודיע צדקות דינו וסוף סוף אם טענותיו לא יספיקו יחייבהו. אלא שיש פני' לכאן ולכאן. ולפיכך בדוחק יהיה שום שופט אומר כן בנקל. והוא יתברך אמר בפרסום דברים אלו. וא"כ נאמר על דרך התמיהה היש לך חיך מתוק מזה. אמנם החלוקה השלישית. שיאמר השופט לבעל דין תן ממון לפלוני קרובי כי בזה יש לי נחת רוח ואחשוב כאלו קבלתי אני. זה דאי לא ימצא מי שיאמר בפומבי. כי דבר פשוט הוא שזו שאלת שוחד גמור ופשיטא שיחשדנו שומע שירצה לעוות משפט בעבור השחד. והוא יתברך לא יחוש על זה כלל אלא אומר בפירוש תנו צדקה לנשברי לב הקרובים אלי. בזה שייך לומר להנחה קיימת שלילה מוחלטת. אין לך חיך מתוק מזה. שלא ימצא כזה לעולם אם לא בהחבא מי שרוצה לעוות באמת אדם בריבו. וא"כ בו יתברך חכו ממתקים. וסיים שלמה ע"ה באמרו

וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלים. איני מבין כונתו כי תחלת דברי הכנסיה היו דודי צח ואדום דגול מרבבה. שכללה בזה שתי מדותיו יתב' כנודע צח ולבן מצד הרחמים והחסד. ואדום מצד הגבורה והדין. ונמשכה לספר מתואריו עתה שאמר' חכו ממתקי' להפליג עוצם חסדו וטובו מהצדדים הנאמרים. וסיימה עתה אל תחשוב כי דוקא בהיותו בגדר צח מתנהג בחסידות ורחמנות. אז יאמר עליו שחכו ממתקים. אבל כשיתנהג ע"פ מה"ד בהיותו אדום. אז הוא מתאכזר חלילה ואינו ממתקים. ויהי' אם כן מתוק ונחמד ונעים קצתו וקצתו לא חס ושלום. כי דעו לכם כלו מחמדים כל מדותיו השלמות בין צח ובין אדום כלו מחמדים. וראוי לחמוד ולהתאוות את הכל מידו הקדושה. כי הלא ידענו נאמנה הוא רחום בדין ודטבא לן עביד לן ותכלית הרוגז אינו אלא חסד גמור ורחמים פשוטים לטוב לנו כל הימים. וכשם שהוא מורה אהבה עזה במדת הטוב. כך הוא מפרסם חבה יתרה במדת היסורין. כי זה דודי וזה רעי. בא' מהן מתנהג עמי כדוד חושק זה דודי. ובאחרת כריע אהוב נאמן דבק מאח כלם שוים להנאתי ולטובתי

ואם ככה הוא עושה לנו נדעה בינינו מה טוב חלקנו כאשר נזמין עצמנו לכל ההכנות האלה. למען בבא היום הג"ד יקראו לפניו זכיותינו בלי שום מנגד ומפקפק ונוכל לומר לפניו בטח מה שאמר המשורר ע"ה מלפניך משפטי יצא. שנשאל ישפוט משפטנו בבטחון גמור בלי שום חשש וספק. כי ע"כ קדמנו לברוח מכל מה שיוכל לגרום קטרוג חלילה. כאשר קיימנו דבריו יתברך כפי מה שיובנו מדבריהם זכרם לברכה במדרש שחר טוב

דבר אחר מלפניך משפטי יצא א"ר לוי א"ל הקב"ה על חנם בראתי סנהדרין לך ודון לפניהם. א"ל דוד רבש"ע כתוב בתורה ושוחד לא תקח והם מתיראים ליקח שוחד ולדון אותי אבל אתה שאתה נוטל שוחד מן הרשעים תשובה ומע"ט ותפלה מלפניך משפטי יצא. ונדייק בו היכן נרמז בפסוק ענין זה של שחד. ומנין להם שהשחד הוא תשובה ומעשים טובים ותפלה. אבל יראה לי כי נתעוררו בכתוב אמרו עיניך תחזינה מישרים