בינה לעיתים חלק א קסט

מהמשלימים אותם כי בל' ספק יראה זו מלתא זוטרתי היא. לא יצטרך עליה שום השתדלות כי מאליה היא באה וכבר בא על זה צווי המשורר ע"ה

עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. אומר אפילו בזמן שתעבדו את ה' תעבדוהו ביראה שמא אתם מקצרים באיזה דבר מן העבודה ההיא ומין זה מהיראה אינה כשאר מיני המורא אשר ראוי לאדם שיצטער בהיותו מרגיש בעצמו שהוא מפחד וירא ע"ד חטאתו. וכעין ויירא יעקב מאד ויצר לו שהצר לו על מה שנתיירא. אבל זו הוא יראה מעולה ונכבדת. ראוי שתגילו ותשמחו ברעדה זו כי היא העיקר המבוקש בעבודה

ומבואר בזה מאמר החכם בנו ע"ה הולך ביושרו ירא ה' ונלוז דרכיו בוזהו. יאמר כי השלם גם בהיותו הולך בדרך הישר. בו הוא ירא ומפחד מה'. אולי אינו משלים די חיובו. והאיש הנלוז בדרכיו מלעיג עליו ומבזה אותו. באמרו כי היראה שייכת בפעל החטא והעון. אבל זה המתעסק בדרך ישרה ממה יפחד ויירא. ולא ידע העני כי זה הוא הנרצה ומבוקש יותר כדברי משה ע"ה מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו' והנה תפול יראה זו המעולה בג' ענינים. הא' בעיון ועסק התורה. כי בהכנס בלמוד הדרושים התורניים. יפחד וירגז לבבו פן ח"ו ישיגהו איזה טעות או שגיאה ולא יכוין אל האמת וכתפלת ר' נחוניא בן הקנה ע"ה בכניסתו לבית המדרש. וכעין זה מתפרש אצלי מאמר התנא ע"ה. כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת שקודם הכנסו אל החכמה נכנסה בלבו יראה יקרה שמא יחטא בעניני העיון בחכמה ההיא. אז ודאי תתקיים בו חכמתו להיות קולע אל נקודת האמת. הב' במעשה המצות לצמצם בקיום כל דקדוקי פרטיהם שיהיו כתקנן ולא יחסר מהם מאומה אפילו כחוט השערה ועליו אמר שלמה ע"ה בז לדבר יחבל לו וירא מצוה הוא ישולם. כי המבזה הדבר לומר למה זה כ"כ דקדוקי עניות בעשיית המצוה. יספיק לעשות העיקר בה ומה לנו בענפים. זה יחבל לו. כי בעניני המצוה מה שנראה לנו טפל הכל הוא מעיקריה. ולכן הירא מצוה שחרד וירא שלא יחסר איזה דקדוק קטן. זה ישולם ממנו יתברך מפרטות על החרדה והיראה הזאת. והג' בהלול ושבח לפניו יתברך שהוא ענין מסוכן מאד הן בתוארים הן בנושא השבח או ההלול עצמו. עד שאפי' במלאכי השרת נאמר עונים באימה ואומרים ביראה וגו' וזה הוא התאר המעולה שאמרו ישראל נורא תהלות והוא מובן מאליו לכונתנו. השיר יהיה לנו כליל התקדש חג. ב"ב אכי"ר: דרוש ליום ח' של פסח בחפזון יצאת מארץ מצרים

מדרש חזית. שני שדיך אלו משה ואהרן מה שדים הללו אין. א' מהם גדול מחברו כך היו משה ואהרן הה"ד היא משה ואהרן וכתיב הוא אהרן ומשה לא משה גדול מאהרן ולא אהרן גדול ממשה בתורת. רבי אבא למלך שהיו לו שתי מרגליו' טובות ונתנן בכף מאזנים לא זו גדולה מזו ולא זו גדולה מזו כך משה ואהרן שוים א"ר חנינ' בר פפא ברוך המקום שבחר בשני האחים האלו שלא נבראו אלא לתורה ולכבודן של ישראל

אם יש איזה צד אשר נוכל לייחס אליו ית' היות לו מגע יד בבחירת האדם. הלא הוא בלבד בחלק הטוב להטותו אל הדרך הטובה והישרה כאשר היה האדם הוא המתחיל מחפצו ורצונו הגמור לבחור בטוב אז הוא יתב' מסייעו להשלים את לבבו עמו ומדריכו בדרך ילך למען לא יכשל משא"כ בדרך הרע כי אין לו ית' שום חלק קטן או גדול בו כי מתחלה ועד סוף הכל בא ברצון המוחלט שבאדם ואין הוא ית' נטפל בזה כלל. וע"כ אמר המשורר ע"ה

הדריכני בנתיב מצותיך כי בו חפצתי הט לבי אל עדותיך ואל אל בצע. חלה פני ה' ית' ידריכהו בנתיב המצות שתהיה פנייתו מודרכת אליהם ולא תתייחס זו ההדרכה חלילה להכרחת הבחירה. כי הלא אנכי אנכי הוא הבוחר בזה שבו חפצתי מדעתי ורצוני. אלא שאחר שיש לי ההתחלה הטובה הזאת מהחפץ והרצון אל נתיב המצות קש ממך הט לבי אל עדותיך שתטה לבי יהיה מתמיד ושוקד בקיום החפץ הזה. כי הטיה זו תאות אליך ית' מבלי שתסתור הנחת טבע האפשר במקומו. אך אין זה שום ענין כלל אצל הבצע מהעול והרע כי אין לך בו שום חלק בעולם בשום אופן כי הכל כאשר לכל בא מנטיית האדם ובחירתו מראש ועד סוף. לא ישתתף בו הוא ית' לא מעט ולא הרבה. ולכונה זאת אני מבין מה שאמר שהע"ה במשליו

מחשב להרע לו בעל מזימות יקראו. יאמר האיש הבליעל אשר יחשוב בלבו מחשבות רשע. אל תדמה בנפשך יהיה בזה שום חלק אליו ית' אחר שהוא מעצמו התחיל הוא יוסיף להטותו אל הרע חלילה כאשר הוא הענין בהתחלת בחירתו הטוב כי אין הדבר כן אלא לו בעל מחשבות יקראו. אל המחשב הזה יקראו בהחלט שהוא בלבד בעל ואדון המחשבות הרעות. אשר לו ואליו יתייחסו כלם ואין לו ית' שום חלק בהם ומ"ש הנביא אליהו ע"ה

ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלהים ואתה הסבות את לבם אחורנית. כבר פירשנו במקום אחר שאין הכונה לומר שהוא ית' הסב את לבם אחור לבלתי לכת אחרי ה' ח"ו. אבל הרצון כי אליהו ז"ל אמר שיענהו באש לעיניהם. ומזה ימשך שיבאו לכלל ידיעת היותו הוא ית' האלהים האמתי. ואם יאמר איך לא יבאו לכלל ידיע' זו מעצמם להכיר אלהותו מצד הכרח הטענות השכליות ולא שיצטרכו