בינה לעיתים חלק א קסח

בשאלת למה העולם דומה וכבודו וכו' י מה מקום יש לה ומי הכריחנו לדמיון. ואם נזקק לזה סדר לשונו זר ומבולבל. וכפי הנראה היה ראוי שיאמר למה הקב"ה דומה בעולמו. ואיך ישוה המשל שהיו למלך אוצרות מלאות כל טוב. שהוא הפלגת רבוי מציאות וישות של טובה. עם הנמשל שהיה העולם תהו ובהו שהוא תכלית ההעדר והריקות. גם מה שסיים ועלינו מה לעשות לקלס ולברך. נראה משולל ההבנה וכפל הענין לקלס ולברך. אמנם החזקה שבטענות השוללים תכלית אל הבריאה. הוא אמרם כי כל פועל לתכלית הוא בהכרח נעדר מאותו התכלית אשר בעבורו פעל. ובהשיגו התכלית יקנה מה שהיה חסר ממנו תחלה. ואם נניח בזה תכלית אצלו ית' בבריאתו העולם. א"כ השיג בבריאה מה שלא היה לו זולתה חלילה וזה חסרון בחקו ית' המסולק מכל החסרונות ונמצא כב"י כנוגע בכבודו וביקר תפארת גדולתו. על כן באו ז"ל לתקן זה באמרם משל למה העולם דומה וכבודו וכו'. ירצה איזה משל ודמיון נשים לבריאת העולם. שישאר כבודו יתברך במקומו מבלי יוכלו המדברים להלעיג ולומר שנתוסף לו ית' חלילה אחרי הבריאה והשיב שהוא משל למלך שהיו לו אוצרות מלאות כל טוב. כך העולם וכו'. יאמר אל תחשוב כי בהיות העולם תהו ובהו יקרא זה העדר ושלילת מציאות שהיה השי"ת ממה שהיה אח"כ חס ושלום. כי אדרבה כשהיה תהו ובהו הוא כמלך שיש לו אוצרות כל טוב. כי הכל היה בהויה מעולה ומציאות יקר בציורו ית'. בלי שום העדר יותר ממה שהיה אחרי צאתו לפועל. ומה שבראו בריאה ממש. לא לצורך תוספת שלמותו היה. כי מצד עצמו יש לו אוצרות מלאות כל טוב. אבל היה כן לתועלת העבדים והברואים עצמם שיתהנו הנבראים אלו מאלו. ויגרום זה שיקלסו להקב"ה. ואין זה אלא כעין נחת רוח לפניו ית' שיקלסוהו בריותיו. עם שאינו מתהנה מזה. כעין המלך שמחלק האוצרות לעבדים. שהם הם המתהנים ולא הוא ולא יגיע לו מזה שום תועלת אלא הקלוס. ועתה אמר ועלינו מה לעשות לקלס ולברך. הם דברי ישראל כי להיותנו אנחנו מבחר כל הנבראים כלם. וראינו שהכל נבראו לקלוסו ית' ממה שמתהנים ומקבלים מהתועלת אלו מאלו אם כן במה יודע איפה יתרוננו על כל שאר הנבראים אפי' מיתר המין האנושי אם כמונו כמוהם נקלס נהיה כלנו שוים לזה אנו אומרי' כי יש לנו לעשות תוספת מעולה מאד אליהם והוא כי מלבד הקלוס שבו אנו משותפים עמהם נוסיף גם כן לברך. והוא כי נודע היות הברכה אליו יתברך על דרך מה שאמרו חז"ל ישמעאל בני ברכני. שהוא כאלו כב"י ישראל מוסיפים כח בו ית' להשפיע טובה באמצעות מעשיהם הטובים. וזו סגולה מיוחדת בישראל שקבלו התורה ושומרים מצותיה מה שאי אפשר להמצא כן בשום אומה ולשון שלכל המרבה נמצא בהם הקלוס. או קלוס ממש בפה שנותנים שבח ומהלל אליו ית' במה שמקבלים מהטובה. או קלוס ע"י פעולותיהם שמתוכם נכרת גדולתו יתברך כנודע מהשמים מספרים כבוד אל. אבל לא יגיעו לכלל ברכה. וזה הוא כל הנשמה תהלל יה כלומר כל הנשמה בכלל תהלל יה כי לענין ההלול והשבח כל נשמה משותפת בשוה. אבל בענין הברכה בזה נבדלו ישראל בלבד מפאת אמונתם. וכך אני מפרש כונת פסוק

יודוך ה' כל מעשיך וחסידיך יברכוך. שכל המעשים בכלל אשר נכנסו בזה כל הנבראים כלם. הם מודים ומהללים שמך הגדול כל אחד ואחד כפי מה שהוא. אך נתייחדו חסידיך בלבד לתת לך ברכה ולגרום המשך ההשפעה מצינורי אצילותך. בהיותם מאמינים אמונה שלמה יסודות תורתך ושומרים מצותיה. כי אז בהיותם מהללים אותך מצרפים בזה הברכה שהיא משך השפע. וכל מה שנמצא לשון ברכה אצל שאר הנבראים ברכו ה' צבאיו מלאכיו וגו'. אינו עצם הברכה. אלא נאמרה בהם בהשאלה. כי הברכה האמתית אשר לא נאמרה אלא בישראל ולזה ערב קלוסם תמיד לפניו ית' יותר מכל שאר הקלוסים והוא מה שנתעלה יום זה מאד כמעט יותר משאר ימים טובי' אשר במועד חג הפסח לאשר בו שוררו ישראל השירה המקולסת שעליה יצדק אומרו ית' השמעיני את קולך כי קולך ערב. ומחשובי המאמרים והקלוסים הנאמרים בה הוא אמרם אליו ית' נורא תהלות כאשר בנושא שלנו. והענין כי יראה רוממותו ית' לא תתייחס בלבד אצל השמירה מליפול ברשת החטאים כמו שנתפרסם לומר יראת חטא אבל תוכלל אפי' בעניני המעלה ודרכי קנין השלמות כי גם בהם צריך להיות מפחד וירא שיהיה על צד השלם שבפנים. ויחשוד את עצמו שמא איננו עושה ככל הראוי בכל תנאיה. ומורא זו היא מעולה מאד בהיותה מורה על החשק הנמרץ אשר לו להשתלם בהחלט בתכלית מה שנתחייב בו. ובזה יקל היתר הקושי אשר בפסוק. מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. כי איך כל הדברים העצומים האלה. ימעיטם ויקטינם במלת מה. אבל בשיכוון למה שאמרנו יצדק המאמר. כי לא אמר וללכת בוי"ו התוספת אלא ללכת. וירצה כי אין ספק שההליכה בדרכי ה' ואהבת גדולתו ועבודת מצותיו. הם ענינים גדולי הערך מאד וצריך טורח רב לבא עד תכונתם. אמנם אמר כי לאשר יזמין עצמו לכל הדברים האלה. הוא שואל ממנו דבר נקל מאד לא יפול בו שום קושי כלל. והוא שכשיבא ויכין עצמו ללכת בדרכי ה' ולאהבה אותו ולעבדו וגו'. יהיה זה בשירא את ה' ויחרד לבי לעשותם בלב רגז שלא יחסר בהם איזה חלק מהמשלימים