בינה לעיתים חלק א קסז

אמרו מעיקרא דדינא פירכא כי למה ירצה ליתן התורה למי שהוא ב"ו מעופש חמרי כלה ונפסד. ומשועבד לנטות אל החמריות. הלא יותר טוב תתן הודך על העליונים בלתי בעלי חמר והרכבה. אמר ה' למשה חזור להם תשובה ירצה יחשבו המלאכים כי בהשפיל ערך האדם מצד חמרו ונטייתו אליו תהיה תשובה נצחת לבלתי תת להם התורה. ואני אומר לך לא תבקש שום טענה ושום תשובה אחרת לנצחם. אלא חזור לומר להם פעם אחרת אותה תשובה עצמה שהם אמרו. כי היא היא הנותנת שלהיותך ב"ו ראוי להנתן התורה. כמ"ש אח"כ מה כתוב בתורה וכו'. אלא שעכ"ז נתיירא משה ע"ה. שמא ינוצח מהם מתוך הבל פיהם. דהיינו שהם רוחניים והוא הבל טהור שאין בו חטא. וסוף סוף הוא בעל חומר מוכן לחטא. ע"כ אמר לו ה' אחוז בכסא כבודי כאשר פירשו המפרשים ז"ל שיביט וישכיל במהות נשמתו היותה אצולה מכסא כבודו ית' ובזה ודאי יתעלה על מדרגת המלאכים. אז נתאזר כח והשיב תורה שאתה נותן וכו' באופן שאדרב' מצד החומר אשר באדם הוא זוכה לקבל שכר יותר מהמלכים אשר אין להם נטים אל הרע ושלמותם הוא מוטבע בהם שכן יצרם יוצרם ית'. ובזה מובן אצלי מה שאמר אליפז

האנוש מאלוה יצדק וגו' הן בעבדיו וגו' כי לפי שאיוב במענה הראשון הורה שהיה חפץ ומתאוה מות אפילו מתחלת לידתו והיה רוצה לישאר שם ולא לבא מעיקרא לזה העולם. ונתן פני ההראות באמרו שם רשעים חדלו רוגז שהרשעי' בעולם העליון הם נמנעים מלהכעיס את ה' כפירושם ז"ל ושם נחים ממה שיגעים כאן להתגרות להלחם תמיד עם יצרם הרע. לזה אמר אליפז כי זה טעות הוא בידו כי אדרבה היות האדם משועבד למלחמת יצרו. הוא סבת שלמותו ומעלתו על כל צבא מעלה. וזה הוא האנוש מאלוה יצדק. האם אולי צדקת האנוש וכשרון מעשיו בא לו כן מאת ה'. שהוא ית' הטביע בו לטבע קיים שיהיה עכ"פ צדיק. כאשר הטביע לנבדלי' ולגרמים השמימיים. או אם יטהר להיות זך בלי פשע. אם בא זה מעושהו שעשאו כן מצד עצמו כאשר הם העליונים זה אינו כי ודאי צדקתו וטהרתו אינם טבעיים בו בהכרח. וע"כ מצד זה הן בעבדיו לא יאמין. זה האנוש והגבר אינו מאמין כלום ואינו עושה חשיבות מהשמים וכל צבאם שהם במדרגת עבדים מקיימים דבר ה' בהכרח טבעם ואפילו במלאכים הנבדלים משים האדם הזה תהלה וחסרון בערכו מצד טענה זו בעצמה. וזה כי אף שוכני בתי מר עם היות בני האדם שוכני' בבתי חמר. אסורים בגוף החמרי הזה. שהוא כמו בתים מורכבים מיסודותיו מחלק עפרי באופן שהם נכונים למועדי החטא הנה עכ"ז הם בטוב שכלם מדכאים ומשעבדים אל הבתים החמריים. ונוצחים יצרם. ובזה זוכים יותר ועולים על גדר כל העליונים אשר אין להם אפשרות לחטוא. ונראה א"כ צדק בשפטו האומר היות האדם תכלית כל הבריאה עליונים ותחתונים. ובא האות והמופת החותך בזה. במה שהודיע ה' כי כאשר לא נשתלם תכליתו שהאדם התעיב עלילה ולא שמר הכונה אשר בעבורה נברא שהיא לעבוד את בוראו מיד בקש להחריב את העולם. שהוא כלו במדרגת הכלי והאמצעי אצל האדם. והסתכל אמרו ית' לנח קץ כל בשר בא לפני. שהכונה אצלי מה שהוא הקץ והתכלית לכל בשר הברואים בא לפני זכרונו ית'. כי ראה לא יצא לפעל תכלית זה והיה הפך כונתו. ומן הראוי היה להשחית את הכל. אלא שלהיות נח שלם מצד עצמו נצול ונתן שארית לעולם. והוא מה שאז"ל במדרש רבה כתיב

קל הוא על פני מים תקולל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים. קל הוא על פני מים גזרה שנגזרה עליהם שיאבדו במים תקולל חלקתם בארץ מי שפרע מדור המבול כו'. כ"כ למה לא יפנה דרך כרמים שלא היתה כונתם אלא מטעת כרמים. אבל נח לא היתה כונתו אלא להפרות ולהרבות בעולם ולהעמיד בנים שנאמר אלה תולדות נח. והוא מאמר קשה ההתוך. והרב בעל יפה תואר ז"ל נדחק בו מאוד והוצרך למחוק הספרים ולגרוס שלא היתה כונתן למטעת כרמים כו' ולהטעות מלת אלא ולפי זה הוציא הדברים מפשוטן ופי' מטעת כרמים על ההולדה. ולי בעניותי דברים ככתבן שהרגישו בפ' זרותו שנכנס בלשון יחיד קל הוא ואח"כ יצא בלשון רבים תקולל חלקתם וחזר לסיים בלשון יחיד לא יפנה. לזה אמרו כי הפסוק יובן כאשר נייחסהו לענין נח. כי נח מצד שלמותו לא צלל כעופרת במים אדירים כאשר נגזרה גזרה על דורו שיאבדו במים. אלא הוא היה קל למעלה שט על פני המים בהכנסו לתיבה אשר היתה הולכת על פני המים באופן שהיה כדברים הקלים אבל בני דורו נשארו למשל ולקללה עד שאמרו עליהם מי שפרע מדור המבול וכל כך למה. מה היה שזכה נח להנצל יותר מכל בני דורו אמר לא יפנה וגו'. מה שזכה לכך. הוא לפי שנפרש ונבדל ממעשה הדור הרע ההוא כי הם לא שמרו כונת תכליתם שהוא לקיום המין לעבודת ה'. אלא נטו אל החמר לתענוגי העולם למטעת כרמים ממש שהוא סוג אל כל המעדנים שכר ירדופו ויין ידליקם. אבל נח לא יפנה דרך כרמים כהם לא היתה כוונתו מעיקרא אל העדונים האלה. אלא להרבות תולדות והיה א"כ איש צדיק תמים בענין דורותיו היוצאים ממנו שנתכוון ממש להעמיד דורות ותולדות. ובזה זכה שיאמר עליו ממש את האלהים התהלך נח. שהיה מתהלך אצל האלהים וקרוב אליו. ולא היו המלאכים ממצעים בין מדרגתם מה שאין כן בני דורו שהיו רחוקים ממנו ותברך

ואחרי הקדמנו זה נבא לעניננו בבאור המאמר אשר בו התחלנו. והוא מבואר הקושי