בינה לעיתים חלק א קסו

העליונים. ועתה ראה כי תורתנו שתתעלה בארה בטול שתי הדעות הנפסדות שאמרנו בענין התכלית מיד בתחלת הספר. ופתח דבריה אמרה

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וגו'. וכבר ידעת כמה נבוכו במלת בראשית להיותה סמוכה. וגם בפסוק והארץ היתה תהו הוצרכו להדחק שפירשוהו על היסודו' והוצרכו לפרש חשך על יסוד האש. ויהיה א"כ הכתוב בלתי שומר סדר מצבם. ולמה באש אמר שהוא על פני תהום והרוח על פני המים. ולא אמר ג"כ במים שהם על פני הארץ. ולמה ברוח קראו רוח אלהים ע"כ נראה היות הכונ' לרמוז הכזבת וסתירת הדעות האמורות ולקיים ולאמת היות העולם כולו נברא לתכלית. ושתכלית זה הוא בארץ במבחר נמצאים שהוא המין האנושי. בפסוק הראשון באר בראשונה באמרו בראשית וגו'. כי כאשר אמרנו התכלית בכל הדברים תמיד הוא הראשון במחשבת הפועל ולכן יכונה התכלית בשם ראשית כאמור ראשית חכמה יראת ה' ופי' בו ז"ל בברכות תכלית חכמה תשובה ומ"ט וכו'. הרי שהתכלית כנהו הכתוב בשם ראשית ועל פ' החכם עיניו בראשו אמרו והסכל עיניו ברגליו אלא עד שהחכם בראשו של ענין יודע מה יהיה בסופו. ר"מ הוה צווח לסיפא דמלתא רישא וכו'. באופן שהתכלית הוא הקודם לכל הדברים. ע"כ אמר בראשית. ירצה אל תחשוב שברא ה' העולם מפני שכן עלה ברצונו מבלי פנות אל שום תכלית. כי אין הדבר כן. אלא בראשית במה שהוא תמיד ראשית והתחלת כל הדברים הנפלאים שהוא התכלית. וזה הוא טעם תי"ו הסמיכות. כי התכלית לעולם הוא התחל' של כל הדברי' אשר אפשר לצייר שאינו התחל' לדבר זולת דבר. בזה הראשיות שהוא התכלית ברא ה' כל הנבראים. שכלם נבראו לתכלית בין העליונים ובין התחתונים. ובפ' השני באר התכלית מה הוא. והגיד שעם כל החסרונות השלש אשר אמרנו היותם בשפלים. עכ"ז התכלית נמצא בם. הוא מין האדם העולה על גביהם. ועל הראשון אמר והארץ היתה תהו ובהו. יאמר הן אמת כי הארץ היתה מטבעה נפסדת ואובדת מצד הרכבתה. משא"כ בעליונים שהם פשוטים וקיימי'. ועוד שנית שהיא חשך נעדרת האורה. והעליונים בעלי אורה מאירים ומזהירים. ועוד בה שלישיה שהיא על פני תהום מקום שפל לצד מטה אל המרכז. והשמים הם בגובה רום לצד מעל'. אבל מ"מ יש כאן בארץ ענין אחד העולה במעלה יתרה על פני כל הנבראים כלם המכונים בשם מים. כנודע מענין מים עליונים ומים תחתונים. והוא רוח אלהים הוא נשמת אלהים חיים אשר נפח באדם. ומזה הצד עולה על מדרגת העליונים כי כל ג' חסרונות הגוף יתוקנו ע"י שלמות הנשמה הטהורה. ומעתה לפי זה לא בלבד עלתה מעלה האיש הישראלי על צבא השמים אלא אפילו על המלאכים נתעלה והוא גדול מהם מצד נשמתו. וזה כיונו ז"ל להמציא בפרק רבי עקיבא באמרם

אמר ר' יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו. אמר להם לקבל תורה בא. אמרו לפניו מדה גנוזה מששת ימי בראשי' תתקע"ד דורות קוד' שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם מה אנוש כי תזכרנו תנה הודך על השמים א"ל הקב"ה למשה החזר להם תשובה אמר לפניו מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר לו אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה. אמר לפניו רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה. אנכי ה' אלהיך אמר להם למצרים ירדתם וכו'. מיד הודו להקב"ה שנא' ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב מיד כל א' וא' נעשה לו אוהב ומסר לו דבר שנא' עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות. ואף מ"ה מסר לו דבר שנא' ויתן את הקטרת ויכפר על העם. ואומר ויעמוד בין המתים ובין החיים אי לאו דא"ל מנא ידע. ועם שיש בו דיוקים הרבה לא נדקדק אלא שנים או שלשה לבא אל הכונה דרך כלל. ראשונה מה איכפת להו למלאכי השרת שיעלה מרע"ה למרום ושיקבל התורה. האם עינם צרה בטובתו של משה. שנית מה הוא לשון זה שאמרו מה לילוד אשה בינינו. כי היה להם לתמוה על המקום ולומר מה לילוד אשה כאן. או יאמרו מה לילוד אשה עמנו. אבל אמרם בינינו מה כונתם. שלישית בלשון שאמר הקב"ה החזר להם תשובה. יאמר בקצור השב לה' ואם על כל פנים ירצה לומר מלת תשובה יאמר השב להם תשובה ולא החזר להם

והנראה בכונתם כי הוא ידוע היותו יתברך במלכותו כב"י כמלכותא דארעא לשכך את האוזן בהבדיל כמה הבדלות. והוא מוקף מכל צבא מלאכיו הסובבים כסא כבודו קרובים אליו לפי מעלתם. ואין מי שיתמצע בינו ית' ובין מלאכיו המשרתים לפניו כי מי יגיע למדרגה זו. אמנם מרע"ה העיד עליו הכתוב ומשה עלה אל האלהים. לומר כי כשעלה מיד נגש ממש אל האלהים לפנים ממחנות מלאכי השרת. כי הוא היה קרוב אצל הי"ת. ונשארו המלאכים לצד חוץ כרחוקים. וזה למשל כי נתעלתה מעלתו על מעלתם. וע"כ אמר כי כשעלה משה למרום. אמרו מ"ה מה לילוד אשה בינינו. איך אפשר למי שהוא ילוד אשה שכוללים בזה כל החסרונות שאפשר שיהיה הוא ממצע ומפסיק במדרגתו בינינו. דהיינו בין גדולתך ית' לנו שהיא כאמצע ואנו בקצה האחר. השיבם ית' כי היה זה לו כן מצד בואו לקבל התורה. כי בזה נשתלם תכלית הבריאה שהיה בעבור ישראל שיקבלו התורה וכיון שהכל נבראו ואפילו המלאכים לתכלית זה. מפני כך גדלה מעלתו על מעלתם. אז