בינה לעיתים חלק א קסה

היה ללעג ולקלס אצל המתפלספים מאמר האומר היות האדם סבה תכליתית אל הבריא' כלה. ובאו ע"ז בשני דרכים. הא' כי בקשת התכלית עצמו למה ברא הקב"ה העולם. היא בטלה כי לעולם לא נבא אל קצה. שאם נאמר בראו לתכלית המין האנושי. עדיין נשאל ומה בצע בבריאת האדם. וכי נשיב לשיעבוד את קונו. נשאל עוד ומה נועיל אליו ית' כי נעבדנו. וכן מדבר אל דבר עד שלבסוף נגיע בהכרח לומר כך היה רצונו ית'. כי לא יתן ולא יוסיף אצלו שום שלמות מציאותנו או עבדותנו. והן אמת כי צדקו בזה לומר שאין לשלמותו ית' שום צורך מבריותיו כי לא יוסיפו במעלתו מאומה להיות עצם גדולתו בלתי תלוי בזולתו. והוא אצלי מאמר המשורר ע"ה כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך. אם אין כונתו אלא לומר שהוא יתב' לבדו ולא אחר יקרא גדול ועושה נפלאות נראה לבלי צורך כי הוא פשוט. וגם מלת אתה האחרונה היא מיותרת. אמנם ירצה כי שני חסרונות יקרו לאדם מצד פחיתותו. האחד כי כל מה שנתארהו בתאר מה לא יצדק בו בעצמו רק בצרוף כי לא יקרא המלך מלך אלא בערך העם שהוא מולך עליהם אבל בזולת העם לא יקרא מלך. וכן לא יצדק שם גדול אלא בערך הקטנים ממנו כי הוא מצטרף. משא"כ אצלו ית' כי מלכותו אינה תלויה בזולתו אלא היא עצמותו כאשר אנו אומרים ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך וגו' כי אין כונת ה' מלך על הזמן ההוה. ומלך על העבר. אבל הרצון בו שהוא ית' הוא עצמו מלך מצד מהותו ואלהותו. ואין זה תלוי בזמן או בעם. והב' כי הפועל איזו פעולה. הנה תחלה היתה בכח אצלו ואח"כ הוציאה לפעל. ואין ספק שנתוסף השלמות במציאות הפועל מכשהיה בכח. אמנם אצלו ית' אין הפועל מחדש שום דבר. כי לא יתכן לחלק ולהפריד בין הכח והפועל כי הפועל והכח הכל דבר אחד אצלו. ועד"ז מתבאר לי פסוק שירתנו ימינך ה' נאדרי בכח. אין האדירות שלך תלוי ביציאתו לפעל אלא גם בהיותו בכח בלבד הוא כן. וזהו שאמר כי גדול אתה וגו'. ירצה הנה לך ה' נאה לקרוא גדול בהחלט. וגם לומר היותך עושה ופועל הנפלאות לו עתה אחרי שיש נבראים שהם קטנים בערכך. שבהצטרף אל קטנותם תקרא אתה גדול או לפי שאתה מוציא בפעל הנפלאות בסבת' תהיה עושה נפלאות. אלא אפי' נצייר היותך אתה ה' לבדך מבלי שום נברא אחר. אתה גדול להיות הגדולה תלויה בעצמותך. וגם אתה עושה נפלאות עם שלא יצאו לפעל לחסרון מציאות המקבלים. כי הכח אצלך הוא הפעל עצמו ואין ביניהם שום הפרש. באופן שהנבראים לא הוסיפו שום שלמות בגדולתו. ומצד זה לא היה מקום לומר היות האדם תכלית הבריאה. אבל עכ"ז מצד טבע מדת השלם שהוא להשפיע מטובו ולהשלים הזולת ברא ה' העולם. עם בלתי היות לו צורך לכך למען ישתלם המין האנושי בהכרת יוצרו וגדולתו וזה כל פרי מעשיו. ואמנם כת אחרת באה בדרך שניה לומר כי אחרי הוראת היות לעולם תכלית. רחוק הוא שנא' היות האדם הוא התכלית הזה. כי אפי' נודה היותו כן אצל העולם השפל. להיות המין האנושי היותר שלם שבנמצאות השפלות. לא יתכן כן בערך הגרמים השמימיים. כי להם ג' מעלות עצמיות על האדם. הא' מצד חמרם שהוא גשם חמישי בלתי מורכב וממילא הוא בלתי נפסד כפי הטבע. והאדם בעל חומר מורכב. ונמשך היותו כלה ונפסד וקצר ימים כאמרו אדם להבל דמה ימיו כצל עובר. הפליג בספור השתעבדות האדם אל הזמן. כי הוא תמיד בורח ממנו. וכאלו האדם רודף אחריו להשיגו ולא יוכל להחזיק בו. וזה הוא ימיו כצל עובר. אין הימים כמו הצל שאחרי האדם שהאדם עובר את הצל שאז יראה כאלו הצל הולך אחריו. באופן שהאדם נרדף מהצל. אלא הוא כצל שהוא עובר את האדם. שהוא לפניו. נראה כבורח מן האדם והוא רודפו להשיגו. וזה ודאי מורה הפלגת והעדר זמנו. הב' הוא היות השמים וכל צבאם גופים מאירים ומזהירים באי זה אופן שיהיה כמו שנאמר זהר הרקיע. והשפלים הם גופים חשוכים מצד עצמם נעדרי ההארה. הג' מצד המקום כי הגרמים השמימיי' הושמו בצד המעלה. והמין האנושי למטה. וזה מורה גריעותו. ואולם יאמר כי כל אלו החסרונות יש להם מקום מצד החמר. אבל מצד הצורה אשר באדם האמתי. הוא העם הנבחר בהיות נפשותם חצובות ממהות גדולתו יתברך. לא יכנסו בערכם השמים וחיליהם. ולזה נתכוונו ז"ל כשאמרו בוי"ר פרשת אחרי מות

רבי לוי בשם ר' סימון בן מנסיא אמר תפוח עקבו של אדם הראשון הי' מכהה גלגל חמה. קלסתר פניו עאכ"ו. הנה הרב בעל העקדה ז"ל פירש עקב זה על השכר. ולי אפשר כי גדר התכלית הוא. היותו בא בסוף כל הדברים וכל הקודם אליו. הם כאמצעיים אבל הוא תחלת המחשבה. כי הוא הדבר הראשון אשר יעלה בלב הפועל שבעבורו יפעל. והנה האדם ראינוהו אחרון במעשה לכל הנבראים זה מורה היותו התכלית וממיל' היה הראשון במחשבה והוא אמרו אחור וקד' צרתני אחור בפעולה וקדם במחשב'. והוא מבואר כי היותו אחרון הוא בבריאת גופו וחמרו. ולזה אמרו שאם תפיח עקבו שהוא משל אל החמר. ולפי שבא בסיף ובאחרונה קראו עקב שהוא הקצה האחרון שבאדם. הנה האחרוניות זה הוא מכהה ומשפיל מעלת גלגל חמה ראש ככבי מעלה. כי להיותו נברא בסוף מורה היותו במדרגת התכלית אצלו. והשמש ושאר ככבים כאמצעיים. כ"ש קלסתר פניו שהיא הצורה האלהית היא נשמתו האצולה מכסא כבודו ית'. כי ודאי תעלהו למעלה למעלה מכל