בינה לעיתים חלק א קסד

וכו' ואינו אומר לא אמר אדם שירה לרמוז לזה לומר שעם היות היה במציאות מי שאמר שירה. אדה"ר. אנו לא מצאנו אותו מפורש בתורה אלא מפי הקבלה. ועל פי דרכנו יובן באופן אחר כשנדייק אמרו שאמרו שירה להקב"ה אלא ישראל כי ודאי שלהקב"ה היא השירה. תדע שבאדם ואברהם יצחק ויעקב ע"ה לא אמר אלא ולא אמרו שירה ושוב גבי ישראל חזר לומר מיד אמרו שירה לפני הקב"ה וכו' הלא דבר הוא ונראה כי הם ז"ל הרגישו בפסוק אמרו אז שהוא מיותר וישיר בל' עתיד שהול"ל וישר משה. ומאי השירה הזאת כי ודאי היא היא ולא אחרת. ולמה לו לומר לה' שהוא פשוט כיון שאמר אשירה לה'. ומהו ויאמרו לאמר וכפל גאה גאה. על כל זה השיבו ז"ל באמרם. כי תכלית כונת ישראל בשירה זו. מתחלפת ממה שנראה לכאורה מענינה. כי המובן ממנה הוא שנתנו שירות ותשבחות לאל יתברך להודות לשמו הגדול על החסד שעשה עמהם להצילם ולהוציאם מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה. ואין הדבר כן. שאלו היתה זאת כונתם. היה להם לשורר שירה תיכף ליציאת מצרים

אבל האמת הוא עיקר שירתם הוא למה שנוגע אליו יתברך בהתפרסם גדולתו ע"י נס זה של קריעת י"ס. מה שלא היה בשאר הנסים כי עמה נצטרפו יחד שני דברים הא' ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים. כי הושיע ה' את ישראל והטיב להם בגאולתן. השני שראו את מצרים מת על שפת הים ובזה נתפרסם ונתאמת. היותו ית' חפץ ויכול על שני ההפכים. וזה היה מה שהניעם עתה לשורר על מה ששמחו ועלץ לבם מכבוד ותפארת גדולתו ית' העולה על ראש שמחתם וזה ערב מאד לפניו ית' לפי שמיום בריאת העולם עד עכשיו אם אולי היה מי שאמר שירה כגון אדם הראשון. לא היתה שירתו להקב"ה לענין נוגע לכבוד גדולתו. אלא עיקר השירה היתה למה שנוגע על עצמו. שהיה מלוכלך בחטא ונגרש מנגד עיניו ית'. ובבא יום השבת שהגין עליו אמר שירה על ההגנה ועל מה שקבל מזה מן החסד. ולא זו בלבד אלא שנמצאו גם כן סבות ליחידי סגולה זולת ישראל שקבלו חסדים ממנו ית' ואפילו שירה סתם לא אמרו. דהיינו לשלם תודות על טובות עצמם. כי אדם כשבראו שנתן לו ההויה לא אמר על זה שיר' ואברהם יצחק ויעקב שנצולו מהמיתה אחרי היותם. גם הם לא אמרו שירה על זה. אמנם ישראל כשעמדו על הים אע"פ שנקרע להם ר"ל שהקריעה היתה לטובתם להצילם מיד אויב. מ"מ לא על זה אמרו שירה. אלא לפני הקב"ה שעיקר שירתם היתה לפני ה' לכבודו וגדולתו. וזה הוא פיה פתחה בחכמה. שכביכול היא היתה הראשונה שפתחה והתחילה להיות פיה בענין חכמה לפרסם דעה ואמונה נכונה התלויה בחכמה. ואמנם תורת חסד שהיא הודאה על קבלת החסד והטובה שהוא דבר הנוגע לה. זה לא אמרה בפירוש בפיה אלא היה על לשונה כטפל נכלל בדברים. מה שלא ה' כן לאחד מן הקודמים ולפיכ' אמר ה' לאלו הייתי מצפה כי פירשו ז"ל לדעתי בזה אמרו אז ישיר משה. ירצה שמאז ומקדם בראותו ית' אין מי שיתעורר לשורר לפניו ית' על הנוגע לכבודו. מאז אמר כי הוא מצפה שלעתיד ישיר משה ובני ישראל. הם בלבד ישוררו השירה הזאת דוקא ולא האחר' שקדמה. כי זו תהיה לה' על דבר כבוד שמו וכן היה בפעל ויאמרו לאמר אמרו ממש כמו שאמר ה'. כי נוסח שירתם הוא אשירה לה' כי גאה גאה מה שאשיר ואזמר לה' אינו על עצמי וישועתי. אלא על כי הוא יתב' גאה גאה בכפלים בפועל הטוב מצד אחד והרע מצד אחר. כי הנה הרע למצרים שסוס ורוכבו רמה בים וגם הטיב לי כי עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה שהושיעני מכל צרה. וא"כ לזה אשורר עתה בנס זה. ומהם למדה דבורה עליה השלום באמר' בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו אלהים שמעו מלכים האזינו רוזנים אנכי לה' אנכי אשירה וכו'. ירצה כשימשכו שני דברים הפכים מה'. אחד רעת השונאים שיפרע ה' מהם בעבור ישראל. והשני לטובה התנשאו' ישראל ומעלת' שיהיו נדיבים ושועים וגדולי הערך הנה אז ודאי ראוי לשורר ולברך לאלהינו. ודעו איפה אתם מלכי ארץ וכל לאומים כי לא אהיה כמותכם שבקבלתכם הטובה תשמחו על תועלת עצמכם. ולכל המרבה ע"ז תתנו תודות למטיב אתכם. לא כן אנכי עמדי. כי אנכי לא אחשיב הנאתי לומר עליה שירה. אבל למה שנוגע לה' על דבר כבוד שמו שיתפרסם היותו סבה כוללת אל ההצלחו' ואל היסורין בעבור זה אני משורר' ומזמרת לאלהי ישראל כי זה כל חמדת לבבי. גם לעתיד בשוב ה' את שיבת ציון ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה בעבור מה שיאמרו בגוים שנתגדל ה' ונתעלה במה שעשה עם ישראל. תגלה ותראה מלכותו עלינו מהרה. אכי"ר: דרוש שני לשירת הים נורא תהלות

מדרש תהלים עולם חסד יבנה. משל למה העולם דומה וכבודו של הקב"ה למלך שהיו לו אוצרות מלאות כל טובה ואמר על מה אלו מונחין לוקח אני עבדים ומאכילן ומשקן והן מקלסין אותי. כך היה העולם תהו ובהו. עמד וברא את העולם וברא את האדם והשליטו בכל טוב כדי לקלסו. ועלינו מה לעשות לקלס ולברך וכן הוא אומר כל הנשמה תהלל יה ואומר ברוך ה' לעולם אמן ואמן: