בינה לעיתים חלק א קסג

הראשון. למה חזר לכללו עוד עם השני באמרו אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה. לא היה לו לומר אלא והיה אם לא יאמינו גם לקול האות האחרון. אך הוא מבואר עם מה שאמרנו כי באות השני מהיד נכלל ענין המקום וגם הנושא ושניהם באות א' אחרון. ולזה אמר שאם יהיו כל כך קשי עורף שלא ירצו להאמין גם לשני האותות האלה האחרונים ששניהם באים כא' באות היד. כי אולי יאמרו שנוי הזמן יגרום ההתחלפות הזה. אז תקח ממימי היאור ושפכת וגו'. כי בזה יקובצו כל הג' צדדים יחד. כי כשתשפוך אלו המים של היאור היבשה. הנה ימצאו אז בהם בזמן אחד וברגע אחד שתי הויות מתחלפות אחד לטובה ואחד לרעה. הא' שאלו המים אשר תשפוך יהיו המים עצמם אשר תקח מן היאור. כי גם אחר השפיכה. ישארו בהוויית המים טובים לשתיה ומים ממש כאשר בעת הלקיחה. וגם תהיה להם הויה אחרת רעה. שיהיו לדם נמנעי השתיה. והוא מה שקבלו ע"ה שבספל א' היו שותים היהודי והמצרי והיהודי היה שותה מים והמצרי דם. הרי שהיה טוב ורע בנושא אחד שהם המים ובזמן ורגע אחד שזה שותה וזה שותה. ובמקום אחד עצמו כי לזה חזר לומר ביבשת. אמנם לא הספיק כל זה להוציא מלבו הרע של פרעה אמונתו הנפסדת. כי אחרי בא עליו המכות לעולם היה חושב. כי לא היתה כונתו יתברך רק להרע עמו ולהנקם ממנו. ומה שהיה מבקש ומתרה שישלח את ישראל מארצו לא היתה הכונה התכליתית טובת ישראל להושיעם ולגאלם. אלא עילה היא ותואנה שבקש ע"י כך להביא הפורענות על פרעה ואם אולי ימשך מזה תועלת לישראל יהיה זה במקרה ולא בעצם כונתו. הלא תראה כי כאשר הסכים לשלחם באמרו לכו עבדו את ה' מי ומי וגו' שא"ל משה ע"ה בנערינו ובזקנינו וגו'. השיב

יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם. אשר פשוטו כעין קללה. ומלת כן אינה כ"כ מתיישבת בזה. ואפשר לי כי אמר פרעה. אוי לכם כי אינכם יודעים כמה רעה אתם מבקשים לעצמיכם בהיותכם רוצים ללכת כלכם. מבלי השאיר כאן שום אחד מכם. כי הלא אם תלכו קצתכם וישאר הטף. עדין יהיה לו יתברך צד תואנה להתעולל בנו באמור שלח את הנשארים. ובזה לא יעשה עמכם שום רע כי יהיה עסוק להרע עמנו בעילה זו כאשר עד עתה. אבל אם לא ישאר כלום. דעו כי כמו שהיה עמי עד עתה מצר ומצער אותי. כן יהיה עמכם מכאן ואילך כאשר אשלח אתכם ואת טפכם יחד כדבריכם. כי בהבטל הסבה שהיה מצר לי. יתהפך עליכם לעשות עמכם רעה כדרכו. באופן שעדין היה במרדו ובעפוש סברתו. להאמין שלא היתה מעולם כוונת ה' להטיב לישראל אלא להרע למצרים. ואפילו אחרי צאתם עודנו מחזיק בדעה זו הכוזבת. כי בראותו סבוב ישראל דרך המדבר ושובם לפני פי החירות שהוגד למלך מצרים כי ברח העם. דהיינו שהוגד לו כי העם אינו הולך דרך ישרה כמי שיוצא ביד רמה וע"י מנהיג שינהלם וינחם במעגלי צדק. אלא כמי שבורח בלי שום הנהגה פונים אנה ואנה מבלי ידעו לאיזה מקום ילכו. אז חזרה להתקיים בידו סברתו הרעועה וגזר בלי ספק שהאמת אתו כי אחרי אשר שפך ה' חמתו במצרים בתואנות ישראל שלא היתה כונתו העצמית ההטבה עצמה עתה שכבר יצאו הניחם למקרה ופגע. כי אין מידו להטיב להם ולהנחותם דרך ישרה. לזו נשאו לבו לרדוף אחריהם. והתמיד כן עד עת בא ישראל בתוך הים שנקרע לפניהם. כי ראו אז ברגע א' גבורותיו ית' להטיב ולהרע בזמן א' עצמו כי בקע ים ויעבירם והציל את ישראל מצרת סכנתם. וזו היתה הכונה הראשונה והעצמית בקריעה. ובאותו רגע עצמו טובעו בים סוף כל חיל פרעה והיתה הוראה מפורסמת היות בו יתברך פעולת ההפכים. עד שהודו בפיהם ואמרו אנוסה מפני בני ישראל כי ה' נלחם במצרים כי עד עתה הייתי צריך לנים מפני פחד ה' ומתוקף רוגזו בהיות תכליתו להרע לנו. ולא מחמת ישראל כי לא איכפת ליה להטיב להם שאין זה מתכונתו. אבל עתה נתבאר לנו כי צריך לנוס מפני בני ישראל עצמם. כי מה שנלחם ה' במצרים. לא היה לסבת עשות עמנו רעה כאשר חשבנו. אלא היה להם בעבור ישראל להצילם ולגאלם. מעתה אחרי שע"י נס זה של קי"ס. נתבססה ונתקיימה אמונה זו מיכלתו יתברך בכל ההפכים. מה שלא היתה מוחזקת כל כך ביציאה עצמה ובשאר הנסים. היא שגרמה הגדלת ופרסום נס זה לשומו לראש פנת כל נסי מצרים והוא הנרצה להם ז"ל בשמות רבה

דבר אחר אז ישיר משה הה"ד פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל ברא אד"ה ולא אמר שירה הציל אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה וכן יעקב מן המלאך ומן עשו ומן אנשי שכם ולא אמר שירה. כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם מיד אמרו שירה לפני הקב"ה שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל. אמר הקב"ה לאלו הייתי מצפה ואין אז אלא שמחה שנאמר אז ימלא שחוק פינו. ויקשה בזה אמרם שמיום בריאת העולם לא אמר אדם שירה עד ביאת ישראל לים. כי הלא על פסוק שיר השירים קבלו ז"ל לדבר מוסכם שעשר שירות נאמרו בעולם ואחת מהנה אדם הראשון כשנכנס יום השבת והגין עליו אמר מזמור שיר ליום השבת. ואולי המדרש אומר לא מצינו אדם שאמר שירה