בינה לעיתים חלק א קסב

לאמר. ונתיישב בזה גם הכפל וכל אלו ההבדלים שאמרנו בארם המלך דוד ע"ה באמרו. למכה מצרים בבכוריהם כל"ח ויוצא ישראל מתוכם כל"ח ביד חזקה ובזרוע נטויה כל"ח לגוזר ים סוף לגזרים כל"ח. הנה הזכיר שלשתם אבל לא אמר ביד חזקה ובזרוע נטויה אלא אחר ויוצא ישראל מתוכם כי בה היה החוזק ונקראה יד חזקה. אבל מה שעשה במצרים נקראת יד גדולה בלבד מצד עצמה כי בלי ספק היתה הגדולה שבנפלאות. ואולם מה שהרבו להפליג בהגדלת נס זה של קי"ס. היא הוראה עצומה על היותו יקר הערך מאד ושיש בו מהפנימיות שעור רב. וראוי לנו לדעת מה נשתנה נס זה שיצא מכלל שאר הפלאים הנעשים במצרים. ונאמר בזה עם מה שנבין במאמרם ז"ל בויקרא רבה פרשה ל"ה

תנו בשם רשב"י הככר והמקל נתנו מכורכין מן השמים אמר להם אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו. היכן היא משמעו של דבר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו. ודבריהם ז"ל קשים מצד עצמם בהבנתם. ולדעתי נתכוונו לומר כי מימי קדם קדמתה פשתה צרעת אמונה כוזבת בין המתפלספים. כי כיון שמסבה אחת פשוטה לא יסובבו מסובבים הפכיים ע"כ גזרו שהטוב והרע להיותם הפכיים א"א שיבואו מסבה א' עצמה. אלא שיש סבה א' פועלת הטובות וסבה אחרת פועלת הרעות. לכן אמר רשב"י ע"ה כי אין הדבר כן אלא ככר ומקל נתנו מכורכים מן השמים. יאמר בין הטובות וההצלחות הנכללים בככר שהוא עצם הפרנסה ובין המקל שהוא כולל צרות רבות ורעות ויסורים קשים. לא באו מהתחלות שונות נפרדות זו מזו. אלא שניהם נתנו כרוכים ומעורבין יחד כלם ממקור א' ומסבה א' יתברך שמו. והיה כן ממנו בדרך גמול ועונש. כי הוא יתברך אמר אם שמרתם את התורה וכו'. שהכל. גזור מלפני בית דינו הצדק. והוא מה שכיון הכתוב באמרו אם תאבו וגו' ואם תמאנו וגו' כי פי ה' דבר. אשר בלי ספק אמרו כי פי ה' דבר הוא מותר. כיון שכל מה שאמר עד עכשיו ג"כ היה בדבר ה' אבל הכונה להוציא מלבנו אמונה רעה זו ואמר ל"מ כשתאבו ושמעתם יהיה לכם שפע טובה מצדו יתברך. אלא אפילו כשיהיו לכם צרות מצד מעשיכם. יהיה כן לפי שה' דבר והוא גזר על כך ולא יבאו הרעות מסבה אחרת זולתו חלילה. והנה כבר נודע מה שאמרו מי שקדמונו. שפרעה הרשע וכל חכמי מצרים היו דשקועים מאד בדעה זו הכוזבת שפועל הטובות אינו פועל הרעות. ובפרט חשב כי הוא יתברך אשר הפליא מכותיו עליו היה מטבעו ח"ו לעשות רע וזה תכלית פעולותיו. אבל להטיב אין עמו בעצם חלילה. וברצותו יתברך לפרסם ולהודיע ההפך מזה שיכירו הכל כי הכל, בא בחפצו ורצונו הן בטוב הן בהפכו. לכן מתחלת שליחות של משה ע"ה בענין הוצאת ישראל ממצרים הקדים שיעשה ג' אותות מהפכת המטה וצרעת היד והפכת מי היאור לדם. ומפרשינו ז"ל דברו בזה בעומק. ואני בעניי אומר בדרך שטחיי. עם מה שנדייק בשלישי שאמר

ולקחת ממימי היאור ושפכת היבשה והיו המים אשר תקח מן היאור והיו לדם ביבשת. אשר באמת כל ימי נצטערתי על כפל זה והיו המים והיו לדם.. כי כיון שכבר אמר ולקחת ממימי היאור מה הוצרך לחזור ולפרש והיו המים אשר תקח מן היאור. יאמר בסתם ושפכת היבשה והיו לדם ביבשת. וממילא היה נודע שעל מימי היאור ידבר. ואפילו ירצה להזכיר פעם אחרת המים. שתי הויות האלו למה לי. יאמר והיו המים אשר תקח מן היאור לדם ביבשת. או והמים אשר תקח מן היאור יהיו לדם ביבשת

אמנם אומר אני כי בכלל כונותיו ית' בזה היו להשריש האמונה הישרה אשר ראוי להאמין שהוא ית' סבה כוללת כרצונו הפשוט לכל הדברים הן לטוב הן להפכו. ושכל השנויים הבאים מרע לטוב ומטוב לרע הם כפי היותם מסודרים ומוגבלים מחפצו ית'. ולפי שהשנוי אפשר יהיה מאחד מג' צדדים. אם מצד חלוף הנושא עצמו. כי נושא א' יהיה רע ובהתחלפות הנושא יהיה טוב. ואם מצד שנוי המקום. כי מה שיהיה כאן טוב יהיה במקום אחר רע. ואם מצד שנוי הזמן. כי היום יהיה דבר אחד טוב ומחר יהיה הפכו. על כן הורה הוא ית'. כי אין מעצור לפני גדולתו לשנות הדברים ולהפכן. מבלי שום צד מצדדים אלו. אם מצד הנושא הרי אות המטה שמפני צויו יתברך באמרו השליכהו ארצה נהפך לנחש שהוא בעל חי מזיק ורע עד שברח משה מפניו. וזה הנושא עצמו חזר על פיו ית' להיות מטה דומם. ואדרבא ישמש למשענת ולהבריח הרוצה להזיק ולכמה דברים לתועלת האדם. ושמא יאמר יהיה זה השנוי מצד חלוף המקומות כי בארץ היה נחש וביד היה מטה. לזה בא האות השני מהיד שיביאנה בחיקו ומשם יוציאנה מצורעת וישוב עוד להביאה אל חיקו ומאותו המקום עצמו יוציאנה כבשרו כי נרפא הצרעת ויוודע מזה כי אפילו בנושא א' עצמו שהיא היד וגם בהיותה במקום א' שהוא החיק. פעם יהיה להרע שהיא מצורעת ופעם יהיה להטיב שתשוב כבשרה. ודאי אין זה כי אם בחפץ ה'. והבן בזה נעימות אמרו

והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון וגו' והיו אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה וגו'. כי כיון שכבר אמר אם לא יאמינו לקול האות