בינה לעיתים חלק א קנח

מפני קרון פניו אמר בלבו זו תהי' סבה נכונה לתקוע בלבם מורא רבם למען ישמעו וילמדו מה שאלמדם שיתרשם בם בעצם בשביל מה שיתפעל בראותם הדרת פני. אך אמנם אם יהיה זה כן בהתמדה. שבכל עת ובכל שעה יראוני על האופן הזה כבר יורגלו בו ויחזור להם הדבר לטבע ולא יעשה עוד בהם שום רושם ולא יתפעלו ממנו ואולי יביאם לידי בזיון ותאבד הכונה הנכבדת האמורה ויפסידו התועלת העצמי שימשך להם לחקות בלבם חוזק הלמוד כאמור. לפיכך המציא בחכמתו לתת על פניו מסוה. למען לא יראו קרון פניו בכל רגע בתמידות. אלא בזמן קראו אליהם ללמדם ולצוותם מה שנצטוה ממנו ית' כי אז בהגלותו אליהם פתע פתאום בקרון פנים אשר לא ראוהו כן זה כמה יתפעלו ממנו בכל פעם כדבר חדש. ויהי מורה רבם עליהם. וישימו לב ללמוד וללמד לשמור ולעשות בכל אשר יורם מפחדו ומהדר גאונו. ומיד בהפרדו מאצלם השיב המסוה על פניו כמי שהוא גונז דבר יקר אין ראוי שיהיה נראה אלא לפרקים. ככל החזיון הזה יקרה לפעולות הטבע עם המעשים הנסיים. כי המרוץ הטבעי עם היות שבכל פעולותיו הנוראות מכריז ואומר הביטו וראו מי ברא אלה כמאמר הנביא ע"ה. מכל מקום מרוב ההרגל וההתמדה אין איש שם על לב להתבונן על זה כי אינו מביא האדם לשום התפעלות מחודש אבל הפועל הנסיי שבא מזמן לזמן רחוק בעת הצורך הגדול. יעשה רושם הרבה לחדושו ויחקרו בנפש ידיעת אמתת יכולת העושה אותו יתברך שמו ותהיה ידיעה נרשמת ועצומה לא במהרה תנתק. לאשר ישתומם ויתפלא מהפלא ההוא הבלתי מורגל. והוא אמרו אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד. כי מלבד מה שיש לי מהחיוב לתת ברכות והודאות לשמך הגדול על הנפלאות עצמם עוד יש לי להודות לך על שאני מתפלא מהם מאד ואתפעל מהרגשתם כי ע"י התפעלותי והיותי מתפלא מהם. קנתה נפשי ידיעה מאודיית ביתרון מופלג אם מעצם הידיעה ואם בהשאר רשומה לא תמוש ממני

והענין הג' מפאת המושג. שהוא מה שיש באפשרותנו לידע ממנו יתברך. הוא מה שנתבאר במאמרנו אשר בדרך קצרה יראה שנתכוונו לומר שמצד העולם כפי מה שהוא בנבראים מה שנוכל להכריח ממנו יתברך הוא מציאותו האמתית. והיותו סבה ועילה מוחלטת לכלם. וכל שאר הנמצאים לא יוכלו להיות אלא עלולים ממנו ואין להמלט מזה ההכרח וזה בטענות עצומות. כאשר כן הוכרחו להודות כל גדולי חכמי האומות. ולא יכלו להכחישו. וזה הוא מעולם אתה. כלומר מפאת ומצד העולם נודע שאתה הוא דהיינו מציאותך שאינה תלויה בזולתך וכל זולתך מציאותו נתהוה ממך. אך כבר מצאו האפיקורסים מקום להכחיש ההשגחה הפרטית ושכר ועונש ושאר פנות שרשיות. באמרם שלא תחוייב האמנתם מצד העולם. כי כבר אפשר הוא יתברך בראו ואח"כ נשאר כלו נמסר אל הטבע כפי מה שסודר לו מתחלה ועד סוף. לא ישתנה ולא יתחלף לעולם אפי' ברצון הבורא חלילה. אמנם מצד הפלאים והריסת הטבע שהיה זה בניסי מצרים ובפרט בקריעת הים שעליה אמרו השירה הנה בזה מתפרסמת השגחתו יתברך ויכלתו ברצונו הפשוט. וזה הוא התיישבות הכסא. הוא כסא המלכות והשלטנות לצוות ולסדר אומר ונעשה רצונו. ככל אשר יחפוץ יעשה והיינו נכון כסאך מאז. כל זאת באתנו מהפלגת ההשגה הכי נכבדת. מסבת הפלאים בכל הג' צדדים אשר אמרנו ובם נפלינו מכל העם אשר על פני האדמה כי לא עשה כן לכל גוי. והן עתה בגלותנו. הן אמת רבו נפלאותיו עמנו. אבל הם נסתרים ונעלמים. לא תשורם עין רואי. אבל אנו מחלים גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. תגלה עינינו שעין בעין נראה ונביט בהבטה מוחשת. ולא בהעלם נפלאות מתורתך. הנפלאות שאתה עושה עם עמך מסבת תורתך הקדושה. אשר הם ולא זולתם קבלוה. ומחמת התורה להם לבדם נתנה מתת הפלאות עתה תגלה אותם לעינים שנראה בפרסום גדול בביאת הטוב המקווה. כמו שראינום במצרים בראייה ממש ויקויים מאמר הנביא ע"ה. כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. לא אמר אעשה נפלאות כי עשיית הנפלאות לעולם לא חסרה ונמשכת ג"כ בכל זמן הגלות. אלא שאינם נראים ונגלים לנו אבל הוא מבטיחנו בזמן הגאולה יראה אותם לנו. שנראה בחוש העין כמו שהיה בצאתנו ממצרים. ולאשר בשבת זו אנו מפטירין בנבואת מתי יחזקאל נתתי אל לבי מה ראו על ככה לסדר הפטרה זו של תחיה בחג הפסח הזה ומה שייכות יש בה. וכבר נודע מה שכתב הטור ז"ל. שקבלנו שתהיה התחיה בזה הזמן בע"ה. ומ"מ יאות לבקש איזה התייחסות אל הענינים יחד. ונאמר כי אמתת תחיית המתים הושרשה כל כך בלב עם בני ישראל עד כי עם היות לכאורה יסופקו בה ספקות מה נוטות אל ההפך. מ"מ אפי' כל הטענות שבעולם אינן מזיזות אותה ממקומה. ונתחזקה בנו בקיום אמיץ ומינה לא נזוז. והוא יתברך רצה לפרסם זה בהפטרתנו כשאמר אל הנביא יחזקאל ע"ה

בן אדם התחיינ' העצמות האלה והשיב ה' אלהים אתה ידעת. ולפי שיעורי היתה כונת הנביא ע"ה כי הוא ית' אמר לו כתוהה אקנקניה האם האמנת אמונה שלמה שיש מקום לשוב לחיות העצמות היבשות האלה. או שמא חלילה יש בדעתך צד פקפוק בזה ואתה מסופק בחיובו מחמת טענות